חיים וחסד תקל״אChayyim VaChesed 531
א׳כתיב (תהלים קמה, יח) קרוב ה' לכל קוראיו, איתא בכתבים שהשם זה הוא בניקוד צבאות הוא לשון אדנות, פירוש גבורות וצמצומין רבות, והצדיק נקרא קרוב - שמקרב כל דבר לשורשו. וזהו 'קרוב ה' לכל קוראיו', שהניצוצות יש להם עלייה ע"י הצדיק, 'לכל אשר יקראוהו באמת', כשהוא מחובר באמת שהוא התפארות ותענוג. וזהו (שה"ש ג, ו) מי זאת עולה, התענוג נקרא 'מי', שהתענוג הוא נסתר בהעובדא, והמדה הזאת יש לה עלייה להתענוג ע"י הצדיק, וזהו 'מן המדבר' - ע"י הצדיק שהוא המנהיג והוא מחובר בהתענוג, ועל ידו יכולים כל הניצוצות לצאת שהם נקרא צבאות, וזהו גם כן מדת הזאת שיהא להם עלייה לשרשם.
1
ב׳והנה כתיב (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, פירוש צריך אתה להראות הדבר שעושה אותך לדבר לפני הקב"ה. והנה כתיב (ישעיה נב, ב) התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי, פירוש שתלבוש הלבוש של עמי והוא ההתפארות. הנה כל העולם הם מקבלים, והאדם נקרא זכר שזוכר אותם, וצריך להעלותם להקב"ה, ואיך הקב"ה מלובש בההתפארות, כששולח תענוג באותה ההתפארות, כי בהת"ת יש תענוג. וזהו (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' - ראשי תיבות אמ"י (פע"ח קריאת ס"ת פ"א), כי מועד הוא לשון קיבוץ, שהתענוג מקובץ בהת"ת, ומועד לשון קישוט, וזהו הראשי תיבות אמי שהוא התענוג.
2
ג׳והנה כתיב (דברים כו, ב) כי תבוא אלא הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך ולקחת מראשית כל פרי וגו' ושמת וגו', כי התענוג נקרא ארץ, כי כתיב (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהוא עולם הבא, ועל ידי מה, מחמת שעמך כולם צדיקים והשיגו התענוג להקב"ה עי"ז הקב"ה מנחיל להם תענוג וזהו עולם הבא. והנה כתיב (משלי ח, כא) להנחיל אהבי יש, כי בהתענוג יש קצת ישות וגם בחכמה, אבל ברצון אין בו ישות, וזהו 'להנחיל אוהבי', פירוש להצדיק, 'יש' הוא התענוג, ומחמת זה נקרא ארץ לגבי הרצון, וגם ארץ הוא לשון חפץ, ורצון הוא גם כן לשון חפץ, ומחמת זה משיג לרצון, מחמת שארץ הוא לשון ריצה שרץ להקב"ה. וזהו כי תבואו אל הארץ, כשתרצו להשיג תענוג.
3
ד׳והנה כתיב (קידוש לבנה) במאמרו ברא שחקים, ואיתא בכתבים (פע"ח ר"ח חנוכה ופורים פ"ג) במאמרו - מאמר ו', ומאמר לשון קדושין, וזה שאמרו ז"ל (מגילה כא:) בראשית נמי מאמר הוא, ומחמת זה רצה הקב"ה להמשיך לזה העולם כדי לקדש את ישראל, וזהו בראשית נמי מאמר - לשון קידושין, וזהו מאמר ו' לשון המשכה הוא כדי לקדש אותנו. והנה לעתיד כתיב (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כאור ז' ימי בראשית, כי הנה הקב"ה נפשט מזה העולם והמשכתו לזה העולם הוא גבורה אצלו, ונקרא עתיק שמעתיק מזה העולם, וזה שאיתא (ע"ח שער יב פ"ה מ"ת) עתיק הוא כתר דחכמה, כי עתיק הוא גבורה הוא למעלה מחכמה, ועכשיו העולם מתקיים ע"י הגבורה, והחסד של הקב"ה למעלה מהגבורה, אבל לעתיד נשיג החסד, יהיה 'אור הלבנה' - מה שמלבן אותנו שהוא הגבורה, כי הלבנה מקבל מהחמה, 'כאור החמה' שהוא החסד, 'כאור ז' ימי בראשית', כי עכשיו אינו רק ז' ימים, שמתחיל מגבורה, ולעתיד יהיה מתחלת מהחסד. וזהו ברא שחקים, מלשון בירור, פירוש כדי לקדש אותם עשה גבורה.
4
ה׳והנה יש דומם צומח חי מדבר ובכולם יש גבורה שהוא המקיימם, וצריך להשיג מכל הדברים להקב"ה, כי טבע הגבורה לבקש תמיד לחזור להקב"ה לשרשו וזהו 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה', ותחבר להקב"ה, ואף 'אשר ה' אליך נותן לך', פירוש אף התורה שהיא מתנה אצלך. אך כיצד תשיג להקב"ה, וזהו 'ושמת בטנ"א', ראשי תיבות טעמים נקודות אותיות, שתחבר עצמך להנקודות, כיצד, סגול - תאהוב להקב"ה, וכן שאר. 'והלכת אל המקום', כי מקום נקרא החסד שהוא המקיים את הגבורה. והנה אף שבכל הדברים הגבורה הוא המקיים, אעפ"כ החסד שריא בתוכו והוא המקיף, כי אהבה מתפשטת באדם אבל הגבורה הוא יוצא לחוץ. והנה יש צדיק וצדק, צדיק הוא המקשר וצדק הוא המקבל, וחסד שריא בפומא דאמה (זהר ח"ג קמב.), בברית שהוא המקיים העולם, והגבורה נקרא מדידה, שמדדה לחזור לשרשו, ונקרא חותם, שבלא הגבורה היו מתפשטות העולמות והגבורה מקיימת אותם:
5