שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר י׳Chiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 10

א׳לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' נתן נ"י אבד"ק לוטרמרסק.

ב׳לא היה לי פנאי כלל וכמעט מתי שהתחלתי לעסוק נזדמנו לי מניעות עכ"ז לאשר היה עיכוב הרבה דחקתי ולקחתי מעט פנאי:

ג׳על דבר העגונה. הצדדים להתירה א' ע"י אמירתו בפני אנשים שהוא מאזערקאוו. שיועיל חיפוש כמ"ש ש"ע סי' י"ז ס' י"ט שכ' ב"ש דמשמע אפילו אינו מזכיר שמו כלל כו' אא"כ מעידים שיצא א' מתושבי עיר זאת אז מחפשין כו'. וא"כ כיון דאמירתו דרך שיחה ג"כ מהני כמבואר בפוסקים מהא דיוחנן כו' אר"י כו' והלשון שהוא מאזערקאוו ולא שבא משם. משמעותו מאנשי עיר אזערקאוו ומהני חיפוש וכיון שהרב דשם כתב שיודעין שזה זמן יותר משני חיי ר' ישראל הנ"ל לא נחסר אדם משם. והגם דאנו חוששין לאחר ואינו מועיל זמן שני חיי ר' ישראל. מ"מ אחר שמעידין עכ"פ על ל"ה שנים כמ"ש בהפאס שני חיי הנ"ל. ומי שנתלש מעיר ל"ה שנים אין דרך להיות נקרא מאנשי עיר:

ד׳והגם שנראה שהרמב"ם והטור הוסיפו תיבת עמנו. דבתוספתא שהביא הרב המגיד הובא ב"י תני אפילו אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר כו'. והם הוסיפו יצא עמנו כו' משמע דמפרשין התוס' כן דידוע הזמן אבל סתם יצא לא מהני חיפוש שא"י הזמן. מ"מ י"ל דהיינו דוקא סתם א' יצא מעיר פלוני ובעינן שיהא משומר כמ"ש ב"ש ושייך שמא יצא זה זמן רב ומאין ידעו כיון דהחשש גם על מי שאינו בן עיר. משא"כ במעיד אחד שהוא מאנשי העיר י"ל דמהני חיפוש. והא ת' מהר"מ הובא ב"י אחר שהנכרי לא העיד כו'. אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותו העיר שום יהודי הדר שם שלא חסר כ"א כו' עיי"ש הרי מפורש דגם בסתם מהני חיפוש. והא נראה דהגם שכתב בק"ע שמהריב"ל כתב דתשו' הרא"ם סתרי אהדדי ע"ש. מ"מ מאחר שלא ראו תשו' מהר"ם מאחר שלא הביאו הי' פשוט לפסוק כמותו שהוא עמוד שכל בית ישראל נשען עליו. כמ"ש רמ"א ח"מ סי' כ"ה בספר שאינו מפורסם. ובימי הרא"מ לא הי' נדפסים תשו' מיימוני. שוב ראיתי למהרח"ש שכתב שהגם שמהריב"ל תופס עיקר כאותה תשובת רא"מ דמהני חיפוש מ"מ הגם שירא ואין דעתו מכרעת נגד מהריב"ל עכ"ז קולא יתירה ע"ש. ואח"כ הביא תשו' מהר"ם שבכתביו שמפורש דמהני וכו' אלא שלבי הומה לי דאולי קיצור לשון יש בהך תשובה. ואפשר דגופא דעובדא הוי שהזכיר זמן יציאתו באותו שבוע כנ"ל דאל"כ קשה היך פריך רבא א"א יבדק כל העולם כו' הא כשיבדקו שלא נודע מעולם אנדרולינאי אחר בנהרדעא חוץ מבעלה של זו סגי ע"ש. והנה מ"ש אולי קיצור כו' לענ"ד יש להפליא עליו שהמעתיק תשו' מהר"מ והב"י שהביא דבריו יתנו מכשול לפני המעיינים. ולחסר דבר שעיקר ההיתר תלוי בו. וקושייתו לפי פי' רוב המפרשים אינו קושיא כלל שמפרשים דא"כ ניחוש לב' נהרדעא ותיבדק כל העולם ומוכח דבלא הוחזק לא חיישינן וממילא למאי דקי"ל כרבא ל"ח לא לב' עירות ולא לאחר שלא נודע כשמחפשין שזה יודעין שנאבד ועל ידי החיפוש הוי כלא הוחזק. וגם בגט פסק רמ"א סי' קל"ב כשהוזכר שם העיר אף דשיירות מצויות לא חיישינן לב' ששמותיהם שוים והגם דב"ש תמה היינו בגט דבעי תרתי משא"כ בעגונה דלרוב הפוסקים סגי בחדא לטיבותא:

