שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר ל״הChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 35

א׳שאלה ת"ח אחד נשא אשה ודר עמה באהבה כדרך ת"ח עשרים שנה ועדיין לא סר מחבתה אך לא זכה להבנות ממנה ולא הי' לו שום ולד ולכן נפשו חשקה לקיים מצות פ"ו ולהעמיד בנים ת"ח כי הוא ממשפחה גדולה בן גדול הדור ז"ל ולכן ביקש ממני למצוא היתר לאחר שתשיג גט פטורין ע"י הממשלה כי זוגתו אינה רוצה להפרד ממנו בשום אופן:

ב׳תשובה החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי וידיד נפשי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בוצינא קדישא חסידא ופרישא נ"י פ"ה מו' חיים נ"י אבד"ק צאנז:

ג׳אחד"ש הטוב קבלתי מכתבו היקר והגם כי אין לי פה ספרים הנצרכים עכ"ז אכתוב הנראה לענ"ד:

ד׳על דבר אשר נסתפק רומ"כ אי חרם דרבינו גרשום הוא דאורייתא לחוש מספק ע"פ שו"ת ספרדים שהביא בספר בעי חיי מכנה"ג לענ"ד אין לחוש כלל שמפורש בתשובת מהרי"ל סי' כ"א אם יסכים להתיר לו נישואין אסכים כו' בדרבנן עבדינן עובדא והדר שיילינן וכ"ש בתקנת הגאון רגמ"ה דקיל טפי אבל האשה לא שרינן כו' ורבותיו מ' שלום שכתב מהרי"ל עליו נגד הטור גברא אגברא וכו' ומהר"א ששתקו לי' ודאי שהסכימו כמ"ש החכם צבי על תשובה זו עצמה לענין ארוסה ע"ש בסי' קכ"ד והגם דבעל תשו' שב יעקב עשה סנגורין לדבריו החכם צבי בר סמכא יותר. גם י"ל דבכה"ג גם השב יעקב מודה וגם התם דהחמיר מהרי"ל בארוסה שתקו ליה משא"כ הכא ודאי לא הי' שותקין וליתן מכשול והי' כותבין למה מיקל בחרם דרבינו גרשום שהוא מה"ת ולכן ודאי שהסכימו כנ"ל וכיון דמהרי"ל ורבותיו ס"ל כן הגם שהי' תשובת הספרדים נגדם אין לחוש כלל שכל בני אשכנז נסמכים על דבריו בפרט דע"כ צ"ל דאישתמיט ליה לבעל כנה"ג ולתשובות הנ"ל דברי מהרי"ל ורבותיו דאל"ה הי' מביאים עכ"פ דבריו אולם לענ"ד בחרם דרבינו גרשום מב' נשים כ"ע מודים דהוא מדרבנן והפי' מ"ש שלא משום דררא דאיסורא תיקון אלא משום קטטה לענ"ד פשוט דבשלמא בדבר איסור שייך לתיקון אבל בדבר הרשות הרי מספקא להו אפילו קיבל על עצמו נידוי ע"ש בב"י יו"ד סי' של"ד בשם קונדרסים כ"ש ב"ד וגדולי הדור איך שייך שהתקינו על דבר המותר לעשות והא על מי שפרע פריך הש"ס ב"מ מ"ח האיך לייטינן ומשני דבעי עושה מעשה עמך וכ' הרי"ף ש"מ דלאו עושה מעשה עמך הוא מדכ' שארית ישראל כו' ע"ש ולכך ודאי שמקודם תיקן בתורת תקנה משום קטטה ואח"כ התקין על העובר על גזירתו דהוי אפקרותא ומשום חוצפא רשאין וממילא כיון דס' תקנה לקולא אין כאן חרם כלל:

ה׳והנה בס' חרם פסק ביו"ד סי' של"ד לקולא והש"ך בסי' ר"ח ס"ק י"ד כתב דס"ל שגוף הנדוי מה"ת רק דברים שמחויב המנודה לנהוג הם דרבנן ע"ש. אולם לשון הש"ע שנידוי דרבנן לא משמע כהש"ך וכן מלשון הרמ"א בד"מ סי' של"ד שכתב בשם מהר"ם פדוואה בין נידוי ובין חרם דרבנן דלא כדמשמע בתשובת הרשב"א סי' תקצ"א ע"ש משמע ג"כ דלא כהש"ך הנ"ל וכל התשו' שמביא בס' בעי חיי הנ"ל סומכים רק על תשובת הרשב"א הנ"ל ולענ"ד בדברי הרשב"א אין הכרח כ"כ לפרש כדבריהם. וזה ל' רשב"א שם דע כי זו ספיקא דאורייתא דאסור לעבור על התיקון ד"ת כמו בכל המקומות הרגילו לומר משביעין אנו ויש כאן שבועה גם כי יש ארור בו עם שבועה כו' ע"ש ומשמע דרק כשכותבין כן בהתקנה אז יש בו שבועה והוי ד"ת וז"ש כי בכל וכו' אבל סתם לא והכנה"ג בה' נידוי העתיק דבריו וכתב דפירושו דלא מיבעיא במקומות שכותבין כן דודאי הוי ד"ת רק אפילו בסתם הוי ד"ת כי ארור יש בו שבועה כו' ע"ש והוא לא העתיק תיבה עם שבועה לכן פירש דקאי אסתם אבל לפי מ"ש בכל ספרי רשב"א עם שבועה ודאי דלא קאי אסתם רק על מ"ש מקודם שמשביעין כו' גם לשון כי לא משמע כפירושו כמ"ש הבעי חיי בעצמו עיין שם ולהנ"ל אין צריכין להגיה בדברי הרשב"א המובאים בב"י סי' רכ"ח דכתב בתרי ותרי כו' דהוי ספיקא דרבנן עיין שם וכ' הכנה"ג שם דט"ס הוא וצ"ל ספיקא דאורייתא כמ"ש בסי' ת"ש ותקצ"א ולמ"ש גם בסי' תקצ"א אינו סובר כלל דהוא דאורייתא גם מ"ש מסי' ת"ש שם לא כתב כלל דהיא דאורייתא רק דמחמירין גם שם רק הפסד ממון אבל לא דיהיה ספק דאורייתא ומיושבין ג"כ דברי מהר"מ פאדווי שכתב דהרמב"ן בתשו' סי' רס"ג סובר דהוא דרבנן ודחה הכנה"ג דבריו דהרי תשובת הרמב"ן הם מהרשב"א והרשב"א עצמו כתב בסי' תקצ"א דהוא דאורייתא ולמ"ש מיושב דאדרבה משם מוכח דהפי' כמ"ש כנ"ל. אמנם קשה להקל נגד הש"ך ז"ל בחרם אבל בחרם דרבינו גרשום ע"פ לענ"ד כנ"ל והרי גם הרמ"א ז"ל בד"מ אה"ע סי' א' הביא ג"כ לשון הנ"ל הכתוב במהרי"ל דהמיקל לא הפסיד כו' שלא גזר משום חשש איסור דאורייתא אלא תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחרי המיקל וכ"ש בתקנה בעלמא ע"ש ומורה ממש כנ"ל:

ו׳ויעיין רו"מ בתשובת שער אפרים סי' קי"ג מ"ש שאין לחוש לתשובת הספרדים נגד הכרעת רמ"א לענין החרם של מיאון ע"ש בפרט בזה שאותן הת' עצמם מבי"ט ורשד"ם כ' להתיר דבמקום מצוה לא תיקן רגמ"ה והנה רשד"ם הוכיח דלא פשטה תקנת ר"ג ומנהגו לכתוב שבועה בכתובה שלא ישא ע"א ע"ש ודחה דצורך השבועה על שהה י' שנים דלא תיקן רבינו גרשום וא"כ ממ"נ או דלא תיקן בשהה י' שנים או דלא נתפשטה התקנה ויכולין להתיר כמ"ש תוספ' גיטין והובא במ"א סי' תר"צ ולומר שלא תיקן רק לבני אשכנז לא משמע כן כלל:

ז׳והנה בשהה י' שנים ואין לו כלל דעת רוב הפוסקים וכמעט כולם דלא גזר ר"ג דדברי מהר"י מינץ בתשוב' שהכוונה במקום פ"ו ויבום ושהיא גדולה ושאר דבריו שם הי' תמוהים מאוד תמיד בעיני עד שראיתי ב"י בתשו' סי' י"ד שדחה כל דבריו ומאחר שמפורש בתשו' מזרחי הי' מודה גם הר"י מינץ ע"ש. וגם אם ב"י הי' שקול ג"כ הלכה כבתראי כ"ש מרן ב"י שכל ישראל נשענים על הוראותיו כ"ש שדבריו ברורים בעיני כל מעיין והרי הר"מ פאדווי שמחזיק ר"י מינץ כרבו והתנצל שהדפיס גם דבריו ע"ש והרמ"פ כ' בכמה תשו' בשהה י' שנים דלא גזר ר"ג ולא הזכיר כלל דברי ר"י מינץ והוא פלא וודאי שדבריו דחוים בעיניו שלא לעשות אף ספק שהרי הדפיס תשו' ר"י מינץ וידעם רק מה שהדפיס תשו' זו משום כבודו כדאמר ב"ב ק"ל כי מטי פסקא דדינא לא תקרעיני' כו' שמא יהיה מי שמיישב דבריו. או לחוש לפייסה. אבל להלכה לא הביא דבריו ולדחותם מפני הכבוד ולכך כאן שהרמ"א הביא דברי ר"י מינץ ודברי ר"מ פאדווי ס"ל כרמ"פ הנ"ל דמ"ש הח"מ שסיים הרמ"פ מוטב כו' המעיין שם יראה שרק זה שלא היה חפץ במצוה כלל ע"ש אבל נידן הדין כ' בכמה מקומות ח' י"ג י"ד דהגם דס"ל דנ"י יבמות ס"ד חולק על הריטב"א כ' שבטלה דעתו נגד הריטב"א ורבני צרפת והסוברים כר"י מינץ דמצות יבום עדיף מפ"ו החמירו ע"י שמצינו שחשו הפו' גם במקום יבום אבל למה שהכריע ב"י בתשו' הנ"ל דמצות פ"ו עדיף אין שום ראיה לא' מהפוסקים לחוש בשהה י' שנים ובדברי הנ"י לענ"ד האמת כרו"מ (דמ"ש הנ"י דבמקום שנוהגין חדר"ג אסור להוציא קאי אמה שהביא מקודם פלוגתא בין הרשב"א וי"מ היכא שלא ילדה זכר ונקבה אי כופין ע"ש ואהא כ' דמצד חדר"ג בכה"ג אסור להוציא אבל באין לו שום ולד גם הנ"י מודה) וגם אני פירשתי כן וטעם החילוק בין לא היה לו כלל ובין יש לו א' דע"כ מה שאמרה תורה פ"ו הוא על הס' או משום דרוב מתעברות ויולדות ולא שייך תלי' במעשה דע"ז ציותה תורה ובלא ילדה י' שנים יצתה מהרוב וצריך לישא אחרת מטעם הרוב ואף שיכול להיות שלא יקיים שתלד רק זכרים או נקבות דלענין זה ליכא רוב מ"מ הא על זה הספק ציותה התורה פ"ו ואבל כשיש לו זכר או נקבה שוב הספק אם יולד מאחרת ז' או נ' ספק שקול והא יש מיעוט שיולד גם מזו ולכך אין חיוב ואין כופין א"כ כ' נ"י שפיר דכה"ג אין כופין דכיון דס"ל בלא ילדה כלל כופין ע"כ הא דאין כופין ביש לו א' מטעם שאין חיוב עליו ממילא אחר חדר"ג א"י לגרשה ע"כ. אבל בלא ילדה כלל מודה הנ"י דאל"ה איך יסתור דבריו תוך כ"ד:

ח׳שוב ראיתי תשובה ארוכה בספר ושב הכהן מהגאון החסיד מ' צבי הירש ז"ל אב"ד דק' פיורדא כ' ג"כ כנ"ל בפ"י ד' נ"ו כמ"ש רו"מ ומתיר בשהה י' שנים רק עכ"ז כ' שירא למעשה מתשו' רש"ל ז"ל. ולענ"ד גם בתשובת רש"ל לא הוזכר כלל שהיה י' שנים ושלא הי' לו ולד כלל. וביש"ש יבמות כ' בשהה י' שנים ע"ש והביא תשו' רגמ"ה בעצמו על שהה י' שנים לגרש בע"כ ע"כ דס"ל גם עתה כנ"ל. ומ"מ יש"ש דצריך מנין אחר ואף אי גזר לזמן בפי' חולק עליו רמ"א בד"מ וכ' בתוספות ביצה דא"צ ע"ש:

ט׳עוד נראה לענ"ד מאחר דכ' שגדולי צרפת הסכימו לגזירת רבינו גרשום והריטב"א העיד בשם רבני צרפת דבשהה י' שנים ובמקום מצוה לא גזר א"כ אף האמת כשאר פ' שגזר עכ"פ וודאי דלא פשטה תקנתו על במקום מצוה מאחר שלא ידעו כנ"ל וא"כ עכ"פ יש להתיר אף בשאר ב"ד ונראה שזה טעם הס"ח להתיר ליבם הנשוי חרם דרבינו גרשום לענין שיהיה חליצה כשירה כנ"ל. ובלשון רמ"א לענ"ד מאחר שכ' בד"מ אחר ר"י מינץ דברי רמ"פ וכ' בהכי דאחר אלף ה' אינו אלא מנהג ולהקל בי' א"כ למה נאמר בש"ע פי' אחר אדרבא נראה בעליל מדלא כ' הך. אמנם יש חולקין אחר ד' ש"ע שכ' ולא החרים אלא ע"ס אלף ה' רק קודם מבואר שדעתו להקל במקום מצוה עכשיו שרק מנהג ותקנה רק סתם דברים שלא יקילו כמ"ש ב"י בתשו' הנ"ל. גם כ' דיחוי מצוה סתם ולא הזכיר שהה דמ"ש רש"ל דא"י טעם חילוק בין אלף ה' לאח"כ אין כדי בסברא לחלוק על רשב"א גם י"ל אם ימשוך הגאולה זמן ארוך ג"כ רצה להרבות זרע ישראל שלא יבטלו מפ"ו ומ"ש הראשונים ז"ל על הא דאין כופין הטעם בדין הוא שנגזור ע"ע כו' שהוא תמוה מאוד (מאחר שלא גזרו) וגם אם הי' גוזרין הי' על זמן שהי' גזירות שמד ר"ל כמ"ש רש"י שהי' מבטלין ממילה אבל לא הי' גוזרין על זמן שאין גזירות ומניחים לקיים המצות כמו לענין הצומות דאל"ה יקשה מה שאמרה מרים לעמרם ולכך נראה דכוונתם מאחר דמה שמעשין וכופין הוא מטעם דשליחותי' עבדינן דהדיוטות אנן א"כ כיון שהי' אז גזירת שמד ר"ל שהי' בדין שנגזור ע"ע א"כ לא נתנו לנו רשות לכוף ואח"כ שביטלו הגזירות אין כאן סמוכין שיתנו לנו רשות וממילא לא שייך זה רק לענין לכוף אותו ורוב הפוסקים כמעט כולם בשהה י' שנים להתיר אך זה ע"פ דין. אבל מ"מ כתבו שלא נשמע ע"ע מי שהתיר גם בשהה ע"ש בשב יעקב. וליתן גט בע"כ ע"ת שכ' רו"מ. [שאם יסכימו גדולי הדור שמותר גט בע"כ במקום מצוה יהי' גט וממילא מותר לישא אשה אחרת מטעם ס"ס שמא מותר לישא ב' נשים במקום מצוה] קשה להסכים עמו כי א"א להדר פני גדול ויצא פסק זה לכל השוהה י' שנים שיגרש בע"כ על אופן זה. ומפורש בתשו' הר"ן שזה האיסור לגרש בע"כ פשט איסורו בכל ישראל וכל אחד יעשה כדברי רו"מ שיגרש בע"כ ע"ת שיבחר לו איזה מ"צ וישא אשה אחרת. גם נ"ל אם נחוש ללשון התקנות שגם בדיעבד אינו גט ע"ש בתשו' הר"ן ז"ל א"כ אפשר לומר דדבר שאינו יכול לעשות בלא תנאי רק שהתנאי יהיה גורם שיהיה ביכולת לעשות המעשה אין באפשרי להתנות תנאי וגרע ממעשה שאא"ל עיי"ש. ועוד יכול להיות דתלוי בברירה כי אין שייך כאן תנאי מלתא אחריתא ויש לי ע"ז הרבה ראיות (עי' בסי' ל"ז ד"ה והנה קי"ל ע"ש) ואין כאן מקום להאריך. אמנם בכאן יש להוכיח מתקנת ר"ג הזקן פ' השולח שלא יבטל שלא בפני השליח ופליגי דיעבד ג"כ והא למ"ד משום ח' ממזרות יכול לבטל ע"ת באם לא יודע לה קודם שתנשא שלא יהיה ביטול ואין כאן ח' ממזרות:

י׳ואין לומר דבאמת רשאי לבטל על תנאי כנ"ל דהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפו' ומוכח עכ"פ דהיכא שתיקנו חכמים ואסרו לא רצו שיועיל תנאי או משום לא פלוג או יהיה מאיזה טעם שיהיה עכ"פ כאן בנידן דידן ג"כ אין להתיר ע"י תנאי. גם אם דעת רו"מ להתיר ע"י ס"ס בל"ז יש ס"ס שמא הלכה כר' תחליפא דב"ד כופין גם אותו בשהה י' שנים ודאי דלא שייך חר"ג כנ"ל ורגמ"ה בעצמו פ' כן הובא בהג"מ כ' וישהה י' שנים ואח"כ אם לא ירצה לגרש כפינן ליה משום ביטול פ"ו דכ"כ דאגיד בה לא ישיג אחריתא ע"ש אמר ר' תחליפא כו' וניהו דנימא דכ' תשובה זו קודם שתיקן אף שהוא דוחק מ"מ הרי פ' דגם בח"ל כופין ומסתמא דלא תיקן בזה דדוחק גדול לומר אף דהב"ד כופין אותו הוא דוקא כשהיא רוצה אבל ע"כ כיון דלא מיפקדא אין לכופה בשביל שיקיים הוא וממילא אנוס הוא בהתקנתא דר"ג ואין כופין דניהו דמצינו כזה בתקנת חכמי הש"ס כמ"ש תוס' פ"ק דשבת גבי התירו לרדותה דיהיה אנוס כו' ולא יהיה חייב כנ"ל וכן כל שב ואל תעשה. אבל אחר הש"ס לא מצינו כה"ג שיתקנו לבטל מצוה ויחשב אונס והגם שבהג"מ שם מקודם כ' שצ"ע אחר תקנת ר"ג אם יש לגרש בע"כ הרי סיים ג"כ והאשר"י פ' לגרש ועיין אלפסי משמע דמסכים גם י"ל דמיירי ביש לו ולד. עכ"פ ספק הוי ואת"ל שאין כופין שמא לא גזר במקום מצוה. ואת"ל גזר שמא כלה הזמן כב"י ורמ"א מחשיבו לעיקר ולא שם חד הוא דס' א' שמא הדין דב"ד כופין יש נ"מ ולענ"ד אם יסכים רו"מ ועוד מחכמי הדור בשהה עשר שנים ורוצה לקיים פ"ו שאין לו כלל בנים להתיר ע"י ק' רבנים והשלשת גט וכתובה לישא אחרת הייתי מסכים ג"כ כי עפ"י דין רוב הפוסקים וכמעט כולם מתירים בשהה כנ"ל. ובל"ז אין לחוש נגד הכרעת ב"י ורמ"א כמ"ש ש"א ושל"ה שהיה ב' דורות אחריהם והיה ביניהם כאלו יצא ב"ק לפסוק כרמ"א על אחת כמה וכמה מאז ועד עכשיו ופשט לשונם בסי' א' וסי' קנ"ד דמדינא ב"ד כופין גם אותו בשהה י' שנים ודאי פשוט דכופין גם אותה כמ"ש הרא"ש דלא יפה כוחה מכוחו ואף דהביא רמ"א דלא נהגו לכוף בזמן הזה היינו לכוף אותו אבל כשרוצה משמע דהדרינן לדין הש"ס דזה דוחק גדול לומר דאף שהיה הדין דכופין אותו משום דמיפקד אפ"ו אבל אם היא אינה רוצית אנוס הוא בתקנ"ח והיא לא מיפקדה דדוחק לומר דר"ג תיקן ויחשוב אונס הגם דבתקנת חז"ל מצינו כן וה"ט דבשב ואל תעשה יש להם כח ופ"ק דשבת גבי התירו לו לרדותו כ' תוס' כן אבל אחר הש"ס אינו ומ"ש דיעה ב' דגם במקום מצוה הוא היינו רק דראוי לחוש וכשאפשר לפייסה בממון מחויב אבל כשא"א מודה כנ"ל:

י״אגם הט"ז סי' קי"ט חולק על רש"ל אך לא מצאתי ג"כ במהרש"ל על שהה י' שנים ולא ילדה כלל אדרבא מייתי ת' ר"ג על שהה י' שנים דכופין אותו וא"כ עכ"פ להתיר ע"י ק' רבנים כנ"ל לענ"ד כולם מודים כי לענ"ד מה שהחמירו הוא מחמת שחוששין אולי נכלל בתקנתו שצריך ק' רבנים גם בשהה י' שנים דהא ב"י בת' הנ"ל הקשה על הוראת רא"מ שא"צ היתר כי לא גזר במקום מצוה א"כ הא דכ' בתקנת הח' ששם ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתיר רק בק' רבנים ובג' ארצות כו' הא גם הם לא יתירו עד שיראו טעם מבורר להתיר ובשלמא אי גזר סתם היינו דצריך לשייר כח להתיר במקום מצוה בק' רבנים כנ"ל ויישב להוכיח שיטתו דעכשיו כלה הזמן ע"כ אין צריך היתר ע"ש וא"כ להחולקין בזה על הב"י דלא כלה הזמן ממילא מוכח דגם במקום מצוה צריך היתר ק' רבנים כנ"ל. וכן נראה מת' מהר"ם כו' דלשון זה דק' רבנים קאי על מקום מצוה. כנ"ל והלשון שיהיה טעם מבורר היינו שיראו אם אין המניעה מצדו שלא לשם מצוה כלל. עוד נראה דודאי לא ביטל ר"ג מצוה רבה כזו רק עכ"פ שיהיה ע"י ק' רבנים ולכן ע"י ק' רבנים ודאי מותר. ועוד יש לצרף להקל דמה שהחמירו הוא רק משום דסוברים כר"י מינץ דיבום עדיף מפ"ו ומדראו דחשו במקום יבום כ"ש למצות פ"ו אבל לפי מה שהכריע הרב ב"י בת' דאדרבא יבום קל מפ"ו שוב אין הוכחה כלל ואולי כשתראה אשתו שישיג היתר לישא אחרת קרוב הדבר שתתרצה לקבל גט ולא נצטרך לחדש דבר וזאת נראה לי עפ"י דין ויותר טוב אם הוא ב"ב יסע עמה לא"י אולי יפקוד י"י אותם שמה לצאת ידי הכל דישיבת ח"ל גורם כי קשה עלי מאוד לחדש דבר מה שלא נשמע ולא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ולא שמעתי כ"א איש אחד ת"ח שאחר ששהה י' שנים גירש בע"כ ואמר שהיה עפ"י ב"ד והיה אח"כ בקאזיניץ אצל איש אלקים קדוש הרב המגיד זצ"ל ולא רחקו כלל אולם קטן הייתי אז ואולי היה עוד דברים אבל שיתירו ב"ד מפורסמים לכתחילה לא שמעתי. גם יכול להיות לענ"ד מה שהסכימו בנשתטית להתיר ע"י ק' רבנים אף שלא שהה י' שנים ובשהה ולא קיים פ"ו נתיראו אף שזה פשוט יותר ע"פ דין אולי הוא מעובדא במדרש שיר השירים על פסוק נגילה ונשמחה שמפורש ששהה י' שנים ולא ילדה ומתרצית מתחילה אעפ"כ אחר שלא היתה חפצה להפרד ממנו נתפלל עליהם רשב"י ולא ציוהו לישא אחרת עליה או לגרשה בע"כ שהיה מותר אז דנראה כשחפצה בו כ"כ יכולה שתבא ע"י צערה לסכנה ומ"ה בשוטה התירו ולא בשהה י' שנים בפיקחת גם הא בזיווג א' יש איסור לגרש בע"כ:

י״בוגם נתיישבתי דאפשר דהא הראשונים ז"ל שהביאו הא דבדין הוא שנגזור מפרשים דע"י שגדולי הדור יגזרו כנ"ל שע"י הביטול ממצות לא ישאו ונמצא זרעו של אברהם אבינו כו' והרי הש"י נשבע לאברהם אבינו להרבות זרעו ממילא היה הקב"ה מבטל הגזירות מישראל והיה בטל גם הגזירה דרבנן הנ"ל שבאמת לא היה רק בעוד הגזירות קיימים ר"ל על ישראל אך איך הי' רשאים לבטל מצות עשה בידים אף שהכוונה להנ"ל ע"כ שיחשבו בי' אנוסים מחמת התקנה דבשב ואל תעשה יש כח כמ"ש תוס' פ"ק דשבת דחשוב אונס מה שאינו רודה הפת כיון דחז"ל אסרו עליו והביא ראיה דהיה רשאי ר"ג לגזור אף ששהה י' שנים שלא ישא אחרת ולא יגרש בע"כ ושוב יהיה אונס ועי"ז יפקוד אותם הש"י די"ל דוקא קודם גזירתו יש עונש עליו למה אינו נושא אחרת עלי' לקיים פ"ו אף דאגיד בה ומעונש זה לא זכה להבנות ממנה אבל כשגזר י"ל דלא שייך כנ"ל דאנוס והיה בכח רבינו גרשום מאור הגולה לעשות האונס שעי"ז יבטל העונש ממנו כשאינה רוצית ויפקדו ואם לא יפקדו הוא סימן שגם מאחרת לא יהיה לו. וקצת משמעות לשון הפוסקים ז"ל דדיברו בשהה י' שנים רק ממנו אם כופין אותו או לא ולא ממנה גם בענין המצוה אפשר דברי ר"י מינץ דיבום עכ"פ ודאי מקיים בביאתו ובעידנא. משא"כ פ"ו שע"צ הספק הוא וגם שהה י' שנים אינו ודאי ורו"מ אצל לדידי וכדעתו הרחבה יעשה ויותר טוב שיפעול בתפילתו שיפקוד ד' אותם כעובדא דרשב"י במדרש הנ"ל והיה זה שלום לרומ"כ ולכל המסתופפים כחפצו וחפץ או"נ מחו' דו"ש באהבה: הק'.