חיים וחסד תקל״חChayyim VaChesed 538
א׳רבת צררוני מנעורי (תהלים קכט, ב-ו) השכינה אומרת כן, שרבים צוררים אותי, מפני מה, 'מנעורי', שאני עושה עצמי מנוער, כלומר שאני ממשיך את עצמי להם לכל אחד כפי שכלו כדי להעלות ניצוצות. 'גם לא יכלו לי', ואף על פי כן אינם יכולים לעשות לי מאומה. 'על גבי חרשו חורשים', אף שחושבים מחשבות רעות, 'האריכו למעניתם', בזה הם עושים רק לעצמן שמעריכין לתלמיהם, כלומר שעושים את גופם עבים בזה. אבל הסוף יהיה 'ה' צדיק קיצץ עבות רשעים', שיקצץ את העביות שלהם והחיות יוחזר להקב"ה. ואם תאמר למה אני ממשיך את עצמי להם כדי להעלותם כיון שסוף הדבר יהיה כן, על זה אמר 'שקדמת שלף יבש', שקודם השליפה מהגוף יבשו, כלומר החיות שלהם יבש, על כן הוצרכתי להמשיך עליהם להעלותם:
1