חיים וחסד רמ״וChayyim VaChesed 246
א׳ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויאמר משוט בארץ וגו' (איוב א, ז). הלא הקושיא בעצמה, 'מאין יבא' השטן להסית לאחד שלא לעבוד הבורא, אשר לא יוכל בריה להכחיש זאת ולהפנות מדבר שלא לעבוד השי"ת הגדול והנורא מאוד, ולא יש שום חיות לשום דבר רק ממנו. אלא משום ש'משוט בארץ', שהאדם הוא משוט בארציות, ומסתכל תמיד שהיה הגוף שלם ואינו רוצה לבטל מדת הגוף. אבל מדת הצדיק הוא נוטה תמיד להאמת כי במיתתו יתבטלו כל מדות הגשמיות ויתפרדו כל פועלי און, כי הוא שוא ושקר עלמא דשקרא, על כן מקטין תמיד מדות הגוף ומשבר בעל כורחו כדי לעשות רצון הבורא, וכל מה שמרגיש בעצמו גדלות הבורא הוא מוכנע יותר ונשברים המדות, ועל ידי כן הוא בכל יום בעל תשובה.
1
ב׳וזהו (ברכות סד.) צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שכשם שבעולם הזה הולך ממדרגה למדרגה כן בעולם הבא, מה שאין כן כשנדמה בעיניו שהוא צדיק ואינו חושש לעבוד הבורא יתברך רק לעצמו, ועצמיות הגוף יתפרדו ויובטלו והוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר אין בו ממש:
2