חיים וחסד שמ״בChayyim VaChesed 342
א׳איתא בזוהר (ח"ג רצא.) אבא טמיר וגניז, וקשה למה אמר ב' לשונות שהשמוש בהם אחד. אלא כי מה לשון אבא, כי איתא (שם רנח.) אבא יסד ברתא בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט), אבא הוא חכמה ובחכמה, עצמה אי אפשר לנו לתפוס אלא אם כן שנמשכת ונקשרת בתוך הבנה, ונקרא שביל (פע"ח שער הברכות פ"א), ונקראים ריעין דלא מתפרשין (זהר ח"ג ד.).
1
ב׳והנה גם בהתקשרות אי אפשר לנו לתפוס, מחמת שבהבנה יש עצם החכמה, ובחכמה אי אפשר להיות חס ושלום שום התחלקות, משום שחכמה נקרא מקום (שושן סודות - צג כוונת הקדושה), ואיתא בספרים (של"ה פ' תולדות - תורה אור) מקום גימטריא י' פעמים י' ה' פעמים ה' ו' פעמים ו' ה' פעמים ה', פירוש כי החכמה נקראת עשירית שהיא משערת, והנה כולם בחכמה עשית (תהלים קד, כד), הרי כולם כלולין בחכמה, וכל מדה כלול מי', שיש בכל אחד הי' כחות כיון שהם מבחינת אין סוף, הרי ק'. וה' הוא הבינה שיש בה ה' חושים, גם כן כל אחד כלול מה', הרי ה' פעמים ה'. ו' הוא המשכה עצמה, גם כן כל אחד כלול מו', הרי ו' פעמים ו'. וה' אחרונה ה' פעמים ה', גימטריא מקום, וזו קיום העולם, וכיון שהוא קיום העולם אי אפשר שיהא שם חס ושלום שום התחלקות כי הם ריעין דלא מתפרשין.
2
ג׳ואפילו בזה ההתקשרות אין לנו שום תפיסה, רק בהמשכה שנמשכת מהבינה, ובזה יש גם כן כח החכמה, ובזה יש לנו תפיסה, מחמת שיש להתענוג חשקות להשפיל אלינו ואף שאנו במדריגה תחתונה. וזהו (סנהדרין לח.) אגברא חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו, חמרא נקרא התענוג, שהיין משמח הדרדקי להבנים קטנים משפיל את עצמו, ומחמת זה יש לנו תפיסה. וזהו 'אבא' הוא חכמה, 'טמיר' מחמת גודל אורו, ומה שנמשך אל תוך הבינה הוא נקרא רק 'גנוז' הוא מאתנו להשיגו:
3