חיים וחסד קצ״טChayyim VaChesed 199
א׳או יאמר חכלילי עינים וגו' (בראשית מט, יב). פירוש כי הנה יש שינים באדם, ואין בו מתחילת ילדותו אלא אחר כך מחמת ינקותו מהאם נגדלין בו. וגם יש עינים באדם והם מתחלת לידתו, ועינים הוא השכל לראות, כמו (במדבר טו, כד) אם מעיני העדה. ולמה נקרא שמם שינים, שמשנה המאכל ממראיתו הראשון על ידי כתישה כדי לקרב הטעם להחיך, שבלא זה אי אפשר למצוא טעם במאכל, נמצא שמעלה את המאכל למדרגת הטעמים. והנה האדם הוא יונק מהאם הוא השכל, ולפי שכלו כן ישתנה פעולותיו, והנה אם שכלו חושב מחשבות בטילות שהשכל שלו מגושם בגשמיות, וגם כן השכל נקרא דם וחושב כל מחשבות בטילות, אז גם כל פעולותיו הולכים אחר המחשבות, וככל שינוים שמשתנה שכלו גם עשייתו מוסיף עליו טפשות, וזה סוד (קנים פ"ג מ"ו) זקני עמי הארצות כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת עליהן. אבל אם שכלו הוא זך, שחושב מחשבות קדושות, אז גם כן פעולתיו ושינויו שמשתנין מחמת שכלו ג"כ טובים, ונקראים שיניים לבנים.
1
ב׳וזה שאמר 'חכלילי עינים', אדמימות עינים, מן התורה שנקרא 'יין' המשומר בענביו (ז"ח ויצא לה:), כי שכליות התורה גנוזות וחתומות בתוך האותיות, ואז חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א) והוא פנים צהובות, וזהו 'ולבן שינים מחלב':
2