חיים וחסד, כללים נוראים א׳Chayyim VaChesed, Directives of the Maggid of Mezritch 1
א׳כללים נוראים מרבו הקודש איש האלהי מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זללה"ה אשר נמצאו כתובים בסוף הכתב יד הזה.
1
ב׳א. יחשוב האדם בדעתו שכל דבר שיש בעולם הכל מהבורא יתברך, ואפילו דברים הנעשים מכח מחשבות בני אדם ותחבולותיהם הכל מהבורא יתברך, ואפילו דבר קל שנעשה בעולם הכל הוא מחשבתו יתברך. ולא יהיה חילוק אצל האדם בדבר שהיה רוצה, בין שנעשה כרצונו בין שלא נעשה כרצונו, כיון שהכל הוא מהבורא יתברך והוא יודע שכן טוב לו שלא יהיה כרצונו. ויחשוב שכל העולמות בין עולם הגלגלים ועולם המלאכים ועולם הכסא הכל כאין נגדו יתברך, והכל נעשה בדיבור אחד, ואם כן למה לו לאדם למשוך אחר תאוות לבו שיש באותן העולמות, שהכל אינו רק רשות אחד ממנו, הלא טוב יותר לדבק עצמו למעלה בהבורא יתברך שהוא העיקר, ולא לדבק עצמו בטפל.
2
ג׳וזהו כוונת הזהר (ח"ב קלד:) זכאין אינון צדיקייא דידעין לשוואה רעותהון לעילא לגביה מלכא עילאה, ולא לגביה עלמא דא ובכיסופא בטילא דילה, שסוף כל העולמות לחרוב. ויחשוב תמיד לדבק עצמו בהבורא יתברך באהבה גמורה שהוא אוהב אותו מכל דבר טוב שיש בעולם, שהכל מושרש בו יתברך, ויחשוב תמיד שאני רוצה לעשות רצונו ולעשות לו נחת רוח ולעבוד אותו תמיד, ותמיד תהיה מחשבתו דבוקה בהעולם העליון בו יתברך. וזה פירוש הפסוק ברמז (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא.
3
ד׳וכשצריך לדבר מעניני העולם הזה יהיה במחשבתו שהוא הולך מעולם העליון למטה, כמו האדם שהולך מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף, ובעת הליכה יחשוב תמיד מתי יחזור לביתו, כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העיקר בבורא יתברך.
4
ה׳גם בעת שהוא מדבר בענין העולם הזה יחזיר תיכף מחשבתו לדבר הראשון בבורא יתברך, וזהו מדריגה גדולה מאוד, וצריך לזכך הנשמה תחילה כדי שיהיה דבוק תמיד בעולם העליון בו יתברך. וכשלומד צריך לנוח מעט בכל שעה כדי לדבק עצמו בו יתברך, ובשעת הלימוד אף על פי שאי אפשר לדבק עצמו בו יתברך, מכל מקום צריך ללמוד, כי התורה מצחצח הנשמה והיא עץ החיים למחזיקים בה (משלי ג, יח), אף על פי שיבוטל דביקותו בשעת הלימוד לית לן בה, ומכל מקום צריך ליישב בכל שעה ורגע הדביקות הבורא יתברך כמו שאמרנו לעיל:
5