חנה אריאל, תזריע ג׳Chanah Ariel, Tazria 3
א׳לד"ה למנצח על השמינית (שבלקו"ת פ' זו ובסידור שעה"מ).
1
ב׳ענין שבת ומילה וכו' יעו"ש. הנה מ"ש בשם ס"ג שהלבשת אצי' ממש בבי"ע ראוי שיובן עפ"י מה שידוע דבמח"ק דאד"ק צופה ומביט עסכ"ה ובסקירה אחת נסקרים אבי"ע בהשוואה אחת ממש וכמש"ש שע"כ הוצרך להיות ההשפעה באצי' ע"י מקו"פ וכו'. והיינו מ"ש בלק"א דאא"ס ממכ"ע בשוה רק השינוי מצד העולמות המקבלים וכו' ועכ"פ כולם מקבלים חיות מאוא"ס בבחי' עצמות אור מל' א"ס וכמ"ש הוא הבורא הוא היוצר הוא העושה ולא אמרו הוא הבורא ויוצר ועושה אלא שבאמת עיקר החיות הוא ממה שאינו דרך הלבשת ההשתלשלות וידוע ג"כ בתו' דת"ח שע"י בחי' ביטול החכ' החכמה תחי' וכו' הרי א"כ דעיקר קבלת החיות הוא ע"י ביטול בבחי' החכ' שזה הוא בחי' אצילות כידוע ומוכרח להיות בכ"ע בי"ע וד"ל. אך הנה כדי להיות התהוות בחי' העולמות עצמן הרי נתבאר שהי' ע"י צמצום ומ"פ בבחי' השתלשלות המדריגות שאצי' מקור לבי"ע וכו' וכמ"ש בלק"א שדר"כ הם ג' בחי' צמצומים מאצי' היינו בחי' הפרסא שבין כל עו"ע על ידי בירורי המלכים שמה שלא הי' ליכלל בחי' אצי' וכו' כמש"ש וכמ"ש בע"ח. ועל ידי המ"נ ומ"ד דזו"נ דאצי' נתקנו הפרצופים בבי"ע בין בבחי' עצמות ערך מהות בי"ע בין בכל בחי' הפנימית כמ"ש בסה"ג. עד שגם בחי' ביטול החכ' הנ"ל ג"כ נמשך להם מאצי' ובבחי' אצי' ממש וד"ל (ומ"ש בס"ג בלשון לבושים וכו' נ"ל שאין הכונה לבושים ממש רק ע"ד עוטה אור כשלמה וד"ל). וזש"ש שבאצי' בי"ע בהעלם ובבי"ע אצי' בהעלם. והיינו ההבדל שבין אצי' לבי"ע אע"פ שכולם. מקבלים עיקר פנימית החיות מאא"ס כנ"ל כי עולם האצי' הוא מבירורים המעולים יותר ולכן שם אצי' בגילוי וממילא בי"ע בהעלם ובכלל (וכמ"ש שם בס"ג בענין נפש דקין והבל) וגם אין קליפה נגדו כי הנה הקליפה היא מסתרת גילוי הפרי לא מהות הפרי ח"ו ובחי' אצי' הוא איהו וחיוהי וגרמוהי חד גם שהוא בחי' ראשית הגילוי אעפ"כ מאחר שנתקן להיות חד אין יכולת בקליפה להסתיר וד"ל. אך להיות שאינו רק ראשית הגילוי ולא בא עד להיות סוף הגילוי איהו וגרמוהי חד כמו שיהי' לע"ל וראו כל בשר. לכן עדיין יש קליפה בעולמות בי"ע שאצי' שם בהעלם וגם באצי' עצמו ג"כ רישי' דעשו בעטפי' דיצחק שמגבו' דז"א דאצי' תליין בתי דינין שסופן לענוש למטה (גם שלמעלה לשם שמים נתכונו בכיון ודקדוקים לפי ערך ההעלאה ממקבל והיינו ממ"ש ענין בחי' אצי' ז"א משפיע מ"ד למ"ן וגם בהגלות רעוא דכל רעוין שאז דינין משתככין. הנה אינו רק שמשתככין לפי שעה לפי ערך ההעלאה שאין להם על מה לערער ולכן שותקין מפני שנתעורר הרצון הפשוט וחסד שבא. בסיבת תענוג מחמת התענוג שמקבל משלימות הפעולה וכלותה וד"ל כי אינו בא להיות ויכולו רק שע"י שוהנה טוב מאד וכמש"כ בענין שלש סעודות) וגם אברהם הרי יצא ממנו ישמעאל בחי' מותרות