חסד לאברהם, בריכת אברהם ט׳Chesed LeAvraham, Breichat Avraham 9
א׳ותשליך במצולות ים כל חטאתם
1
ב׳זו מדה טובה להקב"ה, שהרי ישראל חטאו מסרם ביד פרעה, שבו בתשובה למה יענוש פרעה, וכן סנחרב וכן המן וגו', כולם אין הקב"ה מתנחם לאמר שב בתשובה א"כ לא יהיה עוד רעה, א"כ נבטל המן מעליהם, או פרעה או סנחרב זה לא יספיק, אלא ישוב עמל המן על ראשו וכן פרעה וכן סנחרב. והטעם להנהגה זו היא בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ופירושו שהשעיר נושא עונות ממש, וזה קשה מאד, וכי ישראל חטאו והשעיר נושא עליו ועל האומות, אלא המדה היא כך, האדם מתוודה וכוונתו בוידוי לקבל עליו טהרה, כענין שאמר דוד הרב כבסני מעוני, וכן הוא אומר מחוק ברחמיך הרבים, אינו מתפלל אלא שיהיו יסורין קלים שלא יהיו בהם ביטול תורה, וז"ש אבל לא על ידי יסורים רעים, וכן הוא מכוון בהיותו אומר ואתה צדיק על כל הבא עלי ממש הוא מקבל יסורין בסבר פנים יפות להתכפר, מפני שיש עונות שיסורים או מיתה ממרקת, וכך היא ממש, הקב"ה גוזר מיד שזה מתודה בתפלתו, כדפירשו בזוהר פרשת פקודי, שהוא חלק סמא"ל כעין השעיר, ומהו חלקו שהקב"ה גוזר עליו יסורים ומיד מזדמן שם סמא"ל והולך וגובה חובו, והרי נושא השעיר העונות, שהקב"ה נותן לו רשות לגבות חובו, וישראל מתטהרים, והנה הכל יתגלגל על סמא"ל:
2
ג׳והטעם שהקב"ה גזר על עולמו שכל מי שיעשה דין שיתבטל, וזה טעם ואת הבהמה תהרוגו, וזה טעם שקוברין האבן שנסקל בו והסייף שנהרג, כיון שהשלים דינו מתבטל ונקבר, והרי בזה ממש סוד הצלם, שנמסרו ישראל ביד נבוכדנצר רישא די דהבא, אבד נבוכנצר. מסרם ביד פרס, אבד מלכות פרס. מסרם ביד רומי, אבד מלכותם. ומה היה תכלית הכל, בסוף הקב"ה מעמידם ועושה בהם דין. חיצי אכלה בם, חיצי כלים והם אינם כלים, באדיין דקו כחדא דהבא וגו', הנה בתחלה כתיב ומחת לצלמא על רגלוהי אין מכל הצלם אלא רגליו, שכבר נתבטל כחם ונכרת ראש ודרעוהי ומעוהי וגו', ועכ"ז בסוף דיקו כחדא, עתיד הקב"ה להעמיד סמא"ל ורשעים שעשו פעולתיו ויעשה בהם הדין, והיינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ירצה משליך כח הדין להפעל על ידי אלו שהם מצולות ים, והרשעים כים נגרש וגו', רפש וטיט אלו הם עושין דין בישראל, אמנם שב אחר כך גמולו בראשו. והטעם למה מפני שאחר שישראל קבלו הדין הקב"ה מתנחם אפילו על מה שקדם ותובע עלבונם:
3
ד׳גם במדה זו צריך ישראל להתנהג, עם היות שיהיה רשע מדוכא ביסורין אל ישנאהו, שאחר שנקלה הרי הוא כאחיך, ויקרב המרודים והנענשים וירחם עליהם, ואדרבה יצילם מיד אויב, ואל יאמר עוונו גרם לו, אלא ירחמהו במדה זו כנזכר. וזמש"ל:
4