שו"ת חידושי הרי"מ, חושן משפט ז׳Chiddushei HaRim Responsa, Choshen Mishpat 7
א׳ב"ה יום ב' כ"ז אדר ראשון ת"ר לפ"ק פה ווארשא.
1
ב׳החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב המאה"ג חריף ובקי נ"י פ"ה החסיד מוה' אליעזר הכהן נ"י:
2
ג׳מכתבו קבלתי לעת ערב ש"ק. מה שתמה רו"מ על התוס' שסוברים דלר' נחוניא בן הקנה חכ"ש פטורי' [והלא כל הילפותא מלא יהיה אסון או ממכה בהמה ע"ש ומנלן דשורף גדישו בשבת פטור בשלמא ברציחת אדם פסקינן דרוצח שגלה והרגו גואל הדם פטור א"כ הוי כמו ניתן להציל בנפשו או כמו מחתרת דהאי שעתא בר קטלא אבל בשורף גדישו דלאו בר קטלא בלא התראה מנ"ל דפטור לשיטת תוס' כתובות ל"א דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב חוץ מרודף הואיל וניתן להצילו בנפשו ע"ש וכמו כן כרת לשמים] אינו מובן כלל מה עלה על דעת רו"מ שחייבי מיתות שוגגין אין פטור רק או ברציחה דחייב גלות או בלא התרו בו בשאר ח"מ והוא מזיד ויש עונש מיתה. והוא מבואר להיפוך בכמה דוכתי בש"ס במקומו ב"ק ל"ה שור שהדליק הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק פטור כו' ודייק דומיא דשורו כו' דמקלקל כו' ומסיק רבא מתני' בשוגג וכתנא דבי חזקיה כו' ופי' רש"י ז"ל דכיון דהא דמקלקל פטור מטעם שנקרא אינו מתכוין מיפטר מתנא דבי חזקיה דלא חלקת כן בהנ"ל כיון דאם היה צריך לאפרו היה חייב לא חלקת לפטור עיי"ש ומבואר דאף שאין איסור כלל מה"ת במקלקל מ"מ פטרינן ליה מתשלומין משום לא חלקת. ותוס' שם שנחלקו על רש"י היינו משום דאין איסור כלל אבל עכ"פ מפרשים דמשני דומיא דשורו דאף בשוגג פטור ע"ש עכ"פ הנך רואה היפוך מדבריך דשוגג גמור דומיא דשורו ושוגג דשבת דאיכא קרבן ואעפ"כ פטור מתנא דבי חזקיה כו' גם גוף ההיקש שייך גם כן דתנא דבי חזקיה מה מכה בהמה כו' בין מתכוין לאינו מתכוין לחייבו כו' ומבואר בש"ס ב"ק כ"ו ע"ב הי' אבן כו' ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין ניזקין חייב לענין גלות פטור כו' ואותן הפטורין מגלות משום דקרוב לאונס מבואר ברמב"ם דגואל הדם אסור ונהרג עלי' וא"כ ההיקש שפיר מה מכה בהמה לא חילק כו' אינו מתכוון כנ"ל ומ"מ חייב כמו כן מכה אדם פטור גם אינו מתכוון כנ"ל דליכא גלות ולא עונש מיתה דקיל מחייבי גלות ומוכח דגם כה"ג פטור ח"מ שוגגין. וממילא מוכח דאין שום ה"א וסברא לומר כמ"ש רו"מ דהא בסנהדרין ע"ט פריך מאי אינו מתכוון אי שאינו מתכוון כלל היינו שוגג כו' ומה פריך הא צריך לפטור אינו מתכוון דליכא חיוב גלות דקרוב לאונס ולא נלמד משוגג. וע"כ דאין סברא כלל לחלק. ומ"ש רו"מ דמה שרשות לגואל הדם להרגו הוי כניתן להצילו בנפשו. אינו דמיון כלל שזה מחויב מיתה בשעה שרודף ואלו נהפך והרגו נהרג. ובגואל הדם רק רשות ואלו נהפך והרגו פטור כמו קנאין וע"כ שאין זה חייב מיתה ואף שהמשנה למלך נסתפק בשתיהם בגואל הדם וברודף ובנהפך והרגו ע"ש (ולדבריו יש לך ללמוד משם ג"כ דאמר רבה סנהדרין ע"ד וב"ק קי"ז רודף שהיה רודף אחר רודף ושיבר כלים בין של רודף ובין של כל אדם פטור ולא מהדין כו' והא בשיבר של רודף מן הדין פטור דיכול להרגו אך בודאי אסור ואין ראיה):
3
ד׳לא ראה דברי הר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין פ"א ע"ב גבי קנאין כו' שכ' ואינו דומה לרודף דאם נהפך הנרדף כו' ודאי נהרג עליו כו' אבל קנאין שעשה העבירה רק לעשות נקמה והבא להרגך השכם להרגו כל שאינו מחויב מיתות ב"ד ע"ש מבואר להדיא דגם בגואל הדם אם נהפך והרגו פטור משא"כ ברודף. ויש לתמוה מאד על בעל משנה למלך איך עלה על דעתו ברודף דנהפך והרגו יהיה פטור הא ביכול להציל בא' באבריו והרגו חייב ובזה הרודף שיכול להציל במה שלא יעשה העבירה יניח מלרדוף אחר העבירה ויציל עצמו ולא יהרגנו ועל ידי שרוצה לעשות העבירה ולהרוג את זה יהיה פטור יותר. אתמהא להעלות סברא כזו על ספר. עכ"פ אין לדמותו לניתן להצילו בנפשו כו':
4
ה׳ועוד דהיקישא דתנא דבי חזקיה מכה אדם כו' היינו גם מכה אביו כמבואר סנהדרין פ"ד ע"ב וגם ע"ז דרשינן לא תחלוק בין שוגג כו' דפטור על החבורה אף דליכא גלות ושוגג גמור ותוס' (ע"ט ב') כ' דשניהם ילפינן רוצח ומכה אביו ע"ש. ועוד דהא חייבי מלקות שוגגין (כתובות ל"ה) פוטר ג"כ ר"ל מהיקישא דאיתקש לחייבי מיתות. ואי ח"מ באין גלות ג"כ לא פטור שוגג א"א ללמוד חייבי מלקות שוגגין שיהיה חמור מח"מ באין גלות. וע"כ דאין שום חילוק כיון דמזיד פטור דאיתקוש ממילא פטור שוגג מהיקשא דתנא דבי חזקיה ועוד דלרבא דרך עליה קיל מדרך ירידה דקרוב לאונס כמ"ש תוס' מכות ט' ע"א ד"ה אמר ליה וא"כ היקישא דתנא דבי חזקיה דבין דרך עליה כו' בכל גווני דפטור כנ"ל:
5
ו׳וממילא כיון דילפינן אסון לר' נחוניא בן הקנה או כרת כמיתה שלכם ממילא שייך ההיקש כמו במיתה לא חלקת בין שוגג כו' כמו כן כרת כנ"ל. וסברא שכתב רו"מ שמתכפר בקרבן מה בכך גם מזיד מתכפר בתשובה וסברא זו איתא להדיא בש"ס מכות י"ד כיון דאי עביד תשובה כו' מוחלין לו לא פסיקא מלתא לכרת ואף על פי כן פוטר לר' נחוניא בן הקנה ממילא גם שוגג פטור. וה' יתן לך ברכה ושלום כחפץ ידידו ד"ש באהבה:
6
ז׳הק' יצחק מאיר.
7