שכ"ז הוא מונע שלימות ההתגלות רק שבמקומם בי"ס דאצי' אינם מסתירים כלל כנ"ל כי אין להם ענין להראות שם שום פעולה רק שלא יומשך למטה כ"א לפי ערך ההעלאה אבל עמידתם הוא נגד עולם הבריאה. ונכון לפרש עפ"י הנ"ל שהוא כח בבחי' עולם האצי' מונע ההתגלות לבי"ע הגם שיש שם בל"ז קליפה דבריאה אך כבר אמר בענין כהן און שקליפה דבריאה אינה מסתרת על אצילות שאינו תופס מקום כלל וד"ל (רק על בריאה מסתרת ומטעם שאצי' שם בהעלם) ועפ"י הנ"ל מובן היטיב דהרי אנו רואים שאעפ"י שיש בחי' אצי' בבריאה אעפי"כ אין זה מונע להיות קליפה בבריאה ג"כ. אלא ודאי שאין זה ענין הקליפה כקליפה דבריאה למנוע ההתגלות בבחי' ביטול היש רק למנוע ולהסתיר על ההתגלות האמיתי שבבחי' יש דוקא כמ"ש לע"ל עין בעין וכו' (ויראה לי שיובן בד"מ ממה שידוע שבכח הציור והדמיון יתכן ציור ספינת ברזל רוקדת באויר מה שלא יתכן מציאותו בראיית עיני בשר בחוש הראות הגשמי רק בחוש ראות הציורי והדמיוני שהוא רוחני בערך העינים. מפני שבכח הדמיון הוא משיג הספינה ג"כ טרם ירידת בחינתה בערך הגשמי כי כל הדברים משתלשלים מעילה לעילה מדרי' רבות ועצומות עד בואם אל ההגשמה וקודם לכן אינה מוגבלת בגבולים גשמיים ממקום גשמי ולכן יצוייר ג"כ עמידתה באויר. אך לא יצוייר בשום אופן היותה ברזל ועץ בהשואה מפני שגם בבחי' רוחנייתה יש הגבול הזה בבחי' רוחני' שבגשם וד"ל. ובבחי' יותר עליונה יתכן גם כעין זה וכו'. ואין ההגבלה מבחי' דלמטה במדרי' מונעת גם ליודע ומשיג ערכה מלהסתכל בכח עליון שבו בבחי' עליונה במדרי' בדבר המורגש והמצוייר וד"ל). ויובן הענין יותר מכמו שהוא בבחי' נפ"א. דהנה בחי' חכ' שבנפ"א מבוא' בלק"א שאינה מלובשת בלבוש שק דקליפה ולכן אין שום דבר מונע לו מלמסור נפשו על ק"ה. גם שיש דוגמת בחי' זו גם במילי דעלמא דבר שנוגע לעצמות החיות וכההוא דהעלה לבו טינא וכו' שאמרו חכמים ימות כו' הרי שנגעה עד נקודת החיות. וגם יש ראי' שהרי נק' חי' ולא יחידה וכמש"ש מפני שיש דוגמתה. ואעפ"כ אין זה מונע על מה שבכח החכ' דהיינו למסור נפשו כנ"ל שבבואו לידי נסיון תתגלה בחי' זו בגוף ותניע אותו לכך. רק שהיותו תקוע בלב ונפש עד נקודת החיות כנ"ל במילי דעלמא ימנע ממנו בחי' רעותא דלבא בלי ספק שענינה דר"כ השפעת בחי' החכ' דנפ"א וד"ל:
2
ג׳ועפ"י כל הנ"ל יובן מה שנאמר שם דאברהם הי' מרכבה לאצי' גם עד שלא נימול שאז יצא ממנו ממש ישמעאל שהוא בחי' קליפה בערך אצי' שהטעם הוא מפני שאין קליפה דאצי' עומדת נגד אצי' בעצמו כנ"ל ולכן קיים א"א כל התו"כ וישמור משמרתי מצותי וכו' אבל לא בחי' מ"ת כמב' במ"א באריכות וכן שבת נוהגת בחו"ל ואין שליטת החיצונים מסתרת כלל על קדושת שבת מפני שגם התגלות רעווא דכ"ר אינה מתגלית כ"א בבחי' וכו' דאצי' שהוא בחי' השתלשלות מדריגות דאצי' למעלה מבי"ע וא"כ אין זה מונע להיות בבחי' מדרי' התחתונות אפי' בחי' קליפה והגם דרדכ"ר הוא למעלה מבחי' התחלקות קווי אצי' כידוע ששרש ההתחלקות הוא במח' דאריך מ"ס אעפ"כ הרי הוא בחי' אצי' ולא בחי' א"ק שהוא בחי' מאציל. כי הנה מי שטרח דוקא וכו' כי אין שביתה אלא מיגיעה שהי' טרוד ויגע במח' סתימאה וכו' שהוא בחי' צמצום גדול לעשות פרטי התחלקות דאצי' לברר בשימה"ע בירורי המלכים כנ"ל ולהעלותם מישות והסתרה לבחי' ביטול וליכלל באחד ע"י שם ב"ן וכו' כמ"ש במ"א שהעלי' להיכלל בא ע"י בירור מהיש נותן בזה כח להעלות שזהו צמצום גדול ועצום לגבי בחי' רצון הפשוט לירד לברר בפרטי התחלקות מדרי' התחתונות כמש"ש ע"ד איני יודע באיזה מהם חפץ וכו' רק שטבע הטוב להיטיב וכו' כמ"ש במ"א שהוא להיות שע"מ כן נמצא נתגלה בחי' טבע הטוב רק שאין הטבה אלא ע"י הצמצום הגדול בכדי להיטיב ולכן אחר גמר ששת ימים וירא והנה טוב מאד ויכולו הרי ממילא גילוי טבע הטוב ושובת ונח מיגיעתו ולכן הוא ממש לפי ערך העלי' (ופשוט הדבר להבין ממלאכה ממש שממה שגמר הוא נח גם כי עוד עודנו צריך למלאכה אחרת אחר זמן כמו תיקון הדירה בכל פרטי שלימות התכשיטין שעכ"פ מאחר שנתחדש שיכול לדור בביתו הוא מתענג וכאלו כל מלאכתו עשוי' וכמארז"ל ונקל להרחיב המשל עוד בכמה פרטים וד"ל) גם שהוא בתוס' רבוי ברכה עד אין שיעור כי אין ערך לפשיטות הגמורה עם שרש שרשי הגבול. אעפ"כ הדבר מובן מאד ששייך לומר שהוא לפי ערך ההעלאה. ומה שלא בא בתוס' גילוי יותר מאחר שאין טרוד עתה היינו עפ"י הנז' כי עצמות מציאות והתגלות טבע הטוב הוא רק בחי' האצי' שהוא ג"כ נמצא ונתגלה ע"י העלאה נמלך בנשמותיהם של צדיקים וכו' ושורשו מחיצוניות שם מ"ה דא"ק המאיר ממצחא דא"ק שהוא בחי' הארה קטנה עד מאד (כמ"ש בספרים שזהו ענין המתקלא שבא הכל במדה ובמשקל ע"י בחי' מ"נ ג"כ וכו') וכמ"ש בדרוש פרזות תשב ירושלים שענין הארה זו היא ד"מ כח שיש בצמחים להוציא פרח ולהציץ ציץ ולהסיר הנצה והפריחה בשביל גילוי מציאות שלימות הפרי שתערובות הפריחה והניצה מעלים טובה וכו'. ואם נחכם עלילות שיעור טבע הטוב שהוא כל עצמו רק לצורך שלימות התיקון. אבל עיקר הגילוי שיהיו לע"ל הוא מלמעלה מעלה כמ"ש ויצאו מים חיים מירושלים מבחי' אור החוזר לקדמותו שאינו בערך אצי' כלל וד"ל. ולהיות עתה עיקר הגילוי רק לצורך התיקון וההעלאה בחי' להיטיב כנ"ל מוכרח להיות בחי' התלבשות הפרצופין שהתחתון המברר יהי' בו בחי' התלבשות ממש מעליון (שהרי ד"מ אם אין גילוי תענוג בדבר אין מתפשט להיות רצונו בו ואם אינו רוצה אינו מתחכם ומתבונן ועושה מה שלבו חפץ ותקוה לכסיל ממנו וכמ"כ יובן למעלה כמ"ש במ"א) וא"כ מאחר דרישי' דעשו בעטפי' דיצחק כנ"ל ואברהם יצא ממנו וכו' מוכרח להיות איזה מעצור ג"כ בכל השרשים המתלבשים זב"ז המונע חסד הגילוי לבי"ע וע"ד הנ"ל למעלה וכמשנ"ת במ"א באריכות (ואולי מזה הענין הוא בחי' אריך דקליפה ועדיין א"י). ועפי"ז יובן היטיב שגם בהתגלות רדכ"ר בשבת הוא רק עליית פנימית העולמות היינו בחי' ההתלבשות זב"ז ובשבת עולה למקורו ושובת ממלאכת הבירור אחרי שכל מלאכתו עשוי' ונמצא שגם אחר שלימות כל בחי' עליית דשבת נשאר למטה בחי' הקליפות רק שמשתככין או אתכפיין. אבל לע"ל נאמר בלע המות לגמרי לנצח בחי' אתהפכא שלא יהי' שום רע וקליפה כלל וראו כל בשר כנ"ל. שענין זה הוא (לפי מש"ש כ"פ שבכ"מ פנימית ר"ל המכוון) פנימית השפעת שם מ"ה דא"ק. ואולי לכן אמר שמוכרח להיות בחי' גילוי זו בישראל שהרי יש יכולת בידם לאהפכא חשוכא לנהורא וגם כי הנה ישראל הם מבחי' פנימי' של כל העולמות וגם עפ"י מש"א ענין ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת שאין נמשך מהם נהר דינור כמו שנמשך מזיעת החיות על ראש רשעים וכו' וד"ל רק שיש כנגד הארה זו בישראל בחי' כסוי והסתרת הערלה בכדי שימצא ויתגלה סדר ההשתלשלות וכו'. וצ"ל ע"ז בחי' מילה והוא כריתת הערלה שעי"ז יהי' גילוי ההארה הנ"ל בישראל יותר ור"ל התקבלות יותר בבחי' קליטה בפנימיותם ולא בבחי' סובב מלמעלה וד"ל וגילוי זה הוא מאליו וממילא שהרי ההארה ישנה רק שגילוי' מוסתר מישראל בלא"ה. ובהעדר המונע הוא מציאות הגילוי והיינו תמן מל' ר"ל הגילוי כנ"ל ותמן נצח שהוא בחי' חיצוני' החסד יבוא לבחי' השפעה בגילוי והוא בא מלמעלה מן הדעת שעצמות בחי' זו אינו בא להתגלות רק ע"י המילה הנ"ל (ומתוקן ומקובל הדבר הזה מאד אחר העיון והעמקה) ודוקא בבחי' זו שהרי עצמות החסד אינו מלובש כלל שמתגלה בסור הסודר רק שגילוי השפעה זו היא בבחי' עקשות לבד למעלה מטעם ודעת ד"מ חיצונית המדות וההטבעה לאהוב מתוק וכו'. ולכן אין המילה והפריעה מלאכה כלל שתמנע אותם השביתה כי זאת המלאכה אינו היפך המנוחה והשביתה כלל כמו משל הבעה"ב בחצרו שגם שמוציא מבית לחצר וכדומה שאין זה נק' מלאכה כלל כי באמת אין המלאכה מה שמוציא מבית אפי' לחצר השותפין רק מה שמשתמש בהוצאה זו ברשות חבירו וד"ל. וכך בבחי' העולמות עצמן שהצמיחה והגידול הוא כסדר שהוא מבחי' חיצוני' נה"י דא"ק שלגבי בחי' זו אין הבירור שנעשה בצמיחה וגידול וש"ד שנברר הפסולת מאוכל נחשב לטורח היפך המנוחה כלל כי אינו בערך טורח כלל כי אין המלאכה חיצוני' וגוף הפעולה רק מה שיש בענינה כמשל ההוצאה מבית לחצר שאינה מלאכה רק לגבי מי שיש זולתו בחצר וכנ"ל. וכמ"כ חיצוני' וגוף העשי' הגשמי הוא מחיצוני' נה"י דאד"ק שלגבי בחי' חיצוני' השפעתו אין שום הבדל מדרי' עולמו' בי"ע כמו משל העור והבשר ששוה בכל האברים ותחתית העקב הוא בראש העשי' (אולי הוא כמו שעשי' הוא חוץ לעור ובשר וד"ל) רק שבהארה שבפנימי' העולמו' יש הבדל עילוי המדרי' כמו החיות שבמוחין וכו' וכמ"כ מילה שהיא תיקון החיצוני' דוחה שבת שהוא עליית הפנימית:
3