שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר כ״גChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 23
א׳ב"ה תר"ט לפ"ק. לבקשת הרב הצדיק אב"ד מאגילניצא:
1
ב׳הנה כבר נהגו בנשתטית להתיר ע"י ק' רבנים עיין ב"ש סי' א' ס"ק כ"ג שהב"ח כ' קבלה כו' וגם ישליש כו' ע"ש. וח"מ סי' קי"ט תמה תרתי למה ע"ש וטעם ההשלשה או שהי' תקנה כמ"ש פ' הנ"ל דכשתשפה יהיה מוכן כשתקבל הגט. דיש לחוש שתעכב מלקבל. ואף דרמ"א סי' קי"ט פסק כהריב"ש והרא"ש דא"י לעכב משום הכתובה מ"מ זמן פרעון הכתובה בשעת הגט כמ"ש ב"ש סי' ק' ס"ק כ"ד. וא"כ כשתרצה לקבל הגט והכתובה ביחד עכ"פ א"י לגרשה בע"כ בלי הכתובה כיון שמבקשת כדין ביש לו. רבוע עלי' חרם רבינו גרשום שלא לגרש בע"כ כיון שמרוצית בכדין עם נתינת הכתובה. וגם בנכפית כן וכ' בש"ע סי' קי"ז רק באין ידו משגת. וממילא י"ל גם בנשתטית כן שיהיה מוכן כנ"ל. ודוקא ביש לו. או די"ל כיון דאחר חרם רבינו גרשום לכ"ע בנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתוב' כר' אמי וגם רבא מודה כיון דלאו על דעת כן נשאת ע"ש במרדכי. והרא"ש פ"ק דב"ק כתב דמדינא יכולין לעכב נכסי לוה תוך זמנו כשנראה שיוכל לבא להפסד בזמן פרעון דאדהכי והכי אכיל לזוזי ע"ש. ובח"מ סי' ע"ג מ"ש הש"ך לחלק בין מלוה ליה שנים דאדעתא דהכי אוזפיה ע"ש. וא"כ אחר חרם רבינו גרשום דלאו ע"ד כן שישא אחרת היה זמן פרעון של הכתובה. ויכולה להפסיד ע"י מזונות וכסות דשני' דאכיל כו' וגם במטלטלין א"י להוציא משני'. וגם צריכה שבועה לשני'. ושפיר יכולין תוך זמן פרעון של הכתובה לכופו להשליש כנ"ל. והיינו ג"כ ביש לו עתה דשייך שיופסד משא"כ בלית ליה או דמיירי כשרוצה להפטר מהחיובים ע"ש דבזה ראיית רשב"א שפיר מהרי גיטך וכתובתך ורפאי עצמך כו'. דרשב"א לטעמא דנפטר ממזונות וחיובים אף שלא נתן כתובה רק הגט כמ"ש שם בתשובה זו סוף הסי' א"כ מוכח ממשנה הנ"ל דלמה נקיט כתובה. וגם מה"ט גופא תיקנו שלא יוכל לגרש בלי כתובה בע"כ. משא"כ הרא"ש דס"ל כהירושלמי אין ראיה ממשנה הנ"ל. עכ"פ שניהם י"ל דהוי תרתי דסתרי לגרש בלי כתובה ושיפטור מחיובים. ומה"ט י"ל כיון דאחר הגט יוכל לטעון קי"ל לפטור מחיובים ושוב צריך עתה להשליש כנ"ל:
2
ג׳עכ"פ מאחר שבש"ע סי' קי"ז מפורש באין ידו משגת נותן הנמצא והשאר חוב. רק שכ' דלא תיקן ר"ג ע"ש. והב"ח שהחמיר כ' ג"כ דמדינא דלא תיקן ר"ג בנשתטית רק לחומרא. וא"כ לענין השלשת כתובה מספק לקולא מדינא רק ביש לו מחמיר הב"ח שפיר דהא חייב לה. משא"כ באין לו לעכב הגט מש"ה. עדיף מהאי דפ"ב דב"ב דבס' אילן קדם כו' כיון דבין כך ובין כך כו' רק הספק בדמי כו' אייתי ראיה. והב"ח בתשו' סי' צ"ג פ' לדינא דלא תיקן ר"ג כו' רק שמחמירין ע"ש. וזה אף למה שהיה סובר שהרב בהג"ה ודאי דמצריך ג"כ ק' רבנים ע"ש. ולא היה לפניו הד"מ שפ' דא"צ ק' רבנים אחר אלף ה'. וסמכינן דלא תיקן ע"ש. והגם שבתשו' ש"י כ' שב"ח ראה ד"מ רק סבר שרמ"א חזר בו בש"ע ע"ש אין נראה כלל כיון שלא הזכיר רמ"א בשום מקום ק' רבנים וכ"כ ב"ש דלא כש"י. ובעובדא דהב"ח הי' לו ב' בנים. כ"ש נידן דידן שלא קיים כלל פ"ו ושבת. דמ"ש הצ"צ בתשו' סי' ס"ז לחוש דאע"ג דהרא"ש כו' דילמא כך היה מקובל הכלבו ע"ש ולענ"ד אין שום משמעות בכלבו אדרבה מדלא כלל עד שיראו טעם מבורר והכתובה כו' רק הפסיק לחלק בין חרם רבינו גרשום ובין תש"י וכ' ובכולן כו' עד שיראו כו' ובהני אין ענין לכתובה ואח"כ כ' ותהא הכתובה צרורה כו' ע"ש משמע דלא שייך לההיתר. בתשו' מהר"מ ג"כ כנ"ל. רק במקום א' כ' ובאותו ענין שתהא הכתובה כו' מ"מ נראה שחסר שם שורה א' וצ"ל ובאותו ענין שיהיה מבורר כמ"ש הכלבו. וגם הד"מ העתיק דברי הכלבו עד טעם מבורר ולא הסיום דהשלשת כתובה משמע דאין שייך להיתר:
3
ד׳וגם אם היה ספק פסק רמ"א הובא ב"ש ס"ק כ"א דלקולא. גם מנ"ל דלא סגי בעיקר כתובה דמ"ש הצ"צ דמוכח מגמ' הממאנת כו' א"ל כתובה כו' ואמר שמואל לא שנו אלא כו' אבל תוס' כתובה יש להן ש"מ כו' דאלת"ה לא היה צריך שמואל כו' ע"ש. תמוה הא ודאי מסברא ממאנת ואיילונית גם תוס' אין להם וקמ"ל גוף הדין. ומפורש ברי"ף פ' הבא על יבמתו דתני יוציא ויתן כתובה דא"ד דוקא עיקר ולא תוס' ע"ש. ופ"ק דכתובות נאמן להפסידה כתובה דוקא עיקר ולא תוס'. ורבו המקומות ואין הכרע כלל מלשון כתובה שכ' צ"ל כמבואר בהא דפ"פ כו' ג"כ להפסידה כתוב'. ומ"מ להפוסקים לא קאי אתוס'. ומ"מ ביש לו אמת כמ"ש ב"ח משא"כ באין לו ושיבטל מפ"ו דבל"ז עיקר דבמקום פ"ו לא גזר שלא ראו אז תשו' ב"י שדחה דברי הר"י מינץ. וכל מעיין רואה שדבריו ברורים והלכה כבתראי בפרט מרן ב"י שכל בית ישראל נשען עליו. ורמ"א ז"ל נראה ג"כ שתופס עיקר כן. ע"כ לענ"ד שיכולין להתיר למוכ"ז הרבני המופל' מוה' לוי יצחק שזה זמן רב שנשתטית אשתו שא"א לדור עמה כפי הגב"ע שבידו ולא קיים פריה ורביה ושבת. לישא אשה אחרת באופן דמה דאפשר לקיים חומרת הגדולים היינו שהב"ד יפשרו עמו בעד הכתובה שיתן כל מה שיש לו מיד אצל הב"ד או אצל אבי' ברשות ב"ד והפירות יהיה שלה ועל המותר לתשלום התוס' יתן וועקסיל לשלם לכשתשתפה כשיהיה לו ותרצה לקבל גט. ויוצאין בזה גם חומרת צ"צ די"ל עוד הטעם כמבואר משנה כתובות סוף פ' האשה שנפלו דמקודם היה מייחד הכתובה והי' קלה בעיניו להוציאה ותיקן שמעון בן שטח שיהיה באחריותו כו' ע"ש. וי"ל דממילא אחר חרם רבינו גרשום כשמתירין לו לישא על אשתו חוששין להיפוך שע"י חיוב הכתובה יבטל השליחות כשתשתפה כשיהיה לו ולזה תקנו להשליש כדי שיהא קל להוציאה שלא יהיה לו אז ב' נשים כו'. או דטוענין עבורה א"א בתקנת חכמים השניה רק שיהיה מושלש דלטובתה כו' ובזה באין לו עתה לא שייך. ולטעם א' ג"כ באין לו עתה שמא יהיה לו אז ולא ירצה משום חיוב הכתובה. ובהנ"ל מתוקן דמה שיש לו משליש והמותר יהיה חייב ג"כ כשתרצה והוא לא ירצה. ומ"מ לעשות גם מ"ש נב"י סי' ג' ליתן וועקסיל ע"ס רב עוד בלי תנאי שיהיה לו רק שיהיה מושלש על כשתשתפה וירצה ליתן הגט יהיה פטור מהוועקסיל. וא"ל יתנו לה הוועקסיל. היינו גם על גט החדש שיתן אז מאחר שמחמירים האחרונים לגרש בגט המושלש ומ"מ ישליש גט כנהוג. וישבו ב"ד של ג' ויתירו לו ביחד ואח"כ ישיג חתימת יד ק' רבנים הנני נמנה לצירוף להתיר לו ובאופן שיסכים לזה כבוד הרב ד"ק מאגלנצי ועוד רב אחד:
4
ה׳דברי הק' יצחק מאיר.
5