חנה אריאל, תזריע ב׳Chanah Ariel, Tazria 2
א׳אשה כי תזריע וילדה זכר. ידוע מארז"ל דאיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ויבואר זה למעלה על תולדות הנשמות שהן בבחי' דכר ונוק'. דהנה כתיב וייצר הוי' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נ"ח (שזהו ענין בחי' איש מזריע תחלה). ויהי האדם לנפש חיה ושהוא תולדת הנשמה בבחי' נוק' וכמשי"ת). אבל באברהם כתי' והקימותי את בריתי אתך כו' להיות לך לאלקים היינו שהוי' יהי' לו לאלקים ולזרעו אחריו שבזה הובדל אברהם וזרעו מכל הצדיקים אשר היו לפניו (שזהו ענין ובחי' נשמה שבבחי' דכר וכמשי"ת). והוא מצד שהי' באתעדל"ת דאברהם בבחי' אמונה וכמ"ש והאמין בה' וכמארז"ל חקר וחצב. א"א לבירה בלא מנהיג (שזהו בחי' אשה מזרעת תחלה וד"ל). ולהבין זה בביאור י"ל ההפרש שבין בחי' נשמת חיים נפש חי'. דהנה ידוע מארז"ל ע"פ ויפח באפיו מאן דנפח מתוכי' ופנימיותו נפח. והמשילו זה למאן דנפח רוח מפנימי' עצמותו לתוך פנימי' חבירו. שענין ומהות הנפיחה לא נשתנה כלל מכמו שהיתה מקודם בהא'. ככה יובן עד"מ שבחי' נ"ח הוא ממש חלק עצמות אא"ס שאינו בגדר חיות לחומר הגופני עפר מן האדמה. וגם בהיותה בתוך החומר לא ישתנה שאינו שינוי כלל וד"ל. רק שהוא בחי' חלק עצמות ומהות גילוי אא"ס שמדורה בתוך החומר עפר מן האדמה. לא בבחי' מורכב בתוך החומר. אך מזה ויהי האדם לנפש חי' שהוא בחי' חיות מורכב מאור וכלי. והיינו מצד שנקשר וניתן בתוך החומר בחי' גילוי אור אלקי שהוא חי בעצם ולא בחיים בהתפשטות נמצא ממילא בחי' חיות מורכב. והוא בחי' בריאה נוספת להיות חיות מורכב. וזהו הנק' בחי' נשמה של אדה"ר שהי' כלולה מס"ר נשמות. ויובן ענין הנפש חיה מה שנק' סתם נשמה. כי ידוע שענין נשמה הוא בחי' חוש אלקי היינו כמו שבחוש הראי' יושג לעין הרואה מציאת גשם מה. ובחוש השכל יושג מציאות רוחני ושכלי. ככה ענין הנשמה הוא בחי' חוש שע"י יושג בחי' אור אלקי. ומעתה יובן שכמו שכל החושים אינם בבחי' מציאות מה שעושה ופועל את הגילוי וההשגה, רק שהם כמו כלי בית קיבול. שכשיש דבר מה שיושג לזולתו יתקבל על ידם וכמובן מאור הראי' שמי שאין לו אור הראי' אף שמונח לפניו דבר מה לא יושג ויתקבל אצלו. וכאשר יש חוש הראי' יושג ויקובל אצלו ע"י החוש. אבל לא נתוסף בעצם דבר מה, וה"ז כמשל אור השמש שכאשר יש מסתיר לפניו לא יאיר להלן. וכאשר עושה בית קבול בהמסתיר יתקבל גם שמה האור. דשמשא אכולי עלמא נייחא. ואין שינוי לגבי עצם השמש אם יאיר למרחוק אם לא. דהיינו שלא נתוסף כלל גילוי השמש רק שיתקבל בחי' הגילוי אורה ע"י הסרת המסתיר. וככה יובן בחוש השכל שהוא רק בחי' בית קיבול לעצם המושכל (ומה שנתוסף השכלה באותי' והתחכמות יתירה יבואר במ"א) וככה יובן הענין בבחי' נשמה שהוא בחי' בית קיבול לגילוי אא"ס. דבאמת אא"ס אכולי עלמא נייחא דמכה"כ. רק שבבחי' יש ודבר לא יתקבל גילוי אורו ומצד הנשמה יתקבל הגילוי. אבל לא שהנשמה עושה ופועל בבחי' מציאות גילוי אורו וכנ"ל במשל וד"ל. אבל באמת י"ל שדבר נוסף יש בבחי' חוש הנשמה על כל החושים שהיא למעלה מגדר החושים עד שמטעם זה נכללת ושוכנת בתוך כל החושים בהשוואה. והוא דהנה יתכן לומר בחי' חוש שע"י יתקבל המוחש על דבר שהמוחש הוא בערך השגה. דהיינו כמו למשל חוש המישוש שימשש בו וירגיש הגשם מצד שהגשם הוא בערך הרגשה מוגשמת. משא"כ אור השמש שאינו בערך מורגש לא יורגש בחוש הרגשה ומישוש רק בחוש הראי' שהוא ג"כ דבר זך ובהיר שיתקבל בו בהירת השמש. וככה בחי' אור המושכל שהוא בחי' רוחני' יותר עד שלא יתקבל כ"א בחוש השכלי שהוא רוחני בערכו. מה שכ"ז לא יתכן כלל לומר על בחי' אוא"ס שהוא למעלה מערך כל העולמות ואינו בערך השגה וכמאמ' למ"ח (דאד"ק) תב"כ שאינו בערך תפיסא והשגה א"כ איך יתכן לומר בחי' חוש ע"ז שהוא חוש רוחני כ"כ עד שאוא"ס יושג ויתקבל ע"י. אבל באמת אדרבא היא הנותנת. דכיון שלא יתכן לומר חוש רוחני שבו יתקבל אא"ס וכנ"ל. לזאת היא השוכנת ונכללת בתוך כל החושים בהשוואה. והענין דבאמת אף שאא"ס מרומם ומנושא לבדו עד שאינו בערך תפיסא והשגה כמו למעלה עד אין קץ. דהיינו שבתכלית עליית המדריגות עכ"ז מרומם הוא לבדו. עכ"ז (מצד עצמותו לא מצד המקבלים) הוא למטה עד אין תכלית ג"כ. היינו שימצא ויתפשט גילוי אורו אף למטה בתחתי' המדרי' כמו מע' ג"כ וד"ל. כיון דאפס זולתו וממך הכל נמצא א בחי' המטה הוא גילוי אורו. רק כ"ז הוא כשאינו בבחי' יש ודבר נפרד רק כמו שהו דאפס זולתו. ועכ"ז ימצא בחי' המעלה. והיינו בבחי' ביטול לגילוי אורו המרומם וד"ל. (וכידוע דכמו שהוא מרומם למעלה עד אין קץ הוא למטה עד א"ת וד"ל וכמבו' במ"א). וזהו בחי' הנשמה שהוא כח הביטול מכל וכל. ואינו בעצמה בחי' כח הקבלה כמו חוש הראי' ושכל כנ"ל. ולזאת ימצא חוש זה בכל החושים והיינו שיתקבל גילוי אא"ס בחוש השכל והוא בחי' התבוננות באא"ס ע"י אמצעות בחי' הנשמה שהוא בחי' ביטול דחכ'. ויתקבל במדות היינו להתפעל באהוי"ר באמצעית בחי' ביטול דנשמה. וכן אף במעשה כגון מעהמ"צ באמצעית קבלת עומ"ש שמצד הנשמה וכמשי"ת וד"ל. ומעתה נת' דבחי' נפש חיה הוא בחי' נשמה בבחי' נוק'. היינו כח התקבלות גילוי אוא"ס. ולא בבחי' עצם גילוי אורו. וזה הי' באדה"ר בדרך כללות ושרש לס"ר נש"י. והיינו כמו פרטי אברים שהוא בחי' התקבלות בכח המעשה וכן התקבלות בבחי' מדות ושכל שהם בדרך פרט רמ"ח אברים ושס"ה גידים ובד"כ לו"ק והתחלקותן לס"ר. וכן הי' אדה"ר כללות של כל הנשמות שיצאו בכל דור ודור וכידוע. והיינו שכל הדורות היו באיפה של אדה"ר מהם בראש עד דור הזה בבחי' עקביים וד"ל. ובכל דור ודור גופא יש נשמות בבחי' ראש הן ראשי בני ישראל ומהם בבחי' עינים ונק' עיני העדה. וכן בבחי' יד ורגל וכידוע. הכל הי' בבחי' התכללות נשמת אדם הראשון שהוא בחי' כח התקבלות כללי וימצא בכל פרטי אברים וד"ל וכנ"ל. אבל משחטא אדם הראשון בעה"ד נא' בע"ח שנשרו ממנו נשמות. והענין כנ"ל דכיון שנתקבל בחומר גופו בחי' הרגשת היש הרי כח התקבלותו הוא ליש ג"כ. ובאיזה אבר בשרשו שפגם באותו אבר נשרו ממנו הנשמה. בחי' כח הקבלה לאא"ס. דאלו הי' השרשת נש"י בנשמת אדה"ר בבחי' נש"ח שהוא בחי' מהות גילוי אא"ס לא הי' שייך בחי' נפילה כלל כי הוא חלק אלוה ממעל ממש וכמ"ש בזוהר ע"פ אחת היא לאמה ברה כו'. והראי' דבבחי' הנשמה שנסתעף מכריתות בריתו של אאע"ה הרי נא' אעפ"י שחטא ישראל הוא מצד הנשמה כנ"ל. אבל מצד שבאמת נתהווה בחי' נשמה באדה"ר בבחי' נוק' בחי' נ"ח וכנ"ל שהוא רק בחי' התקבלות אא"ס. ולזאת כאשר יתקבל בכלי חומר גופו בחי' הרגשת יש ממילא לא יתקבל הגילוי אא"ס דאא"ס אינו שורה רק על מה שהוא בטל אליו בתכלית:
1
ב׳אך עדיין י"ל דהנה קודם בואה לחומר גופו בבחי' הנש"ח הי' רק בבחי' חומר בלא חיות ומצד הנש"ח נהי' בחי' הנ"ח שהוא בחי' הזדככות ושינוי בחומר להיות מוכן להתקבל בו גילוי אא"ס. א"כ אי' אפוא מקום אשר יאמר בו שנפל ממדריגתו וקלטה בחי' הרגשת היש. מאחר שאינו בבחי' מציאות מה וכנ"ל וד"ל. אך הענין דבאמת אף בבחי' נפש חיה יש ב' מדרי'. היינו בבחי' חיות סתם. שהוא מה שישנה מחומר לחי מצד שיש בו חיות. ובדרך פרט ג"כ היינו מה שכל אבר פרטי הוא אבר בעל חי שהוא באופן אחר. ונמצא מזה שבחי' חיות סתם נופל בו מציאת מה. היינו מה שנק' חיות (בל"א לעבידיקייט). שהוא בהשוואה בכל הגוף במוח ועד רגל. כי אינו נופל כלל חיות לפרטי אבריו רק בד"כ. אבל בפרטיות חיותו לאבריו הרי אין שייך שיקרא אותו מציאות מה. כמו השתנות החומר בא באופן אחר (וראי' לזה שמדבר אשר יגיע לחיי נפשו לא ירגיש כלל חסרון אבר או דבר המזיק לגופו כי ענין חיות בעצם אף שבאמת הוא רק להחיות הגוף מושלל מהתלבשות בכלי הגוף וד"ל) ולזאת מאחר שבבחי' חיות שייך בחי' מציאת מה יתכן ג"כ בחי' נפילה. היינו שנפל כל חיותו בהרגשת העולם. כמשל מי שיש לו זכות מוח ללמוד הקבלה (כמבו' במ"ח שיש מקום במוח מסוגל לקבלה). אך כאשר כל עצמות חיותו הוא בתכונה אז מצד זה לא ידע ויבין כלל בלימוד הקבלה כי שם קשור ודבוק עצמות חיותו. ואף שבאמת אין שינוי בזכות מוחו וד"ל. לזאת אף שבאמת נעשה ונתהווה חומר גופו מוכן לקבל אור וחיות האלקי'. עכ"ז מאחר שבבחי' חיות סתמי המאיר בגופו נפל בהרגשת היש ממילא לא יתקבל הגילוי אור אלקי בתוך גופו. ובאיזה אופן שהי' בחי' הפגם אם התקשרות חיותו הסתמי הי' לעולמות הפירוד בבחי' חו"ב או במדות או המעשה כו' כן ינסר ממנו בחי' הנשמה מאותו אבר וד"ל. אבל באברהם כתי' והייתי להם לאלקים. היינו מבחי' הנש"ח וכנ"ל. שזהו בבחי' מציאת גילוי אא"ס. ולזה לא שייך שום נפילה והיינו אעפ"י שחטא ישראל הוא מצד שרש נשמתו המקושר בו. שזהו לא בבחי' אורות וכנ"ל רק בבחי' עצם. ועצם לא ישתנה לעולם וכידוע וד"ל:
2
ג׳ולהבין זה בביאור. י"ל מארז"ל הידוע דקודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. היינו שהי' שמו בבחי' לבד וא"כ איך יתכן קריאת שם והענין יובן דידוע עד"מ למטה דמדות שבאדם הם אינם בחי' עצמיית נפשו. וכמובן שאף בהעדר המדה לא יעדר נפשו ועכ"ז כפי הנראה מהות המדה כמו חשקת אה' שאין זה רק חשק הנפש. ולא יתואר בחי' האה' על חשק בלעדי נפש. אבל באמת ידוע מאמר החוקרים שכל מורכב יודע ממה שימצא א' בלא זולתו מסתמא גם השני הוא בבחי' מורכב. וכיון שיתואר הנפש בלא חשק א"כ ימצא חשק בלא נפש. והיינו מה שיוכל להמצא חשק זה בנפש אחר. נמצא מציאותו בכאן הוא רק בבחי' מורכב. וכ"ז יתכן למטה כאשר הם נמצאים כבר המדות וגם הנפשות. אבל באמת למעלה כיון שמרזא דשמי' שהוא בחי' ע"ס הגנוזות הן המה שרשים נעלמים להע"ס דאצי' עד בי"ע. א"כ מובן שבאמת אין שייך לומר שהע"ס המה בחי' עצמותו כמובן ממטה. אבל בלעדי העצם לא ימצא בחי' הע"ס. כי המה רק בחי' עשר גילוי'. וכנ"ל שהוא רק חשקת הנפש. וממה ימצא בחי' החשק וד"ל. ומעתה יובן דקודם שנבה"ע בחי' העלם עצמות. והי' גילוי אור העצמי. הי' שמו בחי' רזא דע"ס הגנוזות שהן מקורין לע"ס דאבי"ע בבחי' לבדו דהיינו שהי' נגלה איך שהמה תלוים בבחי' עצמותו דלאו מכאמ"כ אפי' מדות העצמי' כלל. ונמצא אף שהמה מקורים לעולמות שלזה נק' בבחי' שם. עכ"ז לא הי' מקום לעמידת העולמות היינו מצד שנגלה בחי' החייחדותם והתכללותם בבחי' אור העצמי דלאו מכאמ"כ. ולזה הוצרך לבחי' צמ"פ שלא יגלה אור העצמי וצמצום הקו דהרי עצמותו הוא הנותן מציאות לבחי' ע"ס שהמה בבחי' אין ממש שיצאו ויתהוו למטה לבחי' יש. וכמאמר עשה את אינו ישנו היינו בחי' אין דע"ס שהמה רק בבחי' לבדו ובלעדי תלייתם בעצם אינם במציאות כלל שנעשו ונתהוו דוקא ליש ודבר מה. היינו כמו בחי' מציאות אור החסד שזהו מקור כל הבחי' שבבחי' חסדים כו' וד"ל. וא"כ המובן מזה דכמו שהוא לפניו גם עתה אא"ס ומלא כל החלל בלי שום שינוי כלל דכל העולמות הם בבחי' ע"ס ורזא דע"ס המה תלוים בבחי' העצם דלבדו וד"ל. רק לגבי התחתונים שאינו גלוי אמתת מציאותם נראה האין ליש. ובזה יובן דלמעלה באצי' אף דאוחו"ג חד היינו שהמה בבחי' הביטול. מ"מ אדרבא, שם הוא עיקר מציאותם האמיתי יותר משיבואו ויגלה למטה. וכמובן מבי"ע שבעולם הבריאה החסד הוא בחי' מציאות חשק בתוקף האה' וכמאמר שעומדים באה' כל היום בתוקף עוז. רק שמה הכלים שהוא בחי' הרגשתם ליש אינו כמו כאן למטה. והא בהא תליא שמצד שלמעלה אור חיותם האמיתי בתוקף הגילוי. לזאת המה יותר בבחי' אין. וכל שישתלשל למטה ולא יתגלה חיותם האמיתי נראים ליש. ונמצא המובן מזה שיש ג' בחי'. א' כמו שהוא קמי' שמציאותו העצמי הוא הנותן להם מציאות בבחי' עצמיי' אף שמציאותם אינם בחי' מציאותו וכנ"ל וד"ל. וזהו כמו קודם שברא העולם שהי' הוא ושמו לבדו. ב' כמו שהם בבחי' אין היינו שמקבלים גילוי אור עצמותו שיהוום ליש ודבר (והיינו הארת הקו הנק' בשם אורות). והג' בחי' התהוותם ליש ודבר (שזהו בחי' הכלים). והנה קודם אברהם אבינו ע"ה לא הי' נגלה למטה רק בחי' האורות. ולזה הי' עיקר עבודת הצדיקים שלפני אברהם רק בבחי' הביטול והתכללות עולמות תחתונים בלמעלה עד עולם האצי' ששם הם מתאחדים בבחי' חיוהי. היינו האורות. שיקובל גילוי אא"ס העצמי. אבל באברהם אבינו ע"ה וזרעו אחריו עיקר העבודה להמשיך למטה דוקא היינו גילוי בחי' שמו העצמי היינו כמו שהמה בבחי' מציאות מצד עצמותו וד"ל. שאין הפרש בין מעלה ומטה כלל ולמטה כמו למעלה וד"ל. והכל מטעם הנ"ל דעד אאע"ה הי' תולדות הנשמות מצד החפץ חסד דויפח באפיו נ"ח בבחי' דכורא ולזה ויהי האדם לנפש חי' בחי' נקבה וכנ"ל. ובאברהם הי' הכריתות ברית מצד אתעדל"ת שהוא בחי' אשה מזרעת וכמ' במ"א. ולזה תולדות הנשמות בבחי' דכר. וזהו ענין הכריתות ברית שאע"פ שחטא ישראל הוא מצד התייחדות בחי' עצם אור אלקי שלא ישתנה כלל כידוע וד"ל. משא"כ קודם אברהם אף שיצאו מאדה"ר שהי' מקור כולם נעשו או"ה וד"ל. וגם עתה כשיש בחי' נשמה בכאו"א מישראל בבחי' דו"נ כידוע ג"כ יש הפרש בבחי' יחוד דו"נ שבנשמה גופא. עד שההולדה מזה בגוף תלוי באופן ההזרעה אם איש מזריע כו' יולדת בחי' דכר ואם אשה כו':
3
ד׳ויובן בזה מה שבפ' ציצית הוזכר ב' פעמים זכירת המצות. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו'. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים כו'. גם להבין מארז"ל ע"פ וראיתם וזכרתם ראי' מביא לידי זכירה כו' גם ב"פ אני ה' אלקיכם כו' ולהבין כ"ז. י"ל פסוקים שבתוכחה (שידוע ומבואר במ"א שהקללות שבתוכחה המה באמת ברכות. רק שהמה בדרך בחי' או"מ ולמטה הם בחי' דין. וכידוע דשרש המקיפים מבחי' הגבורות כו'). ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. והענין הוא מה שאנ"ר בכל אדם מישראל אפי' נשים וע"ה יש כמו הטבעה בנפשו לעשות מצות ולא לעבור נגד רצון ה' אף שאין לו ידיעה כלל בהבנה ודעת איך שהוא עיקרא ושרשא ומכה"כ ואין זולתו. והיינו מצד בחי' הנשמה שבבחי' נוק' והיינו דל"ל מג"כ להאיר בתוך הגוף בבחי' מוחין רק שבטבעה היא טפל ובטל לגבי אור ה' ונמשכת אליו מצד שרשה. משא"כ כאשר יאיר אור הנשמה בתוקף עוז במוחין ומדות זהו מצד בחי' דכר שבנשמה וכידוע וזהו שכאשר ישראל אין עושין רש"מ מצד בחי' הגלות אזי יהיו רק בבחי' נשים נוק'. וזהו ואפו עשר נשים לחמכם שהוא בחי' תו"מ. כי התו"מ שמצד בחי' נוק' דנשמה הם ג"כ בבחי' נוק' היינו שהחיות שמתו"מ שעושין אשר חי מהם אינו בשלימות. אלא שכיון שהמה כלים לרצה"ע ממילא יומשך חיות מה בהעלם לנשמה שיוחזק אורה. אבל לא שהמשיך והמציא גילוי אור מקיף וכנ"ל. ולזה צריכים לאפות בתנור א' שהוא בהתבוננות דאחד. דהיינו כמו שהוא קמי' דגם חשך לא יחשיך. ובאמת קמי' אא"ס ממלא את כל העולם גם עתה וכידוע. אבל שיובא ויומשך גילוי אא"ס למטה ג"כ כמו שנראים למטה זה לא יובא מהתו"מ שבבחי' נוק' שהמה רק כלים בבחי' הביטול לאור רצה"ע וכנ"ל. משא"כ כאשר מאיר בבחי' דכר שבנשמה אזי המצות שעושין הוא המשכת גילוי אוא"ס למטה דוקא. עד שלא יתכן בחי' אה' והתלהבות לבטל ולצאת מגדרה. אדרבה בבחי' שוב לדבקה בו למטה בבחי' המצות שזהו גילוי למטה כמו למעלה וד"ל. ומעתה יובן פי' פ' ציצית בקיצור. ועשו להם ציצית שזהו לבחי' הגוף מצד קבלת עול ולאכפיא לעבודתו. כי מצ"ט עבדא בהפקירא ניחא לי'. אבל לבחי' הנשמה שעובד את ה' באה' וחשק מצד שורשו וכמאמ' שנק' בנים כו' אין יתרון אור כלל. אך ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שזהו בחי' הקבלת פני שכינה שהוא בחי' עשישתא דמקבל כל נהורין אזי והי' לכם לציצית היינו תרי"ג מיני המשכות גילוי אור רק שהם בבחי' נוק'. וכידוע דנק' מצות המלך. ולזה וראיתם אותו אז וזכרתם בבחי' דכר את כל מצות ה' בחי' ז"א. ועשיתם אותם מעלה אני כאלו עשאוני כנ"ל, ולא תתורו אחרי לבבכם כו' אשר אתם זונים אחריהם בבחי' מקבל מתאוות עוה"ז. והוא בחי' עקירת הרצון לגמרי (והוא כענין הספי' שאחר יצ"מ שזהו לטהר מקליפות וטומאות). למען תזכרו שתהי' אתם בבחי' דכר. ועשיתם את כל מצותי. מצותי דייקא בבחי' א"א. והייתם קדושים קדושה תלי' בשעראן. שאפי' בחיצוניות שלכם יאיר בתכלית השלימות רק לברר בירורים. וכמאמר עתידים שיאמרו לפניהם קדוש וד"ל:
4