שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר ז׳Chiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 7

א׳שאלה על דבר המעשה שאירע בפה וולאדווקי. שהלך איש אחד מוולאדווי הנקרא שמו ישראל בן דוב דרך וולאדאווקי לכפר רוטעץ הסמוך לוולאדווקי לערך פרסה לקנות דגים כמנהגו. ונאבד. וההליכה הי' ביום ה' פ' תצא תר"ז ל'. ואחר עשרה ימים מההליכה הנ"ל מביתו נמצא הרוג אחד ביער אשר דרך היער הזה הולכים מוולאדווקי לכפר רוטעץ. וההרוג נמצא בתוך היער סמוך לדרך הרבים כערך מאה אמה. ועל דבר זה ישבנו אנחנו הב"ד הח"מ במותב תלתא כחדא הוינא לחקור את הדבר היטב היטב. ואתא לקדמנא איש אחד ושמו זעליג ואמר לנו בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו כדתה"ק בזה הלשון. איך בין גיגאנגין פון רוטעץ לביתי היינו לק' וולאדווקי דרך היער הנ"ל ביום ה' פ' תצא הנ"ל האב איך בייגעגנט נכרי אחד מכפר קאשער הסמוך לפ"ק וולאדווקי האט מיך דער נכרי גיפרעגט פון וואניט גייסטו. האב איך איהם גיענפרט איך גייא מכפר ראבעוי הסמוך לפ"ק (וראבעווי הוא רחוק מוולאדווקי ערך שני פרסאות ומכפר רוטעץ הנ"ל הוא רחוק ערך פרסה. והדרך מוולאדווקי לראבעווי הוא על כפר רוטעץ הנ"ל) און איך האב גיפירט איין סוס בתורת שליחות להשיינקר מכפר ראבעווי הנ"ל. האט מיך דער נכרי גיפרעגט האסטו שון אפ גינומין געלט פאר דעם שליחות. האב איך איהם גיענפרט איך האב נישט גינומען אף פ"א אפילו על יי"ש האב איך נישט. בין איך אוועק גיגאנגין מהנכרי הנ"ל לערך שני ווייארסט האב איך בייגעגנט דעם ישראל בן דוב הנ"ל געהין לכפר רוטעץ הנ"ל. וחקרנו היטב היטב אם ראו אותו שום בן אדם בכפר רוטעץ הנ"ל. והנה לא ראו אותו שום ב"א הן יהודים והן נכרים. ומנהגו של ישראל בן דוב הנ"ל היה לנוח ולעמוד תמיד בהקרעצמיס מכפר רוטעץ הנ"ל מחמת שרוטעץ הנ"ל הוא רק קרעצמיס בלא כפר:

ב׳ושוב בא לפנינו איש אחד ושמו מוה' דוד ואמר לנו בתורת עדות כדתה"ק שקנה ליום המחרת מההליכה של ישראל בן דוב הנ"ל היינו ביום ו' עש"ק פ' תצא הנ"ל מהנכרי מקאשער הנ"ל זוג שטיבל אונגערשי ומתחת להמקום אשר נקרא קרויא המה קרועים קצת. והשטיבל נתברר לנו שהם של ישראל בן דוב הנ"ל כמבואר למטה בהגב"ע:

