חיים וחסד ל״גChayyim VaChesed 33
א׳כתוב בזוהר (בתיקונים קז:) זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור (שמות ג, טו), שמי עם י"ה שס"ה, זכרי עם ו"ה רמ"ח, וקשה לכאורה היה צריך להיות איפכא, זכרי שהוא החכמה עם י"ה וכו', וזה (בראשית מח, יד) שיכל את ידיו כי מנשה הבכור עכ"ל, והוא פליאה.
1
ב׳אלא שיש ראיה והבטה, ראיה הוא מקרוב, והבטה מרחוק. והנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם, והוא בשביל ישראל כדי לקבל מהם תענוג, וכביכול בעת רצונו היה עדיין מחוסר ונקרא ד', והנקודה שבתוכם נקרא ה', וזה נקרא דחילו, שלא היו יכולים לסבול את האור והבהירות, ונטל את האור, וזה נקרא אור חוזר, שחזר וצמצם יותר את האור, וזה בשביל אהבת ישראל אשר בך אתפאר. הרי היה בתחלה אהבה שהיה מחוסר להתענוג, ואחר כך היראה שלא יחסר מהם התענוג. והמדות נקראו ידיו, וזהו שכל את ידיו, כי קודם הבריאה לא היו מחוסרים כלל שהיה אין סוף ברוך הוא צריך לצמצם ולברוא כלי שהוא צריך להתענוג וזה נקרא ה' כנ"ל, ואחר כך מחמת הבהירות היה צריך לכסות החכמה בב', ומזה נמשך לט' קווין, ובינה שמבין החכמה נקרא ה', וזהו ההבטה. והצמצום נקרא שמות כנ"ל (בדיבור הקודם), וזה שמי עם י"ה הוא הבטה ראשונה, ואחר כך זכרי עם ו"ה, החכמה שנקרא אור חוזר כשהעלם את החכמה, זה שמי לעולם וזה זכרי.
2
ג׳וזהו 'שיכל את ידיו כי מנשה הבכור', ר"ל 'מנשה' - לשון שכחה, את 'הבכור', וצמצם ההבטה ראשונה כדי לקבל הבהירות מאפרים - מלשון פארים, ודוק:
3