שו"ת חידושי הרי"מ, אורח חיים ב׳Chiddushei HaRim Responsa, Orach Chayim 2
א׳על דבר הבהכ"נ שא"י שהחדרים שבמערב מניחים שם בעלי מלאכה חפציהם ושאר דברים שבא לידי זלזול ורוצים טובי העיר במעמד אנשי העיר לעשות מהחדרים עזרת נשים ולפתוח חלונות וסריגים בכותל מערבי של בהכ"נ:
1
ב׳הנה טעם דלא לסתור כו' לא שייך כלל דגם דנוטלין קרשים מכותל עדיין בהכ"נ כמקודם. רק משום נותץ אבן כמ"ש רו"מ. ומ"ש מהמרדכי מגילה פ' בני העיר אין ראיה דמפורש שלא נקרא תשמישי קדושה רק מזיק כו' שלא היה ראוי להעמיד שם ס"ת שיתקלקל. ומשמע דאם הי' תשמיש קדושה היה אסור משא"כ נידן דידן דהכותל כראוי תשמיש קדושה רק החדרים מזיקים. אולם זה וודאי דקלקול כדי לתקן אינו בלא תעשון דאל"כ לא היה צריך לטעם דפשיעותא לסתור בי' כנישתא כו'. וכן מפורש ברמב"ם ז"ל דגבי שמות כתב סתם המוחק כו' המאבד כו' ובנותץ אבן כתב דרך השחתה דווקא ע"ש פ' י"א ה"ח. וכן מוכח מספרי פ' ראה הובא ברש"י ז"ל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין כו' ואי ע"מ לתקן אסור בלאו. איצטריך וע"כ דאינו אסור מה"ת וכן כתב המרדכי מגילה פ' בני העיר דמייתי ספרי מנין לנותץ אבן ממזבח עזרה כו' ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ שדומה למקדש מעט כו'. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דנתיצה זו בנין מיקרי עיי"ש. אולם כיון דמה"ט הוא דשרי לה דחשיב בנין א"כ י"ל כדמחלק הש"ס שבת ל"א ע"ב דסותר ע"מ לבנות במקומו חייב משא"כ ע"מ לבנות שלא במקומו ע"ש ולר"ש צריך שיהיה הבנין יותר טוב מהראשון כמ"ש התוס' שם ודף ק"ו ד"ה חוץ אע"פ שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקילקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ע"ש וכה"ג אינו נקרא מקלקל וכתב המרדכי שפיר דהאי נתיצה בנין הוא. כיון שיהיה בנין יותר טוב. משא"כ כשלא יהיה יותר טוב חשיב מקלקל. ותיקון קצת מצוה מבחוץ. הא אפילו תיקון מילה פליגי אי חשיב תיקון ובמילה דוקא דחשיב תיקון גברא ע"ש. וכן בע"ז י"ג ע"ב דמשני אביי התם משום בזיון קדשים. ונשחט כו' ונשוי' גיסטרא כו' ונתצתם כו' לא תעשון כו' ע"ש מפורש דהגם שהוא לצורך מצוה. שייך לא תעשון דנועל דלת שייך ג"כ צער בע"ח. והגם דרבא משני שנויא אחרינא שנראה כמטיל מום. זה התירוץ היא שלא יעשה עיקור אבל אהא דלשוי' גיסטרא ע"כ כתירוץ דאביי:
2
ג׳וכן רוב הפוסקים דכללו מוחק אות מהשם עם נותץ כו' ושם לכ"ע אסור כשאין התיקון בשעת הקילקול אף ליפות אח"כ הכתב יותר להב"י יו"ד סי' רע"ו בשם ר"י אלכסנדרי שכ' וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי דהנותץ אבן ממזבח לא מחייב אלא דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתיקון אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי כו' דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח גם א"א לבנות במקום אחר אבל הכא אפשר לגנוז היריעה עיי"ש. וא"כ בנידן דידן אפשר להסיר החדרים לגמרי וכדומה בלי לסתור הכותל. והגם דקצת ראיה כמ"ש רו"מ מהא דיהיב עצה להורדוס הנה ללישנא קמא דתיוהא חזי וודאי אין ראיה וללישנא בתרא י"ל דבהא פליגי אי בלי תיוהא כדי ליפות ולרומם אי שרי רק ללישנא בתרא ג"כ מ"מ דוקא מזבח ובית המקדש דא"א במקום אחר וע"כ כשרוצים להדר מוכרח לסתרו כחילוק הנ"ל. וא"ל א"כ מאי פריך אבי כנישתא הא י"ל כנ"ל דלא קשה אי משום פשיעותא שלא יבנה אדרבה וודאי החשש בבית המקדש חמור יותר והוצרך לשנוי' כנ"ל משא"כ על הסתירה אך מהא דלא ליסתור בית הכנסת דלא אמר משום סתירה י"ל ג"כ משום דצריך לבנות במקומו:
3
ד׳אמנם וודאי דיש חלוקים בדבר דשאר תיבות בתורה אף דחשיבא גוף הקדושה מ"מ נמחקין עכ"פ לצורך תיקון או ליפות ונטפל לה' לפניו ודאי דחשיב עכ"פ תשמיש קדושה כבהכ"נ ומי יאמר דנמחק. ולכאורה היה נ"ל למכור הכותל עפ"י זיי"ן טובי העיר במעמד אנשי העיר דמה חילוק בין למכור כולו או כותל אחד וכיון דפקע קדושתי' יכולים אח"כ לסתור ולבנות חלק מהכותל. אך לכאורה ז"א דדווקא כל בהכ"נ דפקע קדושתי' משא"כ כשמוכרים איזה קרשים וכדומה ניהו דמזה פקע מ"מ איסור נותץ אבן לא פקע דעכ"פ נותץ ממקדש מעט כיון דהנשאר עומד בקדושתו אין בידם להפקיע האיסור וכעין מ"ש הר"ן נדרים פ' השותפין דף מ"ז לחלק בין מה שמפקיע מהשיעבוד עי"ש:
4
ה׳אמנם לענ"ד נראה. הנה מהר"מ פדוואה הובא במ"א סוף ס"י קנ"ב כ' הא דאסור לנתוץ דווקא דבר המחובר עיי"ש ותמוה מאוד דהא מפורש בש"ס ע"ז וגם מכות פ"ג שורף עצי הקדש כו' דעובר בלאו עיי"ש ונראה לענ"ד ברור דהיכי דבטל שמו מה שהיה זה מה"ת גם בתלוש דומיא ואבדתם שמם כו' לא תעשון ולכך שורף וכן לשוי' גיסטרא אסור. אבל נותץ אבן וכה"ג שעדיין לא בטל שמו כלל שהיה מקדם וזה נלמד רק ממזבחותם תתוצון ומפורש במשנה כלים פ"ה גבי תנור נותץ דנתיצה דוקא בדבר שמחובר לקרקע ובמס' שבת קכ"ה מדלא כתב ישבר עיי"ש וגם מפורש שם בחלקו לשנים דהגדול טמא והקטן טהור דהגדול שמו עליו ולא מיקרי נותץ והקטן מיקרי נותץ עיי"ש וממילא דברי הגדולים ברורים דכשנשאר שמו רק נותץ אבן האסור רק מקרא דתתוצון דזה שייך בנותץ אבן דמ"מ אבן זה נקרא נתוץ וזה דוקא במחובר לקרקע וכנ"ל. וא"כ לפענ"ד במוכר מקצת כותל עפ"י ז' טובי העיר דפקע ממקצת זה קדושתי' שוב לא שייך האיסור הנ"ל דהא עדיין נשאר שם בהכ"נ כמקודם. רק משום דמה שמכור מהכותל מיקרי נתוץ והא מזה פקע קדושתי' ומותר מה שהוא נתוץ ומה שנשאר בקדושתי' היינו כל בהכ"נ אינו נתוץ כלל כיון דשמו עליו כמקודם כנ"ל. וא"כ למ"ש לסתור מקצת בהכ"נ כשבטל שמו אסור גם ע"י מכירה רק כשמכרו כולו אבל כה"ג ליקח קצת מהכותל לצורך איזה מצוה מהני ע"י מכירה. ולרווחא דמילתא יעשו הסריגים ברזל קודם הסתירה דחשיב בנין טוב מקודם כשתחת העצים יביא ברזל ואח"כ לסתור העצים דאין בו צורך עוד. וכן לסתור ע"י עכו"ם דג"כ ספק גבי חסימה בש"ס ב"מ דף צ' אי יש שליחות דהא גורם אין איסור כמפורש בש"ס כנ"ל לא תעשון הא גרמא שרי. וכמבואר בר"ן פ' בני העיר דבהכ"נ הוא דרבנן ע"ש: ונידון הגט לענ"ד דכשר כשנכתב דמיתקרי הירש יוסף ואין להאריך הנלע"ד כתבתי:
5