ג׳ושוב נתברר לנו שבא ישראל בן דוב הנ"ל בחלום הלילה לאנשים כשרים ונאמנים מוולאדווי בליל ש"ק פ' תבוא. ואמר להם בחלום הלילה שנהרג ומוטל ושוכב באם הדרך הנ"ל ביער על הדרך שמוולאדווקי לכפר רוטעץ הנ"ל. ושלחו ב"ב לחפוש אותו ביער הנ"ל. ובא לפנינו איש אחד ושמו מ' אלי' מק' וולאדווי ואמר לנו בתורת עדות כדתה"ק בזה הלשון. איך האב געהערט מנכרים אז ביער וואס מען גייט מוולאדווקי לרוטעץ איז איין ריח רע סמוך לרוטעץ בין איך געגאנגען זוכען מיט איין נכרי דעם הרוג האב איך דער פילט דעם ריח. האט דער נכרי מורא געהאט צו גיין בין איך אליין געגאנגען. האב איך דערזעהן אין דעם וואלד סמוך לדרך כנ"ל ליגען איין גוף פון איין מענטש מיט דעם ריקען ארויף נאקעט. דיא רעכטע האנט איז געוועזין מחובר לגוף פון דיא פינגער האט געפעהלט דיא ערשטע גלידער. דיא פיס זענען געוועזען ביז איבער דיא קנעכעל אפ געהאקט. דאס פלייש איז געוועזן אפ געגעסען פון דעם לינקען פיס ביז דעם אחור. דער קאפ מיט דער לינקע האטנ האט געפעהלט. בין איך געגענגן ווייטער זוכען האב איך דערזעהן כששה אמות רחוק מהצואר איין גומא הנקרא ראוועקיל. צו גידעקט מיט קליפות עצים הנקרא קארע. עס איז געוועזען איין ריח רע. האב איך מיט איין שטעקעלע אראפ גווארפן די קארע האב איך דערזעהן איין סטאהן פון איין העמד. האב איך דעם סטאהן אויס געלייגט גלייך. האב איך דער זעהן איין ציצי האב איך געוויסט אז ער איז איין יהודי האב איך בעסער אראפ געווארפען די קארע האב איך דער זעהן איין האנט שטעקען אין דעם ארבעל פון דעם סטאהן. האב איך דיא האנט מיט דעם ארבעל אוועק געלייגט אין דער זייט. האב איך דער זעהן איין ארבע כנפות מיט ציצית. האב איך אויף געלייגט דאס ארבע כנפות איז דאס געוועזען פון געלין ציץ מיט קליינע ביימלעך. האב איך דער קענט אז דאס הארבע כנפות איז של ישראל בן דוב הנ"ל. אין דעם ארבע כנפות איז געוועזען איין קאפ. היינו החצי מהארבע כנפות היה מתחת הראש וחציה השנית הי' על הראש. אויף דעם קאפ לא היה שום בשר רק אוזן אחד השמאלי וקצת בשר סמוך לו. ולא הי' שום שערות על הראש. נאר וויא איך האב אראפ גענומען הארבע כנפות מהראש האט געקלעבט שני חתיכות פיאות בהארבע כנפות ולא היה שום היכר בכל הפנים והראש מחמת שלא הי' שום בשר עליו כנ"ל. רק בהאוזן ובהעצמות האב איך דער קענט אז דאס איז פון איין מענטש. דיא לינקע האנט מיט דעם ארבעל איז געלעגען על הארבע כנפות הנ"ל היינו על עצמות מהמצח של הראש הנ"ל. דאס בענדעל פון דעם העמד בייא דעם קאלנער איז געווען פאר בונדען. און דער קאלנער מיט בענדעל איז געלעגען אונטער דעם ביין היינו דיא בארד פון דעם קאפ שהוא לחי התחתון. האב איך געוואלט ארויס נעמען דיא האנט פון דעם ארבעל האט זיך דיא האנט פאר האלטען אונטער דעם צוויקעל פון דעם העמד מיט איין שטיק ביין פון גליד וואס דיא האנט זיצט דרינען. דיא האנט איז געוועזען אין גאנצען מיט צפרנים. סמוך לגוף בערך אמה איז געלעגען המכנסים. וויא איך בין צוריק געפאהרען ממקום הנ"ל לוולאדווקי האט מיר געזאגט ר' דוד הנ"ל אז ער האט זיינע שטיוועל של ישראל בן דוד הנ"ל היינו ער האט זייא גיקויפט אצל הנכרי מקאשער הנ"ל. האט ער מיר געוויזען דיא שטיבל האב איך בטביעות עין תיכף דער קאנט אז זייא זענען של ישראל בן דוב הנ"ל מחמת איך האב ארבעה ימים קודם ההליכה של ישראל בן דוב הנ"ל מביתו כנ"ל גוט בעקוקט דיא שטיוועל בייא דעם ישראל בן דוב הנ"ל. ע"כ עדות של ר' אלי' הנ"ל:

ד׳אח"ז באתה אשת ישראל בן דוב הנ"ל ושאלנו אותה אם יש לה סימנים בבגדיו. ואמרה לנו בזה הלשון. אין דעם העמד האב איך איין סימן היינו אין דער לינקע זייט פון אונטען איז אויס גענייט מיט בלאה פאדעם פאר איין סימן. דער פאדעם איז אויס גענייט אזוי וויא איין מרעז היינו התפירות אינם זה אצל זה רק נראה הפשתן מהכתונת בין התפירות ומקצת הם שתי ומקצתם ערב ונמצא קצת תפירות על שפת אימרא התחתונה. אין דער זייט איז אביסעל צו טרענט דיא נאהט היינו התפירה. המכנסים זענען פון פאסקיוואטי נענקי טיקעלע מיט דרייא שווארצע ביינערנע קנעפלעך מיט שווארצע בענדלעך ארום גיליימוועט צום צו בינדען די זאקען מיט צוויא קעשענס ווייסע ליווענטענע קורצע. דיא הויזען זענען מיט פאלבען און מיט איין ראהספער. בהארבע כנפות הנ"ל האט זיא געזאגט סימנים אז עס איז פון געהלען ציץ מיט שווארצע ביימלעך קליינע און אין די ביימלעך איז דא ווייסע פינטליך. פאהרינט קעגען הארץ אפען. מיט דרייא קנעפלעך הילצערני איבער געצויגען מיט ציץ און מיט דרייא לעכלעך כנגדו צי צו קענפלען. אין דער זייט צווייא קנעפליך הילצערנע איבער געצויגען מיט ציץ מיט פעטילקעס פון ציץ צי צו קנעפלען. אונטער דיא כנפות איז ווייסע ציץ צו גענייט. ציצית וועלענע. דער קאלנער איז פאטשווקי גראהע לייווינט אויף דער לייווינט איז אויף געלייגט ווייסער קארטין צו גענייט צום קאלנער און דער קארטין איז אין ביידע זייטען נישט ביז אין עק. היינו שמכסה את כל רוחב הקאלנער ובאורך הקאלנער משני הקצוות אינו מגיע עד סוף הקצוות. דיא שטיוועל זענען אינגערשי אין לעבען קרויא פון אונטער זענען זייא אביסעל צו ריסען. גם אמרה דיא שערות וואס זענען געוועזען מדובק בארבע כנפות דערקענט זיא בטביעות עין שהם מבעלה הנ"ל:

ה׳הסימנים אשר אמרה האשה הנ"ל המה מכוונים כאשר ראינו הבגדים הנ"ל. אמנם הסימן בהכתונת אשר אמרה שהתפירות עם פאדעם בלאהע הוא בצד שמאל מהכתונת לא נמצא כדברי' רק שהוא בתחתית החלוק באמצע ואנחנו ראינו כאשר הביאה לפנינו עוד כמה כתונת הנשאר לה מבעלה הנ"ל הי' בהם תפירות עם פאדעם בלאה כתבנית תפירות הנ"ל ומקצת מהם הי' התפירות באמצע החלוק כמו בהכתונת הנמצא הנ"ל ומקצתם הי' מן הצד:

ו׳אח"ז בא לפנינו ר' אליעזר בהר"ר אברהם חייט וואס ער האט גענייט דאס ארבע כנפות הנ"ל האט ער געזאגט אויך סימנים בארבע כנפות הנ"ל היינו מיט דעם קאלנער אז אויף דער פאטשעווקע לייווינט ווייל דיא לייווינט איז געוועזען גראה האט איהם געגעבען אשת ישראל בן דוב הנ"ל קארטין אויף צו לייגען אויף דעם קאלנער אויף דיא גראהע לייווינט. וג"כ אמר שהקארטין אינו מגיע עד סוף הקצוות כנ"ל גם אמר שתחת הכנפות האט ער אן גינייט ווייסין ציץ. דער ווייסיר ציץ שתחת הכנפות איז במקצת נישט צוגינייט צום ארבע כנפות כדי מען זאל קענין אריין שטעקין דיא ציצית אין דיא כנפות איז מער נישט דא נאר איין נקב אריין צו זיהן דיא ציצית. גם אמר אז פאהרינט אונטער דיא קנעפליך מיט די לעכליך איז אונטער גילעגט דער אייגענער ציץ פון דעם ארבע כנפות. אין דער זייט אונטער די קנעפליך איז איין שמאהל פאסיקל ציץ דער אייגענער וואס אונטער דיא כנפות. גם אמר אז אויף דיא אקסלין איז איין גינייט צווייא צוויקעליך פון דעם אייגענעם ציץ פון ארבע כנפות. דיא אללע סימנים האט ער גיזאגט לפנינו קודם שראה הארבע כנפות הנ"ל ואח"כ האבין מיר איהם גוויזען דאס ארבע כנפות הנ"ל האט ער פאר אונז גיזאגט בתורת עדות כדתה"ק שהוא מכיר הארבע כנפות בטביעות עין ומכיר מלאכתו און ער האט דאס בעצמו גינייט עבור ישראל בן דוב הנ"ל. ע"כ עדות של כ' ר' אליעזר הנ"ל. ואנחנו ראינו הסימנים בהארבע כנפות והמה מכוונים כפי שהעיד ר' אלעזר הנ"ל רק תחת הכנפות שאמר אז ער העט אהן גינייט ווייסין ציץ לא נמצא רק תחת שני כנפות ותחת שני כנפות הי' ציץ באחת ובאחת קארטין. ומן הצד הי' ציץ לבן כדבריו. ואולי מרוב הימים שכח במקצת:

ז׳כל הנ"ל נעשה כדת ונתעכב מאוד הג"ע כי בעת שנמצא ההרוג לא הי' לי שום ידיעה מכל הענין כי נמצא שם בוולאדווקי והוא במדינה אחרת רק הב"ד שם קיבלו העדות והי' מקולקל מכל וכל ולאחר ב' חדשים שלחו אלי ג"ע וטרחתי הרבה לברר העדות ולחקור כד"ת וגם הבגדים הנ"ל נלקחו מיד שנמצאו להמושל ועשיתי התפעלות הרבה להגיע הבגדים למראה עיני והב"ד הי' בשעת מציאת ההרוג ולא דקדקו בשום דבר רק אני בגודל טרחתי בררתי הכל עד מקום שהיה באפשרי לברר ונתעכב מאוד הדבר בהשגת הבגדים וגם העד אליעזר אינו בביתו פה. ולאשר אני משתוקק מאוד למצוא איזה צד היתר בעובדא דא חקרתי היום עוד הפעם העד אליעזר חייט הנ"ל ואמר שהי' תחת הד' כנפות ציץ ווייס ואמרנו לו היום שלא נמצא כדבריו והי' הדבר רחוק אצלו להאמין ואמר שמ"מ זוכר שהכיר בטביעת עין היטב הארבע כנפות וגם הכיר מלאכתו וגם בהסימן של הקאלנר הכיר היטב שהוא של ישראל הנ"ל ובשעה שהארבע כנפות הי' למראה עינינו לברר הסימנים לא היה אליעזר כאן רק מקודם שני ימים אמר עדותו. והיום כאשר החזיק דבריו הוספתי לשאול אותו קודם הליכתו מאתנו הלא לא נמצא כדבריו תחת הכנפות ונשאר קצת מסופק והשיב אפשר. ואני נבוך מאד בזה אשר היום החזיק דבריו בפירוש שהי' כל תחת הד' כנפות ציץ ווייס ולאחר שמיעתו ממני שלא נמצא כן לא רצה להאמין ונראה בפירוש כי עדותו והכרתו מוכחשת הגם שאמר מ"מ הוא זוכר שהכיר היטב וכו'. ואולי יש לסמוך על סוף דבריו שהשיב אפשר והי' נראה שנשאר קצת מסופק ואמר שנשכח ממנו המעשה מהכנפות מחמת שעדותו העיד ערך ד' חדשים אחר גמר מלאכתו וג' חדשים אחר מציאת הארבע כנפות גם חקרנו העד אלי' הנ"ל היום ע"י מה הכיר הארבע כנפות שהוא ישראל והשיב בזה הלשון איך האב עהם גיזעהן כמה פעמים גיין אין דעם א"כ האב איך דער קענט עס איז זיין ושאלנו אותו אם הי' זה הארבע כנפות מעורב בתוך אחרים שהי' גם כן מציץ כזה אם היה מכירו והשיב לא ונראה שהכרתו הי' על ידי שהי' ציץ געהל מיט קלייני ביימליך. עוד הוסיף העד אלי' היום כי בעת שמצא את הראש מוכרך בהא"כ וגילה הא"כ נדמה לו שזה הוא הראש של ישראל הנ"ל וחקרנו אותו הלא לא הי' על הראש שום בשר ושום שערות רק אוזן השמאלי וקצת בשר סמוך לו והשיב כי בשעה שגילה הא"כ מהראש היו כל העצמות מחוברים יחד גם העצם מהחוטם הי' מחובר והשערות של הפיאות היו דבוקים קצת בהא"כ והעצמות ע"י זה נדמה לו כן ואמר שמיד שהתחיל לזוז קצת העצמות נתפרדו זה מזה. היום יום ב' א' פקודי א' לחודש אדר שני חר"ת ל' וולאדאווי:

ח׳נאום הק' יוסף אהרן שיפטר האבד"ק וולאדווי.

ט׳תשובה. ב' אב תר"ח ל'. להרב המאה"ג אבד"ק וולאדאווי מוה' יוסף אהרן נ"י.

י׳אחד"ש בדבר העגונה לא איסתייע כי לא הי' לי פנאי עם כל זה לאשר הבטחתי הנני לכתוב בקצרה בעזה"י. וכבר אמרתי לרום מעלתו שאין דעתי כלל להיות אפילו סניף להתיר עכ"ז תלך למורים אולי תמצא מי שיסמוך על דעתו כי יש קצת צדדי היתר. אם הארבע כנפות הי' לבוש והי' טביעת עין גמור או ס"מ דלמבי"ט עדיף ממים שאין להם סוף מה שהלך בדרך הזה ונאבד ונמצא הרוג באותו הדרך. והוא אינו מחלק בין שיירות מצויות או לא דאין טעם לחלק. בב' יוסף בן שמעון שייך שבמיעוט העוברים ל"ש שיזדמן מי ששמו כן משא"כ שיירות מצויות ברוב העוברים כו' אבל בא"י שמו מעט העוברים כש"מ דמי ולא מיירי במדבר שמם שאין עובר בא שמה וח"צ סי' קל"ד מחלק בזה בסי' אמצעי דשייך בין ש"מ מזדמן בסי' כזה משא"כ מבי"ט דמיירי בלי סי' ודברי מבי"ט הן דברי מהרי"ו סי' ע"ט דדייק מת' הרא"ש כיון שידעינן שאותו יהודי הי' על הדרך כו' תלינן שאותו נהרג כו' דאין ס' מוציא מידי ודאי דמפרש דברי הרא"ש שמעיד שנתלוה עמו ע"ש. שמפרש עובדא דאבא יודן יבמות קכ"ב חבל על יהודי שהי' עמי בדרך כו' כפשטיה שא"י יותר רק שהיה עמו בדרך:

י״אוגם בד"מ סי' י"ז הביא דברי מהרי"ו. וב"ש הניח בצ"ע ודחיות הט"ז אינם מוכרחים כלל דהך דביצה דוקא בהוחלפו ומצא שחורים במקום לבנים. והך דגברא חרוכא הביא בת"ה. והם מפרשים בידוע שאין היד ממנו כו' ובל"ז במבי"ט מבואר עיקר הטעם דאם היה ניצול הי' נשמע והוי זה אצלו כלא הוחזק בהא דיצחק כו' כיון דזה ידוע שנאבד בדרך זה ואחר לא נשמע שנאבד וקלא אית ליה לאבידת אדם. ונצטרך לומר שזה שנאבד הלך לו ולא נשמע ממנו ואחר נהרג בדרך זה ולא נשמע כלל שנאבד אחר כאן ומה"ט לא דמי לגט ואדרבה דאף שזה ודאי אבד חיישינן גם לאחר שאבד. דאבידת גט וחפץ לא נשמע משא"כ אדם. וכן משמע קצת מדמדמי הש"ס סי' אבידה לאשה אף דבאבדה כשאומר סימן ודאי אבד כמ"ש תוס' דאל"כ מנא ידע רק שמא גם אחר אבד משא"כ באשה א"י כלל מי נהרג. ומשמע דמה שנאבד בעלה דמי להנ"ל. ובח"מ מצרף זה לשמו ושם אביו אף דאיכא ודאי בעולם טובא. וטביעת עין דכלים עדיף דלהרבה פוסקים מהני כ"ש דיש לצרף. ובתשובת ש"י כ' מטעם היינו הך שנאבד הך שנמצא ע"ש וא"כ אף שדחו דבריהם דקי"ל כרשב"ג מ"מ הא כתבו תוס' פסחים י' ע"ב ד"ה מי דבעכבר בפיו מודה רשב"ג דרגלים לדבר כיון שהוא עם הככר ע"ש וכן בלבוש בבגדים אף אי חיישינן לשאלה מ"מ רגלים לדבר שהרי לבוש כנ"ל:

י״בוהנה אף שהגדולים דחו דברי מהרי"ו ומבי"ט היינו שהם פוסקים דח' לשאלה בודאי. אבל לדידן הרבה מהפוסקים תקיפי בתראי דס"ל דלא חיישינן לשאלה כלל מהר"ל מפראג הובא בת' גאונים בתראי שכ' תוי"ט שהוא עמוד חזק שכל ב"י יסמכו עליו והגאון מהר"י בעל מג"ש. ותשו' אלו לא נודעו להרב בעל נב"י שהי' סבור שרק בצירוף סי' אמצעי בגוף מתיר מהר"ל מטעם ממ"נ ע"ש. וזה דעת מ' הולמן ז"ל הובא ב"ש אבל מהר"ל ומג"ש סוברים דל"ח לשאלה כלל אף אי ס"ד כתי' אבע"א כליו בחוורי כו' ע"ש וכן נוטה דעת הש"ך ז"ל סי' ס"ה ומ"מ הניח בצ"ע. וכן דעת מהרי"ט והביא שכ"כ ריטב"א ונ"י ור"ן שיש כו' ע"ש ובאמת מבואר בריטב"א יבמות כן. אולם לענ"ד דלטעמי' אזיל שפוסק סי' דאורייתא ע"ש ול"ח לשאלה. והוא סובר כדעת ב"ש דאי סי' דרבנן מסברא חיישינן לשאלה. ומה"ט כ' בשיטה מקובצת בבא מציעא בשם הרשב"א ז"ל כיס וארנקי כו' שמעינן מינה דמעידין עליהם ואפילו למ"ד סי' לאו דאורייתא דהא מהדרינן גיטא ול"ח לשאלה כלל כו' וה"ה לעידי מיתה כנ"ל וע"כ בטביעת עין או סימנין מובהקים מיירי וכ' אפילו למ"ד סימנין לאו דאורייתא מוכח דס"ל כב"ש. וא"כ לא מוכח מהריטב"א רק משום דלטעמיה דסי' דאורייתא פסק כאבע"א דגמ' כליו בחוורי כו' משא"כ לרוב הפוסקים דעכ"פ ספיקא אי סי' דאורייתא או דרבנן ממילא ח' לשאלה ג"כ ספק. וכן מוכח מרשב"א ז"ל בשאר כלים. אולם נ"י כ' להדיא דגם אי סי' דרבנן ל"ח לשאלה. מ"מ הב"ח ז"ל בתשו' העיד דנהגו לפסוק דחיישינן לשאלה ולא הודו חכמי הדור למהר"ל ז"ל ונשארה עגונה ע"ש:

י״גמ"מ בצירוף ד' מבי"ט בידוע שהלך בדרך זה לבוש בבגדים אלו אין הכרח דהא ט"ז הקשה על מהרי"ו והרא"ש מחשש שאלה דנימא אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש. ובלא ד' מהרי"ו ג"כ הא בלא הוחזק מתיר הרי"ף בעגונה. וא"כ ניהו שחלקו על ח"צ שכ' שם בתשו' דסי' אמצעי חשיב כלא הוחזק. דא"כ יהיה מותר בסי' אמצעי לחוד. וע"כ דזה חשיב הוחזק דודאי יש הרבה שוים בסי'. אבל חשש שאלה הוי כלא הוחזק. אולם הא אינו מפורש כליו שהיה לבוש בדרך הזה רק שמכירין כלים שלו א"כ הספק שמא השאילם בביתו ולא הי' לבוש כלל בגדים אילו בדרך הזה רק אחר השואל ואין כאן ודאי כלל. וממילא ל"ק קושית ט"ז על מהרי"ו דשם שיודעין דזה נתלוה בדרך הוי כלא הוחזק משא"כ ח' שאלה. וא"כ ביודעין לבוש בדרך הזה בגדים אלו שוב י"ל דהוי כלא הוחזק שזה ודאי וזה ספק אם השאיל:

י״דומ"מ לא דמי כלל דעכ"פ הספק שקודם שנהרג השאיל ולא דמי להא דיצחק כו' שעכ"פ זה ששמו כן מת והוא שם בעלה משא"כ בשאלה רק דמי להא דרא"ש ומהרי"ו ובאמת לא ח' לשאלה לדידהו ביודעין שהי' לבוש בדרך כנ"ל. ומ"מ משמעות הפוסקים אינו כן וע"ש בש"ע בנטבע בבגדים אלו בהר"מ פאדווי וב"ש שם עכ"פ יש לצרף דעת מהרי"ט דבגד ציצית לא מושלי. ואף דיש חשש אבדה גניבה ומכירה מ"מ הרי הסכימו רוב הפוסקים דלא כמרן הב"י דבכיס וארנקי כו' מתירין ואף דב"י סבר כדברי ב"ש דאי סי' דרבנן גם בהני י"ל דחיישינן מ"מ הרי מפורש ברשב"א דלא כנ"ל ואלו הוי ראה ב"י ז"ל י"ל דהוי מודה כמ"ש ח"מ סי' כ"ה. ואף דבשיטה שם כ' בשם רמב"ן ב' תי' על דלא חיישינן למכירה או דבחזקתו עומדת ע"ש או דבשלמא שאלה שייך שהשאילו והגיד השואל שאבד האוכף ויודע אבל אי מכרו מנין יודע זה שאבד ע"ש. וא"כ לתי' ב' שפיר בעגונה שייך ח' מכירה וה"ה אבדה גניבה דמהגמ' דכיס כו' אין ראיה. מ"מ הרי הרשב"א תופס עיקר תי' א' ואין לדחות המפורש בדברי ראשונים ז"ל. ומ"ש רו"מ שהי' קטן ואינו ראוי לברך עליו לענ"ד אין לחוש דהא חזינן שזה הי' מחזיקו לטלית של מצוה. וקצת יש להוכיח מהך ראיה גופה דמייתי מהרי"ט דאין בוגרת בכלל משום לא שביק איניש מצוה דרמיא עליו כו' ע"ש והא סתמו הפוסקים הך דינא גם לדידן אף בכמה קטנות ומה מצוה דרמיא עלי' עביד הא הוי קידושין שאין מסורין לביאה ויצטרך לגרש כולן. וכן משמע קצת בגמ' דמאי דמוקי בא' מ"מ אי קידושין שאינן מסורין לביאה הוי קידושין מתוקמי אף בכמה מ"מ מגמ' אין ראיה ומרמב"ם יש לדקדק קצת להיפוך שהזכיר רק בת א' קטנה או נערה ולמה שינה הא קי"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין. ולמ"ש י"ל דבאמת בב' לא שייך לא שביק כו'. מ"מ מסתימת הש"ע משמע אף בב'. וע"כ דכיון דסבור שעושה מצוה שייך ג"כ לא שביק כו':

ט״ואדרבא י"ל דע"כ לא נחלקו רק בבגד הראוי ללבוש בלא"ה דאף דשאול פטור מציצית מ"מ הא נצרך לו בלא המצוה. אבל בגד דאין דרך ללבוש רק למצוה למה ישאילנו כיון דפטור ועל יותר מל' אין כאן חשש. ועל מתנה ע"מ להחזיר י"ל דמוקמינן בחזקתו כמו דל"ח למכירה ומתנה וחליפין. ובפרט זה שקטן גם למצוה רק שרואין דזה טעה והחזיקו למלבוש מצוה למה ניחוש שגם אחר טעה ולקחו למצוה עכ"פ לא גרע משאר ארבע כנפות דלא משיילי למהרי"ט ז"ל. רק קצת יש לחוש שמא נודע לו הדין וקנה אחר גדול וזה מכר. אך מ"מ אין לחדש חומרות דא"כ שייך בכל ארבע כנפות דלמא אתרמי ליה עדיף מיניה. ומ"מ לא חש לה מהרי"ט ז"ל:

ט״זגם ארבע כנפות כתונת ומכנסים למהרי"ט אין דרך להשאיל דמה דמדייק רו"מ לשון ערטילאי אינו דיוק. שפי' שם כלים הצריכים לו שא"א זולתם ל"ח שישאיל על הדרך. ומ"ש רו"מ שהשטיוועל שהוכרו שמכרם הנכרי הוי עוד ריעותא להח"צ איני מבין כלל דברי רו"מ כלל שכתב כיון דהשטיוועל וודאי גנבם ומכרם כו'. מנ"ל זאת. בעובדא דח"צ היה מלחמה ששובים ומפשיטים ע"ש אבל נידן דידן שנחוש שהיה ביד גזלנים וניצול או גנבים גנבו קודם מזה ואחר הוא שנהרג אדרבא ודאי זה הנהרג והרוצח לקח השטיוועל ומכרם אף שלא לקח הארבע כנפות וכתונת שאין ראוים כ"כ למכור או מיראה ואדרבה מסייע. עכ"פ אינו מגרע כלל. אולם לא הזכיר כלל שהגידו שבלכתו לדרך זה לא הי' לו כי אם כתונת זה ומכנסים אלו. גם במכנסים לא הוזכר טביעת עין. וס' אף אמצעים לא הוזכר. ואם בכתונת ומכנסים הי' סי' אמצעים שוב הי' לצדד דמהני טביעת עין של הארבע כנפות כיון דלשאלת כל בגדים ל"ח צ"ל שהשאיל הארבע כנפות למי שהי' לו כתונת ומכנסים בסי' כאלו הוי שאלה דיחיד דל"ח להח"צ וקדמו הב"ח. וסברת ח"צ סברא טובה. והגם שבתשו' נודע ביהודה דחה דבריו לענ"ד אינם דחיות כבר כתוב לעיל בתשובה:

י״זאולם במכנסים לא הזכירו הכרה כלל והסי' גרועים והכתונת ג"כ סי' גרועים. רק טביעת עין דאשה אפשר דמה שלא נמצא הרושם מן הצד חשיב עשוי לטעות:

י״חובארבע כנפות מה שלא הי' תחת הד' רק תחת ב' נראה שאינו מגרע הטביעת עין וסימנים מובהקים שאין במשמע הלשון אונטר דיא כנפות דוקא כל הד' ונראה בלשון בני אדם שגם תחת ב' יאמרו כן וכהאי דפ' בתרא דכתובות עשה סי' כו' אף דכ' שדה פלונית יכול לומר תלם א' כו' ע"ש ומה שאמר אחר זמן רב שהי' תחת הד' י"ל דאינו חוזר ומגיד כיון שעדות הראשון העיד בפני ב"ד. ואף שאינו חוזר בפי' רק עי"ז מוכחש עדותו הראשונה ג"כ חשוב חוזר ומגיד. וכמ"ש תוס' פסחים וסנהדרין דאי לאו דחקירות גזירת הכתוב כשאומר אח"כ יום החודש שעי"ז מוכחש מה שאמר יום השבת לא הי' חוזר ומגיד ע"ש וכ"כ רמב"ם בפי' המשנ' ראש השנה גבי ראינוהו במזרח כו':

י״טאמנם נגד מה שהעיד על הסימנין פעם הראשון לא חשיב חוזר עכשיו דהא העיד סתם תחת הכנפות ועתה מפרש דבריו תחת הד' ובאמת ע"כ אין זה ארבע כנפות של ישראל דוב. ובשעת הגדת הסי' לא העיד כלל על אותו הארבע כנפות דקודם שראה אותו העיד שכך הי' לארבע כנפות של ישראל דוב. רק נגד מה שהעיד פעם א' שמכיר הארבע כנפות בטביעת עין ע"ז חשיב חזרה מה שאומר עכשיו שהיו תחת ד' כנפות ועי"ז מוכחש הטביעת עין הראשון:

כ׳והנה אפשר דמה ששאלו רו"מ אם הי' מונח בין שאר ארבע כנפות בציץ כזה אם הי' מכירו שיפה עשה שצריך לשאלו כן. דהא לעד הראשון פסק הרמב"ם ז"ל דצריך לשאלו כיצד יודע שמת כו'. וא"כ כ"ש בטביעת עין בפרט שכ' ב"ש בסי' י"ז ס"ק ס"ח לחלק בין טביעת עין דגוף לטביעת עין דכלים דדוקא צורבא מרבנן כו' ובפרט כלים שלא שבעתן העין ויצא קול שנהרג דשייך יותר בדדמי שעכ"פ צריך לשאלו על הטביעת עין ובתוספתא מבואר עדים שהעידו כו' לאסור ולהתיר עד שלא נחקרו כו' יכולין לחזור ולהתיר א"צ דו"ח. והפי' הפשוט לענ"ד דו"ח מגוף הדבר כמ"ש במשנה סנהדרין כשאומרין זה חייב לזה שואלין כיצד יודע שחייב או לוה או הודה דדו"ח זו שייך בכל עדות וכן הפי' בטור שהזכיר זה בממון ג"כ ע"ש. וממילא מהני חזרתו גם במה שפי' דבריו שתחת הד' כנפות הי' וסותר הטביעת עין מהגדה הראשונה:

כ״אועל הטביעת עין ג"כ שמפרש דבריו שלא היה מכיר אם היה מונח כנ"ל. וכמ"ש בתשו' ב"ח כששומעין אח"כ מהעד שניכר שמה שהעיד הי' בדדמי בטל העדות ע"ש. אך י"ל למ"ש תוס' יבמות פט"ז דף ק"כ דע"י סימנין ניכר היטב ע"ש ובפ' שפירשו דבריהם שע"י הסימן מכיר בטביעת עין ע"ש א"כ אין זה מגרע דאף שאם הי' מונח בין שאר א"כ שוים בסי' לא הי' מכיר בטביעת עין מ"מ כשיש סי' מכיר בטביעת עין היטב לא בסי' לחוד. וגם שוב אפשר דגם עדות אלי' יש לפרש כן ויש ב' עדים על הכרת הארבע כנפות דל"ש בדדמי:

כ״באולם הסי' בארבע כנפות לענ"ד אינם מובהקין כלל. ואין רק צירוף סי' אמצעים שלרוב הפוסקים לא חשיב מובהק וכפשטא דש"ס אפילו יש סימנין כו' ומוכח מדיליף מה שמלה כו' שהקשו הראשונים ז"ל דלמא סימנים מובהקים ותי' דסתמא אין בשמלה רק סי' אמצעים. ואי צירוף חשיב ס"מ מה דייק הא יש מדת ארכו רחבו גמי' משקלו כו' וכן מוכח לענ"ד מב"מ כ"ח (כבר כתוב במקום אחר) ומ"מ יש לדחות מהרבה אחרונים דצירוף מהני ומ"מ אין לגבב כל הקולות דגם מהרי"ט לא סמך אהא דציצית כנ"ל רק לצרף סי' גוף ע"ש. ובת"ה מפורש שאין להוסיף על הני דבש"ס וסתימת הש"ע כן ואפשר ע"י חיפוש במקומות הסמוכים שיהי' רוב העוברים שם ממקומות אלו נגד הרחוקים שלא נאבד אחר. עכ"ז אין דעתי כלל להמנות להתיר והנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר: