חיים וחסד קמ״וChayyim VaChesed 146
א׳ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב, ט), לשון יבש וניגוב ידים, לפנות עצמו מארציות שנקרא יבשות לגוף. כשפונה אדם מאהבת עוה"ז יכול להשיג אהבת הבורא שנקרא מדת החסד, כלות הנפש ונטותה בעצמה לאור העליון. זה הכלל, צריך לתקן מקודם הכלליות וממילא יתוקן הפרט הפנימיות, דהיינו אם אהבת עולם הזה גובר אצלו מאוד, צריך לפנות ולהטות עצמו ממנה ולעקור ולבטל רצונו אל אהבת ה' ויראתו, כי בזה לבד יתפוס החכמה ויתחדש בו שכליות, אבל בלא זה אין להם תפיסה אפי' במחשבה, האיך לא יבוש לדחות האמת בשקר, כי העולם הזה הוא שקר ומאוס מאוד ואפס. ודע כי כל ז' מדות של הקב"ה נתנה בך, זה נקרא אמת, דהיינו לאהוב את הקב"ה וליראה אותו, ועל ידי זה יכול אתה לתפוס אותו, נודע בשערים בעלה (משלי לא, כג), כפום שיעורא דיליה (זהר ח"א קג:).
1
ב׳ודע שאין אתה יכול לאהוב ב' דברים, כשאתה תקוע בשקר לאהוב הגופניות אז אתה שם וכל האברים דילך, והאיך אתה יכול לאהוב האמת, וכשתעקור לגמרי מארציות אז תבין יראת ה' ויתחיל להתגדל השכל, וכל מה שמתגבר על הארציות מעט כך יצמח בו אהבת הבורא. וכשתוציא לגמרי מגופניות אז תבין ותדע שיש אלקים בעולם, ויתלהב לבך בזוכרו בשמחת עבודתו יתברך ותורתו, שלא תשמח אלא בו יותר מכל התענוגים שבעולם, זה יהיה שמחתך תמיד. ואז תבין שעולם הזה הוא מאוס מאוד, ותשמח מאוד על היציאה ממנה ותשבח לבורא על זה, ויהיה פליאה בעיניך איך היית מקושר בארציות שהוא אפס:
2