חיים וחסד קצ״בChayyim VaChesed 192
א׳לחנוכה. הנה כתוב (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו, אפילו בשעת אכילה שלא יטבע בתאוות הקליפות ובזה הוא מופסק מהשי"ת, אלא שלא יסור ויזוז מהקדושה. והנה האדם הוא מוכרח לאכילה שיהא דעתו מיושבת עליו מחמת האכילה, ומכח זה יהא דעתו נחה עליו בשעת עשית המצות. והנה יש ג' שלישית באדם, הראש, והאמצע הוא הלב, וסוף הוא הרגלים, וכשאדם חוטא רק בב' שלישים תחתונים בלא חלק העליון שהוא הדעת והשכל, אז נקרא יבש ביבש וחד בתרי בטל (שו"ע יו"ד סי' קט), כלומר כשישיב אל לבו דעת וביטול הקליפה ההיא שבא לו מאותו החטא. אבל אם חטא גם בהראש הוי לח בלח וצריך ס' נגדו, כלומר זיכוך השכל ס' פעמים, על כן צריך שלא יהא השליש העליון זז מהקדושה. וזהו שדי - שאמר לעולמו די (חגיגה יב.). וגם האדם לא יהיה כפוי טובה, אלא שיהא מעלה לשרשו הטוב ההוא. וזהו שכותבין במזוזה נגד ה' אלקינו ה' האותיות מאוחרות של ג' שמות הללו. וזהו שהב' מהפך פניו מהא', שהב' הוא מקבל מהא' ולכן הוא בבושה תמיד, שהמקבל הוא מודה ומתבייש לפני המשפיע ובזה הוא ניכר שמחזיר אליו ואינו כפוי טובה ליטול לעצמו:
1