חיים וחסד תקל״גChayyim VaChesed 533
א׳הנה מפני מה הסדר אבות אצל נזיקין, שמהראוי היה לכתוב אצל סדר קדשים, כי קודש הוא חכמה (זהר ח"ב קכא.) ואבות הם גם כן המוחין (פע"ח העמידה פ"א). אלא כי הנה איברי הגוף הם מזיקים לעצמם ממש, ולכך כשיהיו לו אלו האבות הם המוחין מעתה לא יזיקו לו. כי הנה יש בהמוחין ג' שכליות, א' כשבא לו איזה חכמה במחשבתו יסתכל עליו מה היא החכמה שבא לו, וזהו (אבות פ"ג מ"א) מאין באת, ויסתכל על התענוג שבאה לו מזו החכמה, וכשישיג התענוג מזו החכמה יראה להסתכל על הסוף דבר שיבא לו מזה התענוג, וזהו ולאן אתה הולך.
1
ב׳וזהו (שם) 'עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים כו', דע מאין באת', למה בא זה השכל אליך, 'ולאן אתה הולך', שתסתכל על הסוף דבר שבא לך מתענוג של החכמה. ואם תאמר די שתסתכל על התענוג עצמה שבאה לך שהוא יש, על זה אמר 'מטיפה סרוחה', למה נבראת מטפה סרוחה היה לך להברא מטיפה סתם, אלא שזה היה כדי שתסתכל על סוף הדבר שבא מהתענוג. ואם עדיין אתה תסתכל על סוף הדבר שהוא החכמה וידמה לך זו החכמה כמו שארי חכמות, על זה אמר 'לפני מי אתה עתיד כו' לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא', כי הדיבור נקרא מלכות (זהר ח"א לו.) והבינה גם כן נקרא מלכי, שבהבינה מבין הדיבור, והחכמה נקרא מלכים (שם כב.), שמשפיע להבינה, לכן אין אנו אומרין לפני כל אלו רק להקב"ה שהוא הרצון ואז 'אין אתה בא לידי עבירה'.
2
ג׳הנה כשהאדם מגביה עצמו להקב"ה הוא מגביה עמו כל הרע שהיה מעורב בו מתחילה, וזהו (תהלים קיט, צח) 'מאויבי תחכמני', מחמת האויבים נזדכך ונתברר יותר, שמחמת שהוא ניצוץ גדול על כן נתערב ברע יותר כדי שיגביה גם הרע עמו ויוכל להיות עובד השם גדול, וזהו 'כי לעולם היא לי', שהרע שהוא מעולם, על כן מאויבי תחכמני יותר:
3