חיים וחסד תקצ״וChayyim VaChesed 596
א׳או יאמר כי יש ים החכמה (זהר ח"ב יט:), כי החכמה מחמת רוב בהירותה נקרא ים, וזהו האומר לים, שהיא חכמה, עד פה תבוא, פירוש שהחכמה יכול להתפשט את עצמה עד הדבור ולא יותר. והנה החכמה משפיע להבינה, כי כתיב (קהלת ה, י) ברבות הטובה רבו אוכליה ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, דרך משל כשאדם רואה איזה דבר והוא מספר לאחר אז הדבור של הראשון נעשה מחשבה אצל השני, וכן השני לשלישי עד כולם, וזה נקרא זיוג, שמזווג א' עם ב', וזהו אכילה - מלשון (משלי ל, כ) אכלה ומחתה פיה, אך מה יתרון לאדם הראשון אינו רק ראות עיניו, וזהו כי החכמה מתפשטת בהמחשבה, והמחשבה להמצייר, והמצייר לקול, וקול לדבור, אך מה יתרון להחכמה עצמה אינה רק ראות עיניו, פירוש שעשועים שיש לה מהדבור, כי בדבורים יש אותיות וקול וצירוף אותיות. וזהו (בראשית לז, יא) 'ואביו' הוא החכמה, 'שמר הדבר', פירוש שהוא אינו מקבל תענוג אלא מהדבור. והדבור נקרא הולדה לגבי חכמה, אך לפעמים נקרא בן, כשאינו רוצה רק להשפיע תענוג להקב"ה אז נקרא בן, אבל כשרוצה להמשיך ע"י הדבור טובות אז נקרא בת, שהוא מקבל. אך ביום השבת כתיב (זמירות לש"ק - מנוחה ושמחה) בו ינוחו בן ובת, פירוש מי שרוצה להיות בן ומי שרוצה להיות בת יש להם נייחא.
1
ב׳והנה בן בגימטריא כלה, ואף שבכלה יש ג' יותר, אך אי אפשר להיות כלה אלא למי שמנצח את עצמו ליתן הודיות להשי"ת ולהתקשר את עצמו בהשי"ת אז נקרא כלה, אך מי שמחובר בגשמיות אינו נקרא כלה, וזה שאמר פרעה שהוא התגלות (שמות יא, א) כלה גרש יגרש. וזהו (שה"ש ד, יא) 'נופת תטופנה שפתותיך כלה', אימתי יהיה השפת שהוא הסוף שהוא הדבור אמיתי יקרא כלה, כשיהיה 'דבש' שהוא האהבה עצמיות שיש להקב"ה שהיא נקרא דבש, כי מי הקדימני ואשלם (איוב מא, ג), 'וחלב' הוא ממה שאנו יונקים הוא עולם הציור, כשיהיו 'תחת לשונך', פירוש שהם יהיו מלובשים בהלשון שהוא הדבור שלך, פירוש שלא תרצה לעשות רק רצון הבורא ולא לצורך עצמו אז יקרא הדבור שלך כלה.
2
ג׳וזהו (תהלים יב, ז) 'אמרת ה'', אימתי יהיה ההתפארות של הקב"ה 'אמרות טהורות', אמרות לשון התפארות כמו (דברים כו, יז) האמירך היום, וטהור נקרא בינה, כי טהור מכלל דאיכא טמא (סוכה נב.) אך הוא מחזיר בתשובה, וזהו בינה, וזהו כשיהיה 'אמרות טהורות', פירוש שתראה לקשר ההתפארות להקב"ה אז נקרא 'אמרת ה''. אך מפני מה ברא הקב"ה שיוכל האדם ליקח ההתפארות לעצמו, הוא מחמת זה כי התענוג אינו שורה רק על ב' דברים, וזהו אהבה ויראה, וזהו שברא שיכול האדם לחבר ההתפארות להגשמיות ואף על פי כן אינו מחבר רק להקב"ה אז יש תוספת תענוג, כי ע"י דאתי מדרשא חביבא ליה. וזהו (תהלים שם) 'כסף צרוף', פירוש שכוסף לצרף 'בעליל לארץ', פירוש להעלות הארציות, על כן צריך 'לזקק שבעתים', פירוש צריך להעביר דרך כל הז' מדות ולהשיג האהבה העצמיות.
3
ד׳והנה יש ג' עליות שיש להאדם ע"י עשיית המצוה, מחשבה דבור מעשה, והנה המחשבה נופלת על המעשה שהוא היסוד, אך צריך לעבור דרך הדבור וזהו תענוג והמעשה, כי כשרוצה לחבר למחשבה צריך ג"כ לעבור דרך הדבור. וזהו (יומא לט.) אדם מקדש עצמו בעולם הזה - שהוא המעשה, כשהוא מחבר להמחשבה, מקדשין אותו בעולם הבא, שהקב"ה משרה המחשבה על המעשה. והנה יש עולם המחשבה ועולם המעשה, עולם המחשבה נקרא הנועם וזהו התענוג, וזהו אין אשה אלא לנועם, כי באשה יש נעימות קול, וזהו נעמה. ועולם הדבור נקרא תמר, שאינו אלא לפרקים, כי המחשבה היא תמידיות על האדם שהיא עיונית, אך הדבור אינו תמיד, וזהו רות שהוא אותיות תור, אך מפני מה כתיב רות יכתוב תור, אלא שהריש דרגין השפיל את עצמו ע"י המשכה לסוף דרגין שהוא התיו, אך אצלינו שאין המעשה אלא לפרקים הוא מחמת שסוף שהוא המעשה היה לה הסתלקות להריש דרגין, וזהו שאצלינו הוא תור.
4
ה׳והנה הדבור נקרא מלך, כי הוא מאחד לכל האברים וכל האיברים צייתין להדבור, כמו שאנו רואין האילם מראה באצבעותיו מה שרוצה לדבר, וע"י הדבור ניכר אם אמת אם לאו. וזהו שאמר יוסף (בראשית מב, טז) ויבחנו דבריכם, אם הוא מקושר עם הי"ה שהם המוחין שהם האמת, כי אמת הצירוף כך, א' אלופו של עולם, ומ"ם הוא הדעת, ותי"ו הוא הדבור. וזהו שהדבור נקרא תפלה כי תפלה לשון התחברות, כי מחבר כל האיברים. וזהו (אבות פ"ג מי"ג) סייג לחכמה שתיקה, פירוש כשמסייג החכמה ומרגיל הדבור לפסוק מהמחשבה אז המחשבה נפסקת מהדבורים קדושים. וזהו שמבקש הדבור מהמחשבה (רות א, טז) 'אל (תפגעו) [תפגעי] בי' במקום שאוכל 'לעזבך', פירוש בדיבורים גשמיים, אך כמו ש'עמך עמי', פירוש שעם שלי הם האיברים כשאתה מחבר להדבור הם גם עמך, יהיה 'אלהיך אלהי', אלהיך שהוא החכמה, כי המחשבה מחובר תמיד להחכמה שהוא כח מה, וזהו אלהיך יהיה אלהי, פירוש שיהיה הדבור תמיד מקושר בהקב"ה:
5