חנה אריאל, וישב ב׳Chanah Ariel, Vayeshev 2
א׳ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום וי"ל הלא יודעים היו האחים באביהם שצדיק גמור הי'. היה להם ללכת בדרכיו ואת אשר אהב יאהבו גם הם ותהי להפך וישנאו אותו. ולמה על מה שקדם בפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה לא שנאו אותו אף שמסתמא לא נעלם מהם. וגם הלשון דברו לשלום. שהיל"ל דבר בו או דבר אתו. ולהלן מה בצע כי נהרוג את אחינו וכי בשביל בצע נכון הדבר להרוג את אחיהם. וגם הלשון וכסינו את דמו משונה הוא. ולפי סדר הלשון הי' אומר ושפכנו את דמו שכן נק' בלשון הפסוק ענין ההריגה. מלבד התימה רבתי על שבטי י"ה יהרגו את אחיהם או ימכרוהו לזרים:
1
ב׳במאמר פתח אליהו. אנת דאפיקת עשר תיקונין וכו' לאנהגא בהון עלמין וכו' וכו' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא וכו'. הכל סמוך על מה שקדם לאנהגא בהון עלמין. ואח"כ אומר מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. י"ל הלא אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא וכולא קמי' כ"ח וכאילו לא היו כלל. א"כ מהו הענין לאנהגא עלמין שבשביל זה צמצם את אורו כביכול בצמצום הגדול דעשר תיקונין לאנהגא לון. וגם למה בספי' הראשונות אומר רק לאנהגא עלמין דהיינו מהעדה מלכין ומהקים מלכין וכמצביה עבד בחיל שמיא ומסדר את הכוכבים ומשנה עתים וכו'. שכ"ז הוא עושה מע"ב והכל בחכ' דמע"ב. ובספי' המל' שהיא אחרונה ונק' גם כן בשם ממכ"ע דוקא אמר תורה וכו' קרינן לה. והחכ' דתורה גבוה למעלה מעלה מחכ' דמע"ב. והענין יובן עפ"י משארז"ל שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה. שניות דן את כל העולם כולו איכה תהי' הנהגתו. והיינו שעפ"י התורה שעסק בה הוא מנהיג את עולמו ובמה שדן את העולם ומנהיגו הוא מכניס בעולם אור התורה שעסק בה. וזה הוא הענין שעלה ברצונו לעשות פלא שבקרב העולמות יכניס אור התורה שהיא חכמתו ורצונו העצמיים. אך כ"ז הוא רק במה שבידיעת עצמו יודע את כל העולם ובבחי' ומדרי' זו הוא מכניס אור התורה בעולם ע"י ההנהגה. והעולמות עצמן אין בהם שום הרגשה מזה כלום לפי מה שנבראו ליש ודבר בפ"ע. אמנם בחי' המל' עיקר המלוכה הוא על עמו ישראל ע"י קיום התורה ומצות אשר קדשנו במצותיו כביכ' במצות שהוא עושה דהיינו ההנהגה שהוא מנהיג את העולם עפ"י התורה בידיעת עצמו הנ"ל שעי"ז מגלים את אור התורה בעולם ממש. רק שעכשיו הוא רק בבחי' מתן בסתר כי כבודי (ממש) לאחר לא אתן כל זמן שהקליפה מצוי' בעולם. עד אשר יעביר את רוח הטומאה מן הארץ עי"ז גופא שמקיימין את התו' ומצות ע"י קבלת עול מ"ש ואז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר את אשר עשו בקיום התומ"צ לעוה"ב. ולכן אומר מלכות פה שהיא מגלה מה שהקב"ה עושה ומקיים מצותיו במה שדן ומנהיג את העולם. כפה שמגלה מה שצפון במחשבתו ולבו. ולזאת תורה שבע"פ קרינן לה. מובן מהאמור שבחי' מדת המל' עושה שני דברים. הא' שמעלה את הניצוצות שנפלו בשבה"כ במקום הקליפות שעי"ז העולמות בטלים מישותם וגסותם ליכלל ביחודו ית' ע"י שנעשה בהן מצית ה' הב' הוא שנמשך במדרי' העולמות גילוי מצותיו ית' שהוא עושה בעצמו כנ"ל. וענין זה דמצות שהוא ית' עושה בהנהגת עולמות בבחי' ידיעת עצמו והמצית שנעשים ע"י מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. יובן דרך דוגמא ממש ממה שקיים אאע"ה כהתו"כ וכן כל האבות עד דאיתא בזוה"ק שיעקב במקלות אשר פצל ברהטים מקל לח לוז יערמון קיים בזה מצות תפילין. והרי לא הי' בהמקלות שום קדושה (וגם לא הי' בהן שום דוגמא מתפילין העליונים כמו בתפילין שלנו שבהם בתים ופרשיות ורצועות וכו' כידוע) רק שבהשגת יעקב אבינו ע"ה עצמו הי' מקיים בזה מצות תפילין. וזהו כמו שהנהגת העולמות בידיעת עצמו ית' הוא מקיום מצותיו ותורתו בזה ובעולמות עצמן אין שים גילוי קדושה מזה. ואחר אשר ייחד מלכותו על עמו ישראל וקדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו לעשות המצות בדוגמא ממש כמו המצות שבידיעתו ית'. אז יש קדושתו ית' ממש בקיום התומ"צ אפי' בעולמות עצמן. וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי' כשמתקיימים מצותיו ית' ע"י ישראל עמו בעולמות ממש דהיינו מל' פה כנ"ל. אבל קודם שנתנה התורה הי' ענין בחי' המל' רק בחי' ההעלאה לבדה ע"י שמגלה בחי' היחוד עליון הנק' יחודא עילאה (בתניא ח"ב) להשגת הנשמות בגופים. וזה הי' ענין השבטים שהיו בחי' מרכבה תתאה דשכינה בבחי' הביטול הנ"ל ע"י השגת יחו"ע. ויעקב עצמו הי' בחי' מרכבה עילאה לקוב"ה וקיים מצותיו בהשגת נשמה בגוף אבל הכל למעלה מעולמות (אף שמסתמא גם השבטים קיימו התומ"צ לא הי' רק במצות יעקב אביהם ועל דעתו עשו מה שעשו כמ"ש באברהם אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו') ר"ל שלא בא הגילוי ממצותיו לעולמות שלמטה. ויוסף ידוע שהיא בחי' צדיק עליון שממשיך בחי' היחו"ע למטה בעולמות בדרך השגתו שהוא ע"ד וענין יחו"ת (רק לא כענין תומ"צ עד שלא נתנה כנ"ל) וז"ש בכתבי' ע"פ ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו שהוא הי' מכיר את מדר' עבודתם שהוא בבחי' ביטול ליחו"ע כמ"ש בגמ' פתחו ואמרו שמע ישראל וגו' ה' אחד דהיינו יחו"ע כמ"ש בתניא. והם לא הכירו מדריגתו שלא היתה בבחי' הביטול מלמטה למעלה אלא בבחי' המשכה מלמעלה למטה להשיג גם בעולמות היחוד הנעלם שזהו דוגמת לאנהגא בהון עלמין הנ"ל שההנהגה נראית בחי' עולמות ממש ובידיעתו ית' ומצותיו ית' כנ"ל ויוסף הי' ממשיך גילוי ענין זה בהשגתו בעולמות אף כמו שהן לדעתן וצביונן בחי' ודבר נפרד. דהיינו שמידיעתו ית' המשיך לידיעת נשמה בגוף שמזה בא בעולמות ממש. ולכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. פי' גם מה שלא יכלו הם לברר ולהעלות בבחי' השגת הביטול שלהם באופן שמצד העבודה שלהם הי' זה נברר לרע גם אותו העלה הוא בעבודתו אל אביהם יעקב מרכבה עילאה ומסתמא מדרי' יעקב עצמו ודאי לא הכירו ג"כ. אך הי' להם דיבוק וחיבור גדול עמו עד שהיו יונקים ממנו ומצד היניקה הי' להם ג"כ בחי' היחוד עמו. מעין זה הי' להם ביוסף אף שלא הכירו את מדריגתו. והיינו שלא מצאו אותו עוסק בביטול היש רק בקיומו והם לא השיגו שום עבודה כ"א בבחי' הביטול דוקא. דנו אותו לכ"ז שבודאי גם הוא עובד בביטול היש ומה שחפץ בקיומו הוא להיות הנח"ר למעלה יותר מן הביטול שיעבוד בו אח"כ. וכמו כל עיקר בריאת היש הוא כדי שיהי' יש ובטל. אך כאשר ראו אחיו שאותו אהב אביהם מכל אחיו דוקא. עד שכל ביטול היש שפעלו הם כולם לא הי' לנחת רוח ליעקב כמו בחי' ומדרי' יוסף אז וישנאו אותו ר"ל שנתרחקו ונתפרדו ממנו לגמרי ולא יכלו דברו (מלשון דבר א' לדור) ור"ל להנהיגו ולהביאו לשלום עמהם ולומר שגם הוא מגמתו הוא סוף מעשה דביטול היש. כי ראו מאהבת אביהם שענינו נבדל ומופרש מהם לגמרי. ודאגו שלא יתבטל ענינם ח"ו לגמרי. דהיינו שלא יוכלו לינק מיעקב אביהם ענין ביטול היש ככל עבודתם. ועוד יש לומר שחשבו שענין זה להגדיל היש הוא מעין ענין אורות תקיפין דתהו שגרמו חורבן העולם. ומעין זה יהי' חס ושלום על ידי ענינו של יוסף לבטל בחי' עבודתם חס ושלום בבחי' ביטול היש ויעקב אהב אותו וגו' על ידי כן תסור יניקתם ממנו לגמרי חס ושלום. ולכן אמרו הבא להורגך (וגדול המחטיא את חבירו ומחסרו מעבודתו. מן ההורגו) השכם להרגו. אך אמר והודה מה בצע כי נהרוג וכסינו את דמו. פי' שרק את דמו יוכלו לכסות דהיינו גילוי מדרי' נפשו בדם גופני יוכלו לכסות ע"י ההריגה. אבל מדריגתו ברוחניות תהי' עדיין קיימת וא"כ עדיין לא יבטלו כל החששות שלהם. אלא לכו ונמכרנו וכו' להבדילו ולהפרידו מהם ומאביהם והוא יעשה מעשהו ויעבוד עבודתו במקום הרחוק מהם והם, יחזקו במעוזם צדק דרכם כמקדם (כמו בא"י ומקום בהמ"ק הוא בחי' עבודה דשם ובחו"ל גם בעת ההיא היתה בודאי העבודה ע"ד וסגנון אחר). אך באמת כתיב אלה תולדות יעקב יוסף כי האבות סימן לבנים ותולדות יעקב הוא להביא גילוי ענין יחוד קובה"ו בעולמות ע"י המ"ת כנ"ל. הוא יוסף דייקא צדיק עליון שעל ידו יבואו המצות דיחו"ע בבחי' יחו"ת כי היחוד דה' א' ושמו א' הוא ע"י מדתו של יוסף דייקא כידוע. ולכן כאשר הרחיקו את יוסף נדוד מעליהם ומאביהם כתיב וירד יהודה מאת אחיו וידוע שיהודה הוא בחי' המל' שלמעלה הי' בחי' ירידה ממדות עליונות מהמצות של הקב"ה שאינה מקבלת אותם כלל להיות להם לבחי' פה כנ"ל בענין מלכות פה. ומעין זה הי' בחי' ירידת המל' כשעמדה על ישראל מלכות אנטיוכוס הרשע להשכיחם תורתך דוקא ולהעבירם וכו' וגם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וכח הקליפות ע"ז בא מירידת מדת המל' למעלה מאת אחיו כנ"ל בעונות ישראל ולכן רצו להפרידם לגמרי ח"ו. ואף שהיו ישראל גם אז מוסרים נפשם על קיום תומ"צ כמשארז"ל מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני וכו'. הנה ידוע ענין בנים אתם להוי' אלקיכם היינו זו"נ קוב"ה ושכינתי'. והבנים יש בהם מכח שניהם מה' ומאלקי' אב ואם. כמ"ש ברא כרעא דאבוהי שהוא חבור טבעי בלתי בחירה כלל. וככה קיום התומ"צ הוא ענין טבעי בישראל מחלק האב אשר בנר"נ שלהם שהוא מקיים המצות למעלה כנ"ל ן האם מקבלים בחי' שלה לעצמה (ר"ל מלבד שמקבלת ע"י היחודים דתומ"צ כנ"ל) והוא ענין ואל אישך תשוקתך. דהיינו התעוררות החשוקה והחפיצה לדבקה בה' ע"י התומ"צ באהבה רבה לזכות ולחזות בנועם ה' וכמו שכתוב מתי אבוא ואראה פני אלקים. ועל ידי העונות גרמו אז ירידת יהודה מאת אחיו וגבר כח הקליפה להשכיחם תורתך וכו' ולהפרידם לגמרי ח"ו כי על ידי שפגמו בבחי' המלכות כביכול למעלה בביטול התשוקה דמתי אבוא הנזכר לעיל והיינו יניקתם בבחי' חלק האם כנ"ל שהוא עיקר המעלה מ"נ להמשיך יניקתם מחלק האב בתורה ומצות. נתנו כח בקליפות להשכיחם תורתיך גם כן. אף שמצד עצמם וטבע חלק האב אחזו עדיין בקיום התורה ומצות. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום הי' הנס על ידי כהן גדול דוקא. כידוע שמדרי' כהן גדול הוא בחכ' שבכתר ונעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען. וידוע הביאור בזה שהוא כמשל מי שרוצה להמציא איזה דבר וענין שעושה בשכלו וחכמתו סדר נכון בהנהגה הראוי' להוציא הדבר אל הפועל. הרי עיקר הרצון הוא בהדבר שיהי' נעשה בפועל ממש אף שהוא נעשה בדבר שחוץ לעצמותו. ולא שעיקר הרצון הוא בהסדר שעושה כדי להוציא הדבר אל הפועל. וככה נעוץ תחלתן דכתר ורצון העליון בסופן שהוא בחי' המל' דוקא שיהי' ה' למלך על כל הארץ. וכמו שכתוב באגרת הקודש שיהי' המאציל ברוך הוא מלך על כל הנפרדים על ידי שקיימו המצות שמצווה עליהם והמצות הן הסדר דמדות עליונות ומצותיו ית' שהוא ית' עושה באנהגא עלמין שעל ידי זה יהי' שלימות בחי' המלכות פה תושבע"פ קרינן לה כנזכר לעיל. ועל ידי המס"נ דכה"ג העלה מ"ן לשרשי להאיר בחי' נעוץ תחלתן בסופן ממש. והיינו להאיר אור בחי' המל' גם במקום ירידתה אז. ולכן הי' הנס גם כן מסרת גבורים ביד חלשים שהיו גם בעת הנס חלשים. ורבים ביד מעטים שהיו מעטים גם בשעת הנס (ולא כמו שהי' בנס דיציאת מצרים דכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך ובני ישראל יוצאים ביד רמה) ואף על פי כן הי' הנס שבטלו כח הקליפה. כי כל כח אחיזתם הי' אז רק מחמת בחי' ירידת יהודה מאת אחיו כנ"ל ולא הי' אורה מאיר כביכול הבא אלי' מאת אחיו כנ"ל. וכשלא היתה אורה מאיר גבר כח הקליפה כמו שידוע בענין מיעוט הלבנה שאז שליטת נחש עקלתון וכו'. אך על ידי הנס נעשה גילוי אורה גם במקום מיעוטה (ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה). אך אעפ"י שהאירו אורה של עצמה כנ"ל מ"מ בשעה שנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. פי' אורות המאירים ממדות עליונות במל'. ופך א' שמצאו הוא החתום בחותמו של כה"ג כנ"ל דהיינו ענין נעוץ תחלתן בסופן לא הי' בו להדליק אלא יום אחד דהיינו בחי' המל' עצמה ונעשה להם עוד נס שהדליקו ממנו שמנה ימים ר"ל כל המדות עליונות להאיר במל'. וזה הי' נס גדול כי דוקא בעת שהמל' הוא בבחי' עליות קומתה אז על ידי העלאת מ"נ מבחי' המל' בא המשכת מ"ד כנ"ל. אבל כשהמל' הוא למטה מעשרה ואעפ"כ יאירו בה כל המדות עליונות הוא נס ופלא. ולשנה האחרת קבעום ימים טובים אך לא ככל הימים טובים לשמחה ומשתה ויו"ט. רק להלל ולהודות:
2