חיים וחסד תצ״בChayyim VaChesed 492
א׳הנה אמרו (הגדש"פ) ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. כי הנה בוודאי ידוע לכל ישראל שיש לעולם בורא מחמת שיש נברא, וזהו שאיתא בכתבים (פע"ח המצות פ"ז) ברוך המקום הוא סוד יסוד אבא, פירוש שהקב"ה הוא האב מייסד המקום את העולם. ואחר כך כשמחקר המקום עצמו הרי הקב"ה נסתר אצלו יותר, וזהו 'ברוך הוא', כיון שמחקר את העולם עצמו בא הקב"ה בהתכסות אצלו. ואחר כך אחר החקירה הרי השיג החכמה עצמה, וזהו 'ברוך שנתן תורה לעמו ישראל', והקב"ה אצלו בהתגלות יותר.
1
ב׳והנה כתיב (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי, פירוש כי אנו משיגין תענוג להשי"ת, וזהו 'אלה מועדי ה'', שאנו מקשטין להשי"ת בהתענוג, ועל כן ראשי תיבות אמ"י (ספר הליקוטים ריש פ' אמור), שאנו נקראין אם, שאנו מניקין להשי"ת כביכול, כמ"ש (שמו"ר נב, ה) לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ולפעמים יש להקב"ה תענוג מהבן אפי' מהעובדא לבד אפילו כשאין משיג השכל, ולפעמים השי"ת משיג לנו תענוג, והקב"ה נקרא קודש, שהוא מובדל, וזהו 'מקראי קודש', שתראו לקרות הקודש בקרביכם, 'אשר תקראו אותם במועדם', פירוש בהקישוט שלכם פירוש בהעובדות שלכם, ועל כן הוא ראשי תיבות א"ב, שתמשיכו השפעתו אליכם. ועל כן בשבת אנו אומרים באהבה וברצון, וביו"ט בשמחה ובששון, כי ביו"ט אנו משיגין לו תענוג מהעובדא, ולכך ביום טוב צריך לההנות מסעודתו לעני (זהר ח"ב פח:), משא"כ בשבת שהקב"ה משיג לנו תענוג, על כן אין צריך לההנות מסעודתו לעני, כי אין התענוג שלו רק מה שמשיג לו הקב"ה. והנה על כן נקרא יום טוב, כי הצדיק נקרא טוב, כי להשי"ת עצמו אי אפשר לכנות לו אפי' שם טוב כי הוא לפני אחד ולפני אחד כו' (ספר יצירה א, ז), והצדיק הוא המשכה, וזהו 'יום' שהוא הארה, הוא מה'טוב' מההמשכה.
2
ג׳והנה מפני מה ברא הקב"ה העולם העשיה, כי הנה כתיב (תהלים קג, יט) ומלכותו בכל משלה, ונתפשטו הניצוצות הקדושות וקשה להשי"ת כביכול להשפיל עצמו להעלותם, על כן ברא ישראל שהם יכולים להתחבר גם לזה העולם הגשמי ועל ידי כך יכולין להעלות הניצוצות. והנה הצדיק נקרא 'זה' (פי' הרקאנטי פ' בראשית), כמ"ש (קהלת יב, יג) כי 'זה' כל האדם, וז"ש (שמות יג, ח) בעבור 'זה' עשה ה' לי, פירוש מפני מה היה ל'זה', לבחינת 'זה', העברה לעולם התחתון, מפני 'עשה ה' לי', מחמת שיש עולם העשיה וצריך להעלות הניצוצות, וזהו 'בצאתי ממצרים', פירוש שעיקר המשכתו לעולם הוא כדי להוציא הניצוצות ממצרים. וזהו שאלת התם (שם, יד) מה זאת, מי יאמר שצריך להעלות הניצוצות לשרשן, שמא עולם כמנהגו נוהג, ולזה אמר (שם) בחוזק יד, כי אנו רואין שיש יראה בעולם, ואם זה אינו עיקר להעלות הניצוצות לשרשן מפני מה יש יראה בעולם, אדרבא היה צריך להבראות עוד רחבות ותענוג גדול בשבילנו, אלא כוונת השי"ת היה להוציאנו ממצרים כנ"ל.
3
ד׳והנה מה שאנו מעלין הניצוצות נקרא עבודה לשמה, ושאלת הרשע הוא (שם יב, כו) מה העבודה הזאת לכם, מה ענין העבודה שהוא העלאת ניצוצת, ועל כן אמר (הגדש"פ) ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, פירוש כי הצדיק נקרא 'כל' מחמת שיש לו התחברות עם הקב"ה, ועל כן מתרגם (עי' זהר ח"ב קטז.) כי כל בשמים ובארץ (דה"א כט, יא) - דאחיד בשמיא ובארעא, שמקשר השמים והארץ. חסר:
4