שו"ת חידושי הרי"מ, אורח חיים ה׳Chiddushei HaRim Responsa, Orach Chayim 5
א׳החיים והשלום וכל טוב, לכבוד ידיד עליון הרב הגאון המאה"ג פאר הדור תפארת ישראל הנשר הגדול נ"י פ"ה ע"ה. מוהר"ר שלמה זלמן נ"י אבדפ"ק:
1
ב׳תשואות חן ליקרת כבודו על התשורה אשר שלח לי ספרו הנחמד יזכהו ה' להרבות תורה בעולם כחפצו ויתחדש כנשר נעוריו. ולהראות כי ערבים וחביבים עלי דברי מר אמרתי לא אמנע להודיע את אשר פלפלתי בתשובתו סי' א'. וגם כי הוא מהשאלות השכיחים בס' קנינים הן בחמץ והן בבכור ואת אשר יבחר יקרב:
2
ג׳על מ"ש בקנין מעות בחמץ דלא מקרי ספק כלל ממשמעות הש"ס דספק בכור דאי תקפו כהן מוציאין חשיב של הישראל בודאי. וא"כ גם בס' קנין מעות שלא יהיה מהני תפיסת הנכרי הוי של ישראל בודאי ולא הוי ספק דרבנן גם אחר הפסח וכמ"ש בס' קצות החושן בכללי תפיסה לענין קדושין. וכ' רו"מ שיש ג' ספיקות לאיסור כו'. והדברים תמוהים בעיני הרבה. מאחר שרו"מ חושב זה לודאי שלו אף שע"פ הדין אינו שלו מ"מ מאחר שאין זכות להב' בתפיסה כש"ס הנ"ל דדוקא אי תקפו כהן אין מוציאין היה חשיב זכות. א"כ הא קי"ל כהפוסקים דעכ"פ בספק דרבוותא אין מוציאין מהתופס מלבד דיכול לומר קים לי כהרמב"ם והפוסקים דתקפו כהן אין מוציאין רק דגם הרי"ף ושאר פוסקים סוברים בפלוגתא דרבוותא אין מוציאין ובס' בגוף התפיסה ג"כ אין מוציאין. וא"כ עכ"פ אם יתפוס הנכרי לא נוציא ממנו מס' דשמא מעות קונה ואין מוציאין בספק דרבוותא. וא"כ שוב מאי ג' ספיקות יש כאן הא למה שכל הפוסקים תפסו עיקר דלא כהרמב"ם בתקפו כהן וכהש"ס דתלי' בהא דאי תקפו כהן אין מוציאין חשיב של הכהן מספק. וא"כ כאן אי מעות קונה באמת ושפיר אם יתפוס לא נוציא ממנו מאי בכך אף אם הדין כהפוסקים דתקפו מוציאין ומה שלא נוציא לא יהיה כהדין מ"מ לא נוציא ממנו הא כל עיקר החשש של רו"מ הוא דאף אי באמת קני ע"פ הדין מ"מ כיון שלא יועיל תפיסתו אף שמה שנפסוק שאינו מועיל יהיה שלא כדין מ"מ אין לו זכות. ומטעם זה עצמו נדחה דהא מ"מ יועיל תפיסתו מצד קים ליה כהפוסקים דמהני תפיסה בספק דרבוותא וכיון שמועיל תפיסתו והוא שלו באמת על פי הדין ודאי דמותר. ואין צד לאיסור רק אולי בהרמב"ם ע"פ פי' הב"י דאף אי תקפו כהן אין מוציאין מ"מ חשיב של הבעלים קודם תפיסה. ובודאי שאין לחוש לזה באיסור דרבנן נגד פשטא דהש"ס וכל הפוסקים. דלכל החולקים על הרמב"ם הדין כאן דמותר דלדידהו באותן שאי תפס אין מוציאין הוי של הב' מספק א"כ אף שפוסקים תקפו כהן מוציאין מ"מ כיון דיועיל התפיסה מ"מ חשיב של הנכרי מס' אי קונה והוי אחר הפסח ס' דרבנן ולקולא. ועוד דהא פסק בש"ע סימן ס"ו כדעת ת"ה דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה אף בלי טעם מחילה רק שהיה קנין מדעתו אף שהתפיסה שלא מדעתו. וא"כ בקנין מעות אף שלא משך לא נוציא מידו עכ"פ מטעם שמיט ואכיל אם יתפוס ושוב אף שתפיסה זו אינו מצד שהוא שלו מקודם מ"מ שוב הוי ספק שלו אי מעות קונה. כיון דהזכות של תפיסה יש לו עכ"פ דהא א"י להוציא ממנו כל זמן שאין זה חוזר בו. ואף שהש"ך חולק שם מ"מ אין לדחות דברי הש"ע. ועוד דמלבד דלא בריר הך שכ' המשנה למלך פ"ח מהל' שאר אבות הטומאות דס"ס בדרבנן לחומרא נראה דגם הוא מודה בספק תיקו או פלוגתא דרבוותא דהא כתב הרב המגיד להדיא פרק כ"ז מהל' שבת גבי בעיא דיש תחומין למעלה מי' דבנהרות שמסופק אם למעלה מי' שמותר שהוא ספק דרבנן לקולא והובא בב"י וש"ע ברמ"א סי' ת"ד בלי חולק אף שהוא ס"ס לאיסור ואיך שיהיה דעת המשנה למלך עכ"פ לדידן ברור הדין כן. וכ"ש בפלוגתא דרבוותא שאין להכריע דקי"ל בש"ס היה אחד אוסר וא' מתיר בדרבנן הולכין אחר המיקל הא ודאי דלא מחלקין אם המתיר מתיר מטעם ספק דרבנן לקולא כיון דברור לו להתיר שהדין כן בלי ספק דספיקא דרבוותא לקולא ושפיר סומכין על המתיר באיסור דרבנן וכן ממש בנידן דידן. ועוד מה שמדמי מר ספק פלוגתא דרבוותא לספק בכור דמיקרי שאין זכות ג"כ אינו מוכרח דלדעת הפוסקים דקני הדין ברור ויכול להוציא בב"ד אם הי' יודעין הדין ובשביל שאין לו ב"ד הבקיאין בדין לא נפקע זכותו שיהיה נקרא אינו שלו:
3
ד׳ובגוף הדבר בס' גמור שכתב רו"מ וס' קצה"ח שיהיה נקרא אינו שלו בודאי כיון שאינו מועיל תפיסה. ג"כ לענ"ד אינו כן. דהא מפורש בש"ס להדיא גיטין מ"ב ע"ב איבעיא להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל קנין כספו אמר רחמנא והיא לאו קנין כספו או דלמא כיון דמחוסר כו' ת"ש כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה כו' ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר בחד מיני' דעבד קנין כספו הוא הכא לא קנין כספו כלל ע"ש ומוכח דאף דהיכא דפקע זכותו לא מיקרי שלו מ"מ במה שנפקע זכותו מספק אף דלא מהני כלל תפיסה בעבד זה מ"מ אוכל בתרומה וחשיב עבד של הרב דאל"ה לא היה אוכל תרומה דשמא עבד הוא ואעפ"כ אין קנין של הרב דפקע מספק כיון דאינו מועיל תפיסה. וע"כ דלא פקע. ועוד לאמימר דאמר מפקיר עבדו אין לו תקנה דגופיה לא קני כו' איך תני במתני' הגדילו משחררין זא"ז הא אין לו בו זכות אף אם עבד הוא. וכן לשמואל דאמר מפקיר אין צריך גט שחרור דאין רשות לרבו כו' אינו עבד למה צריך בס' גט שחרור. וע"כ דלא פקע זכות הס' עכ"פ. וכן בהא דאמר בש"ס ב"ב ובכורות מ"ז דבכור ופשוט שנתערבו ולא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה כיון דמיעטה תורה בכור ולא ספק אין לו שום זכות להקנות. משא"כ הוכרו ואח"כ נתערבו דלא אימעוט מהני הרשאה ואם בכל ספק שאינו מועיל תפיסה לא היה לו שום זכות מאי חילק למה יוכל להרשות כיון שאין לו כלום בודאי. וגם מוכח שם דס"ל לש"ס תקפו מוציאין בספק דאל"ה מאי פריך ב"ב דף קכ"ז אהא דבכור ולא ספק לאפוקי מאי ומשני לבא בהרשאה והא בפשיטות דהיה מועיל תפיסה משא"כ כיון דאימעוט שאין לו כלל בספק וע"כ דסבר בכל ספק דלא מהני תפיסה ואעפ"כ מהני הרשאה. וגם קושיות קצה"ח בס' נכנסין לדיר דהוי ס' לקוח ומ"ש רו"מ דכשמוכר בעצמו וחזר ולקחה חייב במעשר ותמהני על רו"מ והגאון מליסא ז"ל שדחה מסברא. והלא מבואר ברש"י ז"ל להדיא בכורות י"א אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן ופי' אם נתנו לכהן כו' שוב אינו נכנס להתעשר כו' ואפילו חזר ישראל ולקחו ממנו כו' ע"ש דלא כרו"מ. וכן איתא בגמ' להדיא בכורות נ"ו גבי אתנן חזר ולקח כו' ע"ש. אמנם לענ"ד נראה ברור במה שנתחבטו בכה"ג ואחרונים הא ספק גזל ספק איסור הוא ותירצו דהתירה התורה ספק גזל. ותמוה מנין להם לחדש זה דאיסור זה קל משאר איסור ואם מקרא דמי בעל דברים דיליף מיני' המוציא מחבירו עליו הראיה א"כ מאי פריך פשיטא מאן דכאיב לי' כאיבא וכו'. הא איצטריך שאין עליו ספק איסור. ולכך פשוט לענ"ד שאינו קל כלל מכל איסור רק דמ"מ כיון דבגזל אף שלא יוכל הנגזל להנות מ"מ אומר לו הרי שלך לפניך. ובאומר לשנים גזלתי קי"ל מניח גזילה ביניהם ומסתלק אי לאו משום קנסא דעביד איסורא ומקיים בזה השבה אף שאין זה יכול ליקח אותו מספק. ואמר בש"ס ב"ק דף ק"ג ע"ב לחלק בין מתני' דלא נשבע א"צ להוליך למדי משום דכיון דאודי ליה כמאן דאמר יהיה לך בידי דמי ונשאר אצלו בפקדון והוי השבה. וכן בא' מכם הפקיד היכא דלא פשע ולא הוי ליה למידק דמניח ביניהם כו' ולא אמרינן דמחויב לתת משלו עוד לא' כדי שיבוא תשלומין א' למי שהוא שלו. דמה לו לזה ואין מחויב להפסיד ממונו. דהא חזינן בהשבת אבידה שלו קודמת ואף בהפסד מועט ולא אמרינן דיפסיד כדי לקיים מצות עשה כמו בשאר מצות דחייב עד חומש ממונו כדאמר פ"ק דב"ק דף ט' ע"ב ע"ש ובתוס' ד"ה אילימא. וע"כ כיון שהוא מצוה של ממון מה חזית דממונא דחברך עדיף. ושלו קודם כמו כן באמר לב' גזלתי כו' שחייבה תורה להשיב מה שגזל אבל להפסיד וודאי ממונו כדי שיגיע ממונו לידו זה לא מחייב. עכ"פ היכא דלא עביד איסורא ולא פשע ודאי הדין כן ואינו גזלן כלל שאינו רוצה לגזול כלל של אחרים רק שלא ליתן מה שהוא שלו בוודאי. וזה עצמו הטעם בספק ממון דלקולא דממון זה שבידו שהוא ספק אם של האחר אם שלו שפיר לא גרע הוא עצמו מאחר שאין צריך ליתנו לזה. ואין כאן ספק גזל כלל שהוא אינו מחזיק כלל בשלו בתורת גזל ואינו רוצה כלל לגזול ספק זכות שיש לתובע ואם הוא שלו רצונו להחזיר לו רק מחזיק בשל עצמו שגם זכותו שוה לשל זה מספק ומ"מ אינו חייב ליתנו לזה ולהפסיד זכות ספיקו בשביל זכות ספק של התובע דכמו שאינו מחויב להפסיד ודאי ממונו בשביל הצלת ממון אחר כן אינו מחויב להפסיד ספק ממונו בשביל ספק ממון אחר דמאי אולמי' מדידי' כיון שזכות שניהם שוה בחפץ זה. ולכך אינו מחויב להחזיר מספק אף שנשאר זכות ספיקו של זה. ואינו גוזל כלום שאם יתברר שהוא שלו יחזיר לו ומאי גזל איכא. והא מבואר בש"ס בכמה דוכת' דלא הוי גזלן רק כשמוציא מרשותו בתורת גזילה והכי מחלק הש"ס פ' הגוזל בתוקף ספינתו של חבירו בין נחית אדעתא דגזלנותא וכופר בפקדון דאינו רוצה להחזיר מה שהוא שלו. אבל בהנ"ל בספק אינו רוצה לגזול כלל מה שהוא של התובע וזכות ספק שלו עדיין הוא שלו ומה שאינו מחזיר הוא מצד זכותו דג"כ הוא ספק. וכן מבואר בש"ס בכורות דף מ"ט ע"א אהא דכהן א' דמשני בבא בהרשאה ופריך הא לא כתבינן אורכתא אמטלטלין ומשני ה"מ היכא דכפרי' אבל בלא כפרי' כתבינן. והא התם לא יוכל לגבות כלל מספק. והא גם לא כפרי' הוי ככפרי' וגרע דלא יכול להוציאו בדיינים. וע"כ דז"א רק כמ"ש דבזה לא תפיס כלל שלו בתורת גזילה רק ספק שמא שלו אבל לא בזכותו וממילא בהרשאה שודאי מחויב לו שפיר יכול להרשות דהוי שלו ספק זכותו ולא גזלו הכהן מעולם ולא דמי לכפרי' כו' ומה שמותר להשתמש בו ולהוציאו ג"כ לאו גזל הוא דהא פסק הרמב"ם ז"ל גם בספק הינוח כשאין בו סי' ג"כ הוא שלו אף דלא קני מטעם יאוש דהוי יאוש שלא מדעת וכמ"ש הש"ך ז"ל סי' ר"ס דכל זמן שלא נתברר של מי יכול להשתמש בו ולהוציאו. וכן בסי' ע"ו ורכ"ב בלקח מא' כו' דעת הש"ך דיהיה בידו ואין צריך ליתן לב"ד אף שהוא ודאי של אחרים. וכ"ש כאן בספק דמה שמוציאו אינו בתורת גזל רק כמו שם דמיהן כיון שלא יוכל להתברר הספק הוי זה נהנה וזה לא חסר. ואם יתברר הספק באיזה אופן רחוק שהוא שלו באמת ישלם לו. וא"צ להפסיד זכות שלו שאם הוא שלו לא ישתמש בו כנ"ל. וממשמעות הש"ס דתקפו כהן דפריך נמצא זה פוטר כו' נראה לענ"ד דאין ראי' כלל וכן קושיות בן הש"ך ז"ל אף דתקפו מוציאין מ"מ הא ספק הוא לענין מעשר שמא לא נפטרו. וכן קושית קצה"ח דיהיה ספק לקוח הגם דלא קשה בפשיטות די"ל שפדה ספק פ"ח קודם ז' למ"ד בכורות נ"ו דלקוח מחוסר זמן אינו פוטר ע"ש אולם קצת דוחק דסתמא קתני:
4
ה׳אמנם לענ"ד אינם קושיות כלל. דהא בש"ס חולין קל"ד ע"א דפליגי אי מתנות כהונה נגזלת כו' ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' בכורים כשמכר מתנות כהונה מהני המכירה ופטור מלשלם כמו מזיק מתנות כהונה או שאכלן ומפרש דנגזלות אף דאיתנהו בעין פקע החיוב והמכירה מועלת ואף דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו מ"מ מהני. והיינו אף דט"ה לאו ממון מ"מ לא מיקרי לגמרי של כהן וכמ"ש רש"י ריש פ' הגוזל אהא דלא הספיק ליתנו עד שצבעו כו' דמ"מ לאו גזל גמור הוא. ולענ"ד טעמו של הרמב"ם דכמו דילפינן יאוש משמלה מיוחדת שיש לה תובעין כו' ואף בגזל דבאיסורא אתי לידי' וכבר נתחייב בהשבה מ"מ מהני המכירה אחר יאוש ואף שאין יכולין למכור דבר שאינו שלו מ"מ מהני כמ"ש תוס' דבשינוי מועט יוצא מרשותו אחר יאוש ומהני שינוי רשות. וכן גבי מתנות כהונה דהוי ממון שאין לו תובעין אף דיש עליו חיוב הוי ממש כמו גזילה אחר יאוש ושפיר מהני מכירה כנ"ל. איך שיהיה עכ"פ פסק הרמב"ם ז"ל כן. וא"כ מה שקורא בספק פדיון פטר חמור שם מעשר ומקדישו ודאי מהני דאף בודאי פדיון פטר חמור היה מהני אם הקדישו דכמו דהי' מהני אם מכרו מהני הקדישו דמה לי מכרו להדיוט או לגבוה כדאמר בש"ס פ' מרובה. וכיון דלענין זה לא יצא עדיין מרשות בעלים לעולם שלא יוכל למכרו או להקדישו שפיר מהני כשקורא שם מעשר ואינו ענין ללקוח כלל. וממילא בספק פדיון פטר חמור שנכנס להתעשר אין כאן ספק כלל כשיצא עשירי והוי מעשר ודאי. רק קושית הש"ס הוא להיפוך איך תני נכנס להתעשר לכתחלה הא ודאי דאינו רשאי' למכור או להקדיש מתנות כהונה כיון דנגזלות הוי גזלן עלייהו דמפקיע זכותו של כהן וא"כ בספק מגרע גרע משאר ספק ממון שתופסו מספק דרשאי למכור אף שאינו רוצה לגזול לזה שכנגדו כלל הא אינו גוזל כלל זכות ספיקו שהי' לו מקודם דגם אחר המכירה עדיין זכות ספיקו קיים דאם הוא שלו עדיין שלו. וגם אם אכלו מחויב לשלם לו ואינו מפסיד כלום כנ"ל. משא"כ בספק מתנות כהונה דכשמכרו פטור לגמרי או אם מקדישו דאף אם ודאי של כהן ג"כ פקע זכותו במכירה או בהקדש זה ואין לו שוב שום זכות א"כ שפיר הוי ספק גזל ואינו רשאי לגזול ספק זכותו ככל ספק איסור רק בשלמא אי תקפו כהן מוציאין א"כ לא היה אפשר לו שום זכות ממון הוי זה נהנה וזה לא חסר ומותר שפיר להקדישו או למכרו אבל אי תקפו כהן אין מוציאין א"כ עכ"פ היה לו קצת זכות מספק לתפוס שוב אין זה רשאי לגוזלו במה שמקדישו שפקע לגמרי בתורת ודאי ופריך שפיר איך נכנס להתעשר נמצאו זה פוטר ממונו בממונו של כהן דבמה שיהיה מעשר מפקיע זכות ספק של הכהן שיש לו בו כנ"ל. ומדוקדק לשון הש"ס פוטר ממונו כו' דאין ענין כלל להזכירו. ולמ"ש מדויק דאף שזכות ספק של תפיסה אפשר דלא הוי שוה פרוטה מ"מ כיון שזה נהנה שפוטר ממונו שוב אף שחסר פחות משוה פרוטה חייב על כל ההנאה כמו שחרירותא דכותלא. וכמ"ש תוס' כתובות פ' א"נ ופ"ק דב"ב. וכיון שיהיה פטור הוי ספק גזל ואיך נכנס לדיר להתעשר כנ"ל. ומיושבים כל הקושיות. ואח"כ בעי אביי למימר דלכא אלא ט' וממ"נ כו' דא"כ לא פקע כלל זכות ספיקו כיון שאינו רוצה לגזול א"כ אם הוא של כהן אין לו אלא ט' ואינו מחויב ויכול שפיר לקרוא שם אם הוא שלו יהיה מעשר ואי לא לא ומ"מ יהי' הט' פטורים ממ"נ ואין צריך לגזול כלל ודחה דא"כ הוי עשירי ספק:
5
ו׳ומיושב מה שתמהו כולם על הרמב"ם ז"ל שפסק תקפו כהן אין מוציאין מש"ס הנ"ל. ולמ"ש י"ל בפשיטות דכל הקושי' רק לס"ד אבל למאי דאמר אח"כ מאי הוי עלה דמסותא ופשיט מר"נ כל ממון שא"י להוציאו בדיינין כו' דבקרקע שאינה נגזלת מ"מ כשא"י להוציאו בב"ד הוי אינו ברשותו כמו מטלטלין הנגזלים. וא"כ ממילא בכל הני שתופס ועומד בספק אף דלא מכווני כלל לגזול של חבירו אם הוא שלו מ"מ כיון שאין שכנגדו יכול להוציא בב"ד מיקרי אינו ברשותו דלא עדיף מקרקע שאינה נגזלת ומ"מ הוי אינו ברשותו. וא"כ שפיר לא מיקרי גזילה מה שמקדיש הספק פטר חמור ומפקיע זכות ספק של זה דכל גזל הוא דוקא שמוציא מרשות זה וכאן גם מקודם לא היה נקרא ברשותו זכות ספק שלו כלל ושפיר נכנס להתעשר אף אי תקפו כהן אין מוציאין. ודוקא לס"ד דהוי אמרינן דקרקע שאינה נגזלת מיקרי ברשותו אף שא"י להוציא א"כ גם במטלטלי שאינו רוצה לגזלם מיקרי ברשותו גם שא"י להוציא מספק עכ"פ זכות ספק שלו ושפיר אי תקפו כהן אין מוציאין לא היה רשאי זה להקדיש ולהפקיע דמוציא מרשותו והוי גזל. ושפיר דייק דתקפו כהן מוציאין דאל"ה זה פוטר ממונו כו' אבל למסקנא דגם קרקע שאינה נגזלת לא מיקרי ברשותו כל שא"י להוציא א"כ גם אי תקפו כהן אין מוציאין ואין זה חפץ לגזול מ"מ לאו ברשותו ולאו גזל הוא כנ"ל ופסק הרמב"ם ז"ל שפיר תקפו כהן אין מוציאין למסקנא כנ"ל ואתי שפיר:
6
ז׳ולכך נראה לענ"ד בכל ספק שביד המוחזק כל שאינו רוצה לגזול אף שאין הלה יכול להוציא וגם תפיסה לא יועיל מ"מ ניהו דהוי אינו ברשותו דא"י להוציא אבל שלו מיקרי מספק. ולדעת הפוסקים דלא כרמב"ם אפשר דהוי ברשותו ג"כ כל דלא כפרי' ואם הוא שלו רוצה להחזירו כדמוכח מש"ס הנ"ל דהרשא' והא דעבד. וא"כ ממילא בחמץ דאינו עובר אלא א"כ הוא שלו וברשותו כמבואר בהתוספתא הובא בר"ן ורא"ש ז"ל. ופשוט דאין הישראל רוצה לגזול זכות ספקו כלל של הנכרי שפיר הוי של הנכרי מספק והוי ספק דרבנן אחר הפסח. וכן מבואר בש"ס פ' הכותב גבי אית לך סהדי דתבעתינהו מחיים ולא יהבית כו' דאף דתפיס ועומד מ"מ כיון שלא אמר שרצונו להחזיק בתורת תפיסה משל זה לא חשיב תפיסה כנ"ל. וא"כ מה בכך שמונח ברשות ישראל כשנתן הנכרי מעות והוי ספק כל שלא תפסו ישראל שלא ליתנו להנכרי כשתובעו שפיר הוי ספק של הנכרי. ומטעם הואיל ויכול לתופסו שלא עבר וכמ"ש רו"מ בסף התשובה דאיני מבין דבריו כלל דהואיל אי בעי מיתשל אמרינן שיהיה למפרע שלו ועבר עכשיו כיון דאי מיתשל יהיה עתה שלו קודם ההיתר. אבל מה שיכול להחזיק ויהיה שלו מכאן ואילך בשביל זה יעבור קודם שיחזיק פשוט דלא אמרינן וכמו שאינו עובר בחמץ של הפקר בשביל שהיה יכול לזכות בו:
7
ח׳וכן מה שכתב רו"מ דהוי ודאי גורם לממון ג"כ אינו מובן דגורם לממון שלו רבי רחמנא אבל אם הוא של הנכרי ומה שגורם לממון של אחרים אף דלא מפקינן מספק אינו יותר מהממון עצמו:
8
ט׳(שייך לעיל)
9
י׳וכן מהקושיא שהניח רו"מ בצ"ע לר"א מה מהני בספק פדיון פטר חמור ולמ"ש אתי שפיר דניהו דמת או נאבד שלא יבוא לידי כהן אינו פדוי אבל כשהוא קיים ורוצה ליתנו לכהן רק מספק אינו נותנו י"ל דמהני דאומר הרי שלך לפניך כמו דהיה מהני חילול מעשר על מעות שנפל לים אי לאו משום דבעי מצוי בידו. וכיון שהוא של הכהן מספק עדיין קיים זכותו ופדוי אף שאינו נותן לו כנ"ל:
10
י״אוכן מ"ש קצה"ח בתופס מספק להפוסקים תקפו כהן מוציאין וקידש אשה אין מוציאין כלל דלא מידי יהיב תמוה בעיני ולענ"ד הוא ספק אשת איש דהא בכל ספק קדושין צריכה להחזיר הכסף קדושין ומ"מ מקודשת מספק וע"כ דכיון דמה שמחזרת הוא שלא כדין אם מקודשת שפיר נתקדשה דהא גם מתנה על מנת להחזיר עכ"מ:
11