דבר בעתו א׳Davar BeItto 1
א׳שער התחזקות
1
ב׳בו יבואר סיבת האנשים המתרשלים להשמר מלהכשל במאכלות האסורות בימי נדודם והקלקולים שמביאין לעצמו בזה:
2
ג׳והנה ענין מאכלות האסורות ידוע לכל איש ישראל כקטן כגדול את חומר איסורן ואפילו תינוקת של בית רבן המתחילים ללמוד חומש בסדר ויקרא יודעים ג״כ חומר איסור דם וחלב שעבור זה נכרת האדם מארץ החיים וכן חומר האיסור של בשר חזיר ונבילה וטריפה וכן דגים טמאים, וגם זאת ידוע לכל שכהיום כל איש ואיש יכול לילך בדתו ואין העמים מכריחים לאיש הישראלי לאכול דוקא מאכלות האסורות וא״כ ממילא מן התורה חל גם על איש המתנודד כל הזהירות שיש על שאר ישראל וא״כ יש להפליא מאוד על מה נעשה כהיום הפקר בעו״ה כל אלו האיסורים אצל הרבה והרבה מצעירי עמנו המתנודדים בעמים ולא לבד אצל האנשים שהם עניים בעצם אלא אפילו אצל אלו שיש להם כסף לאכול מאכל כשר ואפילו אלו שבבתיהם היו אנשים תמימים ולא בא ח״ו שום חשש פיגול מעולם לתוך פיו כיון שנעתק מביתו בתוך איזה ימים נתחלף לו דעתו ורעיונותיו וכמי שלא בא על כל אלי הנ״ל שום ציווי ד׳ מעולם.
3
ד׳ואחשבה לדעת זאת, ואומר לנפשי שלעון הזה שהורגל יש כמה וכמה סיבות אך הסיבות הראשיים הם שלשה וסימנו כל הנחלים הולכים אל ״ה׳י׳ם״ הפקר יאוש מותר, ונבארם אחת לאחת. יש מצד שהוא רואה שהדבר הזה הוא הפקר בעיני כל חביריו ולא נחשב בעיניהם לעון כלל, וע״כ נתרשלו ידיו משמירתו ובאמת יפלא הדבר דאלו אם היה רואה באיזה בית אכסניא שנפל בהמאכלים סם המות שטבעו להמית את האוכלו במשך איזה שעות ויפרסם הדבר ולא שמעו לקולו ויאכלו רבים וישתו הבעבור זה יקיל לנפשו לאכול גם הוא עמהם הלא הוא יודע שמות בסיר ובודאי במשך איזה שעות ימותו כל האוכלין ויתרבה היללות והצוחות בעיר ואם כי הם לא ישמעו לקולו עכ״פ הוא שיודע בבירור את הדבר איך יכניס את עצמו בסכנת מות. כן הוא ממש בענין הזה וכידוע שכשהחטא הוא במזיד ובפרט כשהוא בעניני האכילה הוא מזיק לנפש ממש כמו סם המות להגוף. [וכמבואר בזוהר הקדוש פרשה שמיני אלא שבעודו בעולם הזה אינו נראה לעין כל איך שהחטאים*)ידע הקורא שכבר כתבתי כמה פעמים שרק לישראל שהוזהרו ע״ז בתורה מזיק זה. הזיקו לנפשו] וכל שכן לפי מה שידוע שמתערