דבר בעתו, חתימהDavar BeItto, Epilogue
א׳עוד יש לעורר לאחינו בני ישראל אשר נתן ה׳ חלקם בתורה שמצוה רבה עליהם לקיים מת שאחז״ל [חולין דף ט׳] ת״ח צריך שילמוד ג׳ דברים כתב שחיטה ומילה ופירש״י דאף לענין שחיטה דהיינו אף שבקי בהלכותיה צריך לאמן את ידו לכך. ואם בימים שהיה מצוי שוחטים מומחים וכשרים בכל מקום הצריכו לת״ח ללמוד זאת פן יוצרך לזה וכ״ש בזמננו שחלק גדול מישראל וכ״ש הצעירים מתנודדים לארצות שונות ואף שבמקומות שאין ישראל מצוים הרבה והשוחטים הנמצאים שם ברוב פעמים הם אנשים פחותים שאין יודעים הלכות שחיטה על בוריה וגם יש מהם אנשים שפרוצים בד״ת שמן הדין אין ראוי לאכול משחיטתם וגם מצוי שמתנודד במקום שאין ישראל מצויים שם כלל ואין ביכולת להשיג שם בשר כשר כלל וע״כ כמה מן הראוי והנכון שילמוד כל איש שעסקו בתורה הלכות שחיטה ולאמן את ידיו בהאומנות ועכ״פ לשחיטת עופות ויזכה בזה לנפשו וגם לאחרים שיוכל להזמין להם בשר כשר. וזאת שמעתי על ת״ח אחד גדול הדור שכאשר ניסבב לו לנסוע במקומות שיש לחוש להכשר שחיטתם למד מקודם שחיטת עופות ועל צעירי ת״ח שבדור הזה בודאי החיוב עליהם לעשות כן.
1