ה׳אך מפירש"י שם פ"ב דיבמות לכאורה מוכח דלא כב"ש דפי' יבדק כל העולם שמא אנדרולינאי אחר הי' בנהרדעא והלך לו. והא כתב שהוא מנהרדעא ואם אחר שלא מבני העיר אינו נקרא שהוא מנהרדעא רק שמא מבני העיר וסגי בבדיקת נהרדעא לחוד. ומוכח דהגם שאומר שהוא מעיר פלוני יכול להיות שאינו מתושבי העיר. אך י"ל דהיינו לרבא דהוכיח אי חיישינן בלא הוחזק ע"כ החשש שמא יש אחד וא"י לבני העיר שרוצה לדור שם וקורא עצמו מבני העיר ואינו ידוע וכה"ג ממילא יש לחוש ג"כ שלא יועיל הבדיקה מה"ט ומוכח דלא חיישינן בלא הוחזק כנ"ל ואביי באמת מחלק דמהני בדיקה כמ"ש רש"י להדיא שם וא"כ בין לאביי ובין לרבא מהני בדיקה כנ"ל כ"ש בעגונה כנ"ל:

ו׳גם בתשו' רא"מ נראה כהריב"ל של מעשה בב' תשובות פ' דמהני חיפוש ותשו' הסותרת הוא פלפול לשואל ע"ש. ולרא"מ ולריב"ל דמהני חיפוש משום שיצא בעלה של זו. א"כ היה כאן זמן מועט אחר שיצא מאזערקאוו עד שנפטר אולם דבריהם תמוהים מאוד מה שייכות זמן יציאת בעלה כיון דחוששין על אחר ואולי זמן רב וכבר תמה מהר"א ששון ושאר פוסקים מ"מ הדבר רחוק שיהיה דבר פשוט נעלם מהם:

ז׳והנה ראיתי שוב לגדולי זמנינו ה"ה בתשובת בית אפרים אה"ע סי' ל"ב כתב שאלה הנ"ל. ולא רצה להתיר ע"ש שהביא תי' על קושיא הנ"ל בשם ס' עצי ארזים. דמדינא בלא חיפוש י"ל הך דאבד הך שנמצא דקי"ל כרבי רק מה דאפשר לתקן בחפוש מחמרינן. משא"כ אם נחוש לקודם אין לדבר סוף ולכך סגי מיום שיצא ע"ש. והגם דלכאורה אין טעם לחלוק החפוש מזמן יציאת זה וכיון דאין טעם איך נחוש על מקצת. והוא נגד משנת אין חוששין כו' וריש יומא מ"מ אפשר כיון דפ"ק דפסחים וב"מ פרק אלו מציאות דאזלינן בתר בתרא משמע דהגם דתלי טעמא במה שעשוי להתכבד בכל יום. מ"מ לא הי' לו להזכיר כלל במה שבתר בתרא ומשמע דהך סברא לחוד אף דלא היה מהני מצטרף שוב מה שהוא בתרא. וע"ש ב"מ ברש"י דמסתמא חפשו הראשונים כשיצאו ואף דגם האחרון יצא ג"כ לשיטת רש"י ז"ל ולא מצא בחיפוש מ"מ תלינן בבתרא וא"כ י"ל דכיון דסתם אדם יש לו קרובים ומחפשים אחריו כשנאבד תלינן ג"כ בבתרא היינו זה שנאבד זמן מועט עד שנמצא משנאמר על אחר שנאבד קודם והזמן רב יותר מאבדתו עד המציאה. וזה שאבד אח"כ עדיין לא נמצא אף שמחפשין אחריו:

ח׳ומיושב דברי רא"מ בידוע מתי יצא סגי בחיפוש מיום שיצא דאזלינן בתר בתרא. וכן מיושב התמיהות שעל תשו' מ"ב ושאר גדולים בס' ג' ימים דכ' ג"כ מיום שיצא בעלה דתמהו כו' ולהנ"ל אתי שפיר גם תמיהות נו"ב בהא דדגלת אנסבה בתר ה' יומא דהיינו משנטבע ומה שייך הא הספק על אחר. וכן בש"ס גיטין וב"מ איזהו לאלתר כו' שלא עבר שלא שהה כו' ובמה נסתלק הספק על אחר מקודם במה שהוא לאלתר מזה הא אם הי' מחזיקין שזה בלא"ה היה כשר. ולהנ"ל א"ש דבתר בתרא אזלינן כיון שהספק על קודם לא אח"כ:

ט׳אולם הרשב"א גיטין הקשה זה ותי' די"ל אם איתא דמהראשונים נפל הי' מוצאו זה שעבר ע"ש ולענ"ד שזה באמת הטעם דבתר בתרא דהוי ממש כמו שם ב"מ במשכירו לג' בני אדם שכתב רש"י אם אבדו הראשונים היו מוצאים האחרונים. ואף שזה האחרון יצא גם כן וחיפש ולא מצא מ"מ הוי ב' לא שכיח שלא מצא אותו שאבד כשיצא וגם השני האחרון לא מצא כשחיפש כשיצא ותולין יותר בלא שכיח אחד ששל האחרון אבד ורק פ"א לא נמצא בחפוש משנאמר על ב"פ וכן בגט לאלתר שתולין באחרון ולא מצא עד עכשיו משנאמר שהראשון נאבד קודם ונמצא עתה והב' עדיין לא נמצא בחפושו תולין יותר שזה הוא משא"כ אם החשש על אחר אבידת גט זה י"ל שבאמת חפשו ומצאו גט של זה ועתה נמצא גט של האחר. עכ"פ משמע מדבריהם דבלא"ה רק בחד מלתא דלא שכיח שאין חילוק בין נעשה מקודם או אח"כ לא אזלינן בתר בתרא. מ"מ מש"ס אין הכרח די"ל דהוי קורבא דזמן כמו קורבא דמקום או כמו שדנין על דבר מיוחד הוי חזקה מכח רובא שמצא אח"כ מהרוב כן בנעשה מה דלא שכיח אמרינן גם כן שנעשה אח"כ. רק נמצא בהר הבית. או בשוק שאין מתכבד יש רוב הזמן נגדו ותולין בשאר ימות השנה. ועדיף מקורבא וחזקה. רק כשמוכח כנ"ל משא"כ כשאין רוב. י"ל דגם בהנ"ל אזלינן בתר בתרא. ומדברי רש"י ריש נדה ג' משמע קצת ס' בכתמים שפי' פירכא דש"ס על הואיל ומרגשת למה מטמא למפרע. אולם בתוספות מפורש דלא כנ"ל שתמהו כיון דגם עכשיו חזיא בלא הרגשה י"ל מקודם ע"ש וכן בכמה דוכתין משמע דלא אמרינן סברא הנ"ל כשאינו על דבר מיוחד הנ"ל:

י׳ומה שכתב בנו"ב ס' מ"ו דע"כ לא פליגי רבי ורשב"ג אלא באדם הנכנס אבל לא לטהר השדה. לענ"ד משתמט לר' דאמר פ"ב דכתובות כ' ע"ב עילה מצאו וטיהרו א"י פי' ר"ח והערוך הובא בתוס' שם צלע מצאו ותלו הטומאה באותה צלע והשאר טהרו ע"ש שהי' מוחזק שיש שם טומאה וע"י שמצאו צלע תלי' שזהו שאבד וטהרו השאר ע"ש בשיטה מקובצת לשון הריטב"א ז"ל ושיטה הישנה הפי' כנ"ל. ומוכח שטיהרו המקום. גם מוכח דסתמא דש"ס ס"ל כרבי דהיינו הך שאבד הך שנמצא כו' לפי' הנ"ל. גם מ"ש בנו"ב שם דרשב"ג פליג רק על הנכנס דא"ל חזקת טהרה אין נראה כלל אם השדה בחזקת טומאה והנכנס יהא טהור כיון שוודאי נכנס והר"ש פרק י"ח דאהלות כתב דמדאורייתא ברה"י טמא באבדה בה קבר ואדרבה י"ל רשב"ג דפליג כיון דנקיט תבדק כל השדה י"ל רק משום דאפשר בבדיקה משא"כ בלא אפשר י"ל דמודה לרבי. וכן בבכורות לישנא דר"י יבוקר כו' משמע משום דאיכא לברורי:

י״אגם מ"ש לדחות דברי ש"י שהרבה הולכים שם ע"ש מה בכך כיון שא"י אחר שנאבד והרי הרמב"ם מצרף מה שאבד זכרו לירד לנחלה ע"ש. גם מה שדחה בס' ש"ש דלא שייך היינו הך שאבד חי והנמצא מת ע"ש. ג"כ אינו דחיה כמו בתינוק שדרכו לפרר לא הוי שינוי ואמרינן היינו כו' כן בנמצא מת שיודעין שהי' בוודאי חי בין שהוא זה בין שהוא אחר וממילא מה שמת הוי כדרכו לפרר דאמרינן הך שאבד כו'. וגם בעובדא דידן שאמר כשהיה חי שהוא מק' אזערקאוו. ואז היה שייך היינו הך שאבד והוחזק שזה הוא ממילא אף שמת אח"כ שייך כנ"ל. אולם טעם ב' שכתבו לחלק הוא אמת דשם היה בחזקת בדוק רק שאבד בה קבר א' א"כ כשנמצא א' שוב על השאר חזקת בדוק כמקודם דנסתלק הריעותא ורשב"ג דפליג הוא משום דניהו דמתחילה לא מחזקינן טומאה מספק אבל כיון דאבד בה והוא בחזקת טומאה שוב צריך בירור לטהרה. והיינו דפריך ומי מחזקינן טומאה מספק כו' והאמר ר"ל עילה מצאו כו' וא"כ בעובדא דמבי"ט כתב שפיר לחלק דהגם דידעינן שבעלה הלך בדרך זה שנמצא אחד הרוג ואחר אין יודעין מ"מ אינו בחזקת שלא הלך אדם אחר לשם כיון ששיירות מצויות כנ"ל. אבל בנידן דידן ועובדא דרא"מ ותשובת מיימוני שיודעין שמעיר פלוני הוא המת וא"י מי שחסר או נאבד מעיר זו כי אם בעלה י"ל שפיר שהוא בחזקת שלא נאבד אדם מהעיר שלא יהי' ידוע דהא בלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון דל"ח בגט וכן תוספות ריש פרק כל הגט הקשו כיון דאין מוציאין לר"מ אין מוכח מתוכו ותי' דבלאו הוחזקו חשוב מוכח כו' ע"ש. וא"כ גט שאין בו זמן דכשר ואמאי ניהו דלא הוחזקו אמרינן מסתמא אם היו יוסף בן שמעון הי' ידוע אבל על זמן רב קודם הי' עוד יוסף בן שמעון שיצא מכאן. ואם כן כל גט שאין בו זמן יפסל שאין מוכח מתוכו מי הוא המגרש ומן התורה בעי מוכח אי עידי חתימה כרתי לשיטת תוס' והרבה פוסקים. גם מה פריך למה תקנו זמן. וכן בשטר קידושין וכה"ג. וכן שטר חוב דגבי מב"ח באין זמן ניהו דעתה לא הוחזק אחד כשם הלוה אבל שמא השטר זמן רב קודם והי' אז אחד בשם זה שלוה. וכן בהאי גיטא דאשתכח כו' והמביא גט כו' לא חלקו כלל באין ש"מ ולא הוחזקו בין יש בגט זמן או לא לענין דיעבד כו'. וע"כ דגם על זמן הקודם לא חיישינן כיון שזה ידוע לנו עתה ואחר אינו ידוע לנו אין חוששין על זמן הקודם שמא היו וא"י לנו כנ"ל. ובכתובות כ' תלוליות הקרובות כו' חדשות כו' ישנות כו' לפירש"י ז"ל כשקברה נפל סיפרה והי' ידועות וסמכינן על זה כשהוא פחות מששים שנה שהי' זוכרין בני העיר אף שהוא מילתא דלא רמיא עליה כדאמר בש"ס וגם הוא רק סיפור דברים ואמרינן דמסתמא כיון שאין בני עיר שזוכרין לא הי' כלל ע"ש. אם כן מהני החפוש והחקירה והכרזה בעיר גם על זה זמן רב כשא"י להם שאבד א' מסתמא לא נאבד. אך יש שם הרבה פירושים. ולפי' תוספות והרמב"ם בחדשות וישנות שהי' קרוב כו' אין ראיה משם. עכ"פ הרא"מ ומהר"י בן לב ופשוט תי' מהר"מ במיימוני דמהני חפוש. הגם שי"ל דווקא שאומרים מעיר פלוני שיודעין של איזה עיר מעידים כנ"ל מה שאין כן בסתם עיר ששמה כך די"ל לב' עיירות דחיישינן לב' שוירי. דז"א דמבואר ס"ס קל"ב גם בגט דאם הוזכר שם עיר כו' אף דש"מ כו' דאין חוששין לב' עיין שם. ואף דב"ש ס"ק ד' חולק היינו משום דבגט בעי תרתי ולא סגי בלא הוחזקו לחוד משא"כ בעגונה לרוב הפוסקים כהרא"ש דסגי בלא הוחזק לחוד ל"ח לב"ש כיון שלא הוחזק הגם די"ל דמאי דמהני חיפוש הוא ג"כ מטעם דע"י החיפוש הוי כלא הוחזק ואם כן י"ל דווקא עיר פלוני דרק חשש אחד. משא"כ בסתם עיר ששמה כך דיש חשש ב' עיירות גם כן ורק משום לא הוחזקו י"ל דתרי קולא לא מקילינן גם בעגונה. והכי דייק קצת לשון הש"ע מעיר פלוני ולא כתב העיר ששמה כך. אך נראה דז"א דביבמות קט"ו וגם לאביי דחייש לב' יצחק מ"מ מהני בדיקה דמייתי מגט דאמר תבדק נהרדעא כולה כו'. והגם משום דאיכא תרתי דלא הוחזק וגם בדיקה יש בירור יותר. אם כן מאי דחי רבא אם כן יבדק כל העולם כו' ופי' הפוסקים שמא יש עוד נהרדעא דלמא חד חששא לא חיישינן וע"כ דס"ל לרבא דאם בלא הוחזק לא חיישינן גם ב' חששות ל"ח. כיון שזה ידוע אין לחוש למה שא"י כו'. והנה מצד הפאס שנמצא אצלו שכ' שמו וכינויו ושם עירו וזמנו רק ד' שבועות וידוע שלא לקח פאס בזמן זה רק בעלה של זו וניכר חתימת הב"מ דאין ח' ב' עיירות רק ח' שאלה וידוע דעת ח"צ דלשאלה דיחיד לא חיישינן. ובס' נו"ב ס' נ"א דחה דבריו מהא דב"ב קע"ב דמייתי רבא ראיה דל"ח לנפילה גבי ממך כו' מהא דב' יוסף בן שמעון ולא מחלק בין נפילה דיחיד כאביי דדחי כך ע"ש ואף אי גרסינן רבה מכל מקום כמו שצריך רבה ראיה כן רבא וע"כ ג"כ ראיה זו ומוכח דלא ס"ל לחלק ע"ש:

י״בוהנה מה שמסופק אי גרסינן רבא או רבה א"י מאין בא לו זה הספק. פשוט דרבה גרסינן דידוע שלשון זה דא"ל ר"ח פוק עיין דלאורתא בעי לה רב הונא ממך שהוא לרבה דרבא לא ראה את רב הונא מעולם כמ"ש התוס' בכמה דוכתין ומ"ש שגם רבא צריך ראיה כו' תמוה שהרי א"א להכחיש שיש סברא לחלק בין נפילה דיחיד וקשה איך מייתי ראיה. ולענ"ד די"ל הטעם דהא כתבו התוספות יבמות קט"ז דכשיש טעם למה בא ליד זה יותר מאחר הוי כנפילה דרבים לכך אחין דשמטו מהדדי הוי כדרבים דדווקא נפילה דחד שייך איך נזדמן דווקא לזה עיי"ש. ואם כן שפיר מייתי מב' יוסף בן שמעון דאי לנפילה דרבים ח' ואחר שמצא א"י לגבות בשטר זה דהוי דרבים וצריך להביא ראיה אם כן שוב גם שמוציאו יוסף בן שמעון הוי גם כן דרבים שכל מי שמצא שטר זה שכתב בו יוסף בן שמעון הוצרך למוכרו לזה שיוכל לגבות בו שיהיה חשיב נפילה דיחיד. מי שרוצה לעשות שלא כדין וכיון שיש טעם חשיב דרבים כנ"ל. ומוכח דל"ח גם לנפילה דרבים כו'. ומיושב קושית תוספות יבמות שם אבל גוף הסברא י"ל לכ"ע וממילא כיון דלחד לישנא לא חיישינן כלל לשאלה אף דרבים אין לעשות פלוגתא רחוקה:

י״גובנידן דידן מצד התואר המצויר בפאס לא חשיב שאלה דיחיד בעצמו כתב דהטעם אף שהוא בכונה מ"מ אין טעם למה השאיל לזה ע"ש משא"כ בפאס שכשרוצה להשאילו לאחר הוצרך רק למי שתוארו ככתוב בפאס. רק מצד השומא שהי' לו תחת כל עין שאינו כתוב בפאס הוי דיחיד. וי"ל אולי הי' סבור שגם זה כתוב. אך מצד שהפאס הוא מלוטרמרסק ואומר שהוא מאזערקאוו. א"כ גם אי לא מהני חיפוש אבל עכ"פ איך נזדמן שהשאיל הפאס למי שהוא מאזערקאוו ג"כ זה זמן רב ולא נודע ע"י חיפוש וודאי דחשיב שאלה דיחיד. וודאי דמי שהי' צריך להפאס לא הי' משקר לומר שהוא מאזערקאוו כיון שבפאס כתוב שהוא מלוטרמרסק. גם הרבה אחרונים כ' דבפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי:

י״דוהגם שאין לסמוך כ"כ ע"ז דאפשר שהגם שבביתו היה ירא ליסע בלא פאס כמ"ש הרב דשם. מ"מ אפשר אחר שנסע בכמה מקומות ולא שאלוהו על פאס השאילו לאיש שהיה צריך לפאס או שהוא נתעכב באיזה מקום שאין יראים והשאילו למי שצריך ליסע ממקום למקום. ומהרי"ו כתב דאין להוסיף שום דבר מסברא דלא מושלי. מ"מ הרבה גדולים התירו מהרי"ט כ' דהוי לא מושלי כו' וש"פ. גם הסימן שומא תחת כל עין כפי מכתב הרב הגם שלא נמצא בכ' שתחת ידי וניהו דשומא אין ספק דלא הוי סי' מובהק דממ"נ הלכה כחכמים דאין מעידין על השומא. או דסימנים לאו דאורייתא או שאינו אפי' סי' אמצעי. מ"מ ב' תחת כל עין י"ל אף שאין חשוב צמצום מקום כמו בצד אות פלוני מ"מ בצרוף להרבה פוסקים חשיב צרוף סי' אמצעים למובהק. וזה עדיף מב' שאין להם שייכות זה על זה:

ט״וואף שעל כל אחד מהיתרים הנ"ל יש לפקפק מ"מ בצרוף כל הנ"ל וודאי דהחשש רחוק מאוד שנאבד עוד אחד שהי' מאזערקאוו ולא נודע בחיפוש ונזדמן שזה בעלה השאיל לו הפאס ושהי' לו ג"כ שומא תחת כל עין. עכ"פ צריך רו"מ שיראו בלוסט מעיירות שבפולין אם אין עוד עיר ששמה אזערקאוו. גם החיפוש צריך שיהיה גם בכפרים השייכים לעיר שנקראים אנשים ע"ש. כמ"ש בתג"ב. גם ענין החיפוש צריך שיהיה במתינות ודרישה וחקירה והכרזה כראוי. ולאשר כתבתי בהיותי מוטרד איני רוצה כלל לסמוך עלי לבד. ובקשתי מאוד לשאול את כבוד הרב הגאון הצדיק אבד"ק טשעכנאווי נ"י והגם ששמעתי שאינו רוצה לכתוב שו"ת עכ"ז די שיסכים בע"פ. ואם לא ירצה להזדקק בשום אופן. אזי יעיין רו"מ היטב במתינות וגם ידידנו הרב הגדול אבד"ק פולטוסק נ"י. וכאשר יהיה מוסכם אצליכם גם אני אהיה סניף להיתר וישבו אח"כ ב"ד של ג' ביחד ויתירוה. יהי רצון שלא נכשל בדבר חמור כזה דברי הק':