דרכה של תורה י״אDarkah shel Torah 11

א׳ה"אני מאמין" שלנו
שיר השירים, מהו שיר השירים? המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים וכו'. בכל השירים, או הוא (הקבה) מקלסן (לישראל), או הן (ישראל) מקלסין אותו. בשירת משה הן מקלסין אותו ואומר, זה אלי ואנוהו. ובשירת משה הוא מקלסן, ירכיבהו על במתי ארץ. ברם הכא וכו' הוא מקלסן (לישראל), הנך יפה רעיתי, והן (ישראל) מקלסין אותו, הנך יפה דודי אף נעים" (שיר השירים רבה פרשה א, יא).

ב׳דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקבה בעצמו, דכתיב ויאמר ד' על עזבם את תורתי וכו'. היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה? אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחילה" (נדרים פא, א).

ג׳מדי יום ביומו, הננו אומרים בסוף תפלת שחרית את ה"אני מאמין" שתקן הרמב"ם ז"ל ושם הוא מעמיד את כל התורה כולה על י"ג עיקרים.

ד׳ואמנם "משה אמת ותורתו אמת" וגם תורת משה בן מימון, שעליו אמרו "מימות משה ועד משה לא קם כמשה", בכלל, אבל כלל גדול הוא אצלנו ש"אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ" (עירובין כט, א) ויש ש"תני ושייר".

ה׳וגם הרמב"ם בי"ג עיקרים שלו הנ"ל הוא תני ושייר ואם תשאלו "מאי שייר דהאי שייר?" אשיב כי שייר עוד שני עיקרים התופסים מקום חשוב בהיהדות, ואלו הם: בחירת האומה ובחירת הארץ, שעל כל יהודי ויהודי להאמין באמונה שלמה, שהשי"ת בחר בנו מכל השבעים אומות שעל פני האדמה, ובחר את ארץ הקדושה מכל הארצות להשכין בה את שכינתו, אם כי מלא כל הארץ כבודו.

ו׳להראות על העיקרים הללו בתורה, בנביאים ובכתובים, במשנה, בגמרא ובמדרש הלא למותר הוא, כי האם כרוכלא נחשוב וניזל את כל המקומות שם, המדגישים בהדגשה יתירה, כי בחר אותנו השי"ת להיות לעם סגולה מכל העמים, ובחר בהד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה להיות עיניו בה מראשית השנה עד אחרית השנה.

ז׳די להזכיר, כי טרם שאנו נגשים לקרות בתורה חובה כפולה ומכופלת עלינו, לברך לפניה את הברכה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ועוד לפני הוצאת הספר אנו מצהירים בכל תוקף ועוז "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים", כדי להכריז בריש גלי על שני העיקרים הנ"ל, על בחירת האומה ועל בחירת הארץ.

ח׳ובאמת אנו רואים כי הכפירה בשני העיקרים הנ"ל, מביאה, חלילה, לכפירה בכל התורה כולה.

ט׳וזה היה השורש פורה ראש ולענה של תנועת הריפורמה לפני מאה שנה ויותר, שבתחילתה לא כפרה רק בשני העיקרים האלו, וסופה הביאה לכפירה בכל התורה כולה כידוע.

י׳וכבר אמר אחד מגדולי החסידים, כי אהבת ישראל ואהבת ד' הא בהא תליא, ולא לחנם אנו מברכים לפני קריאת שמע את הברכה "הבוחר בעמו ישראל באהבה", כי רק ע"י זה אנו באים למדרגת "ואהבת את ד' אלקיך" - ובאין האמונה ב"הבוחר בעמו ישראל באהבה". סוף הדבר שגם האמונה ב"שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד" תפסק לאט לאט.

י״אותנועת הריפורמה הנ"ל נותנת לנו פירוש מספיק על מאמרם הנ"ל (נדרים פא, א) "דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו", כי אמנם היו תמימים רבים ששאלו מה כל הרעש הגדול שהרעישו הגאונים והצדיקים בשעתם על תנועת הריפורמה הנ"ל, מאחרי שלא כפרה בראשית יציאתה לאור העולם בשום אחד מהי"ג עיקרים "עד שפירשו הקב"ה בעצמו וכו' שאין מברכין בתורה תחילה"; כי אם לא כפרו בהתורה גופה, אכן כפרו בהברכה שמברכים בתורה תחילה, זוהי הברכה "אשר בחר בנו מכל העמים", והם הלא הכריזו על בטול האומה הישראלית ועל בטול הקשר שבינה עם ציון וירושלים.

י״בואמנם לא בטלו רק את הברכה הראשונה ולא את השניה, - הברכה של "אשר נתן לנו תורת אמת", ואדרבא רצו להראות לכל העמים והשרים את יפיה של תורתנו והעתיקו אותה לכמה לשונות. אכן הברכה הראשונה היא ראשונה גם במעלה, היא ה"פתיחה" להתורה, ואם הפתיחה היא "סתומה", אז הכל סתום וחתום וכה נסתמה ונשתכחה התורה אצלם לגמרי.

י״גוהתשובה הזו על השאלה של "על מה אבדה הארץ" היא תשובה על סבת כל החורבנות שבאו עלינו.

י״דכידוע חורבן ראשון בא בשביל עבודה זרה וחורבן שני בא בשביל שנאת חנם (עיין יומא ט, ב), אבל מהי עבודה זרה? התוכן כבר כלול בהשם, שזאת אומרת שכל היצר לעבודה זו הוא מפני שהיא עבודה זרה, שזרים בדאוה וזרים מאמינים בה; וזה בא רק אחרי שחדלה ההכרה עצמית של האומה, ואז נושא חן בעיניה רק מה שבא ממקור זר. ושנאת חנם של יהודי אחד לחברו מה ששונא אותו יותר ממה שהוא שונא את העכו"ם, הלא הוא דבר שאין צריך לומר, שכל המקור הוא מהנ"ל.

ט״וואם כי עבודה זרה ושנאת חנם המה שני דברים נפרדים לגמרי, יש להם לשניהם צד השוה המקשרם, זה הוא "שאין מברכין בתורה תחילה" - שחדלו להרגיש, כי לא אנחנו הננו השפלים מכל האומות אך להיפך "אשר בחר בנו מכל העמים".

ט״זוגם מנקודת השקפה היסטורית, אנו באים לאותה המסקנא שמקור כל הרעות והחורבנות בחיי עמנו הוא מה "שאין מברכין בתורה תחילה".

י״זכי לא שמענו בזמנו של בית ראשון לקול הנביא שקרא לנו בשם ד' כי "אשור לא יושיענו" (הושע יד, ד) וכרתנו ברית עם אשור, ולא שמענו לקול החכמים שהזהירו לנו בזמן בית שני לבלי להתחבר עם הרומאים; ותיכף כשנצח יהודה המכבי את היונים כרת ברית עם הרומאים, וזה הביא לנו שבמקום המתיונים באו המתרמאים שחקו את הרומאיים כקוף, ופומפיוס הרומי נעשה לשר ושופט של ישראל להכריע בין שני האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס למי מהם שייכת המלוכה, וזה גרם להחורבן כידוע.

י״חומה אומר הקב"ה על כל זה?

י״טהוא אומר לעמו ישראל על "שאין מברכין בתורה תחילה", בחרתי אתכם מכל העמים ואתם בעצמכם מאסתם בבחירה זו ותשליכוה אחרי גווכם.

כ׳וכל כך נטבענו ביון מצולה של זוהמת ההכנעה לפני הגויים, עד שאפשר היה, שאיש כיוסיפון פלוויוס, שבדברי הימים שחבר, עשה את טיטוס הרשע לצדיק וחסיד כביכול ונשק את שבטו באופן מגואל ומכוער כל כך, הוא היה הכהן גדול האחרון וגם שר הצבא הראשון שלנו.

כ״אויוסיפון פלוויוס זה כפי שמעיד על עצמו היה זהיר במצוה קלה כבחמורה אלא שלא ידע מהברכה הראשונה שלנו, מהברכה "אשר בחר בנו מכל העמים" הנ"ל.

כ״בומה רבו הטיפוסים של יוסיפון הנ"ל בגלותנו הארוכה הזו.

כ״גוסוף דבר הכל נשמע, כי רק זה "המשובח שבשירים המעולה שבשירים המסולסל שבשירים", רק זה שהוא כשיר השירים, שבו הקב"ה מקלס לישראל וישראל מקלסין להקב"ה.

כ״דולא רק בשירה, אך גם בפרוזה אין אנו צריכים להסיח את דעתנו מהידיעה, שאנו צריכים לקלס להקב"ה ולאמר הנך יפה דודי אף נעים, ובעת ובעונה אחת לזכור, שגם הקב"ה מקלס אותנו תמיד ואומר הנך יפה רעיתי.

כ״הולא לחנם מנהג ישראל תורה, לקרות את מגילת שיר השירים בפסח, כי מה שמלמד אותנו שיר השירים בשירה, מראה לנו החג הזה במציאות, כאשר כבר עמד על זה הרב החסיד ר' לוי יצחק מברדיצוב ז"ל, שלמה אנו קוראים חג הפסח, בעוד שהתורה מכנהו תמיד בשם חג המצות? והוא מותיב לה והוא מפרק לה, כי בשם חג המצות מקלס הקב"ה לישראל ש"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" (שמות יב, לט), מרוב בטחונם על השי"ת, ואנחנו קוראים אותו בשם חג הפסח להשמיע את הקלוס להקב"ה ש"זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו" (שם שם, כז).

כ״וולא רק חג הפסח הוא כפול בתכנו, אך יש עוד מצוות כאלה, למשל מצות תפילין שג"כ היא כפולה בתכנה; ואם על התפילין שלנו כתיב "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד", הנה על התפילין דמאריה עלמא כתיב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (ברכות ו, א).

כ״זורק דא עקא, כי יש הרבה טועים ש"מחליפים את היוצרות" והמה יודעים את מה שכתוב בהתפילין דמאריה עלמא, ואינם יודעים מה שכתוב בתפילין שלהם גופא. המה מכריזים על ישראל גוי אחד בארץ ואינם מכריזים כלל על "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד"; המה שרים את ה"הנך יפה רעיתי" ואינם יודעים כלל מ"הנך יפה דודי".

כ״חואם לא טוב הדבר מה "שאין מברכים בתורה תחילה" מפני כי התורה טעונה ברכה לפניה, על אחת כמה וכמה שלא טובה ברכה בלי תורה. כי ברכה על התורה בלי תורה הרי בודאי שהיא ברכה לבטלה.

כ״טודא עקא שרבים המברכים מאה פעמים ביום "אשר בחר בנו מכל העמים", ואת התורה גופא שבשבילה בחר בנו מכל העמים, המה משליכים אחרי גוום.