חיים וחסד תרי״בChayyim VaChesed 612
א׳איתא במדרש שלא נבראו משה ואהרן אלא כדי להמשיך את הדבור של הקב"ה לזה העולם. והנה אנו אומרים (בתפילת שמו"ע) אלהי אברהם וכו', פירוש כי האבות השיגו מצד השכל את הקב"ה, אך דורות האחרונים עובדים הקב"ה מצד אמונה, והנפקא מינה כי העובדא מצד השכל יש בו תענוג ואינו מוכרח לאותו דבר, כי ממילא הוא עושה זאת מחמת התענוג, אבל העובד מצד אמונה אין בו תענוג ונקרא חוק, וזהו 'דבור של הקב"ה' פירוש שהוא הנהגה של הקב"ה, שכך רוצה הקב"ה שיתנהג האדם כך.
1
ב׳והנה משה ואהרן היו אחרי האבות, כמ"ש (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל, וזה הוא זכות, שהזכות אי אפשר להשיג אלא ע"י האבות (ע"י שמו"ר מד, א). והנה איתא במדרש (מדרש תהלים - לו) משה היה במדת הניצוח, כי בהתורה נצח כל האומות, וגם הוא בעצמו היה נברא בכל המדות הרעות אך הוא נצח כל המדות. והנה מי שמעלתו גדול אז רואה בהירות וגדלות הקב"ה יותר ורואה שפלותו ביותר, אך מי שמדרגותו למטה אז אינו רואה כל כך בהירות הקב"ה ואז אינו יכול להיות נכנע, מחמת שאינו רואה שפלותו. וזהו שאיתא (במדבר יב, ג) שמשה היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא מן האבות, פירוש שהיה עניו מאותן האנשים אשר היו על פני 'האדמה', פירוש שהיו צריכין לפנות לאדמימות, שהיו עובדין להקב"ה מחמת חוק ומחמת זה היו צריכין התגברות נגד הגוף, וזהו 'אדמה' - לשון אדמימות, כי לגביהם היתה מדרגותו יותר גדולה, אבל לא מן האבות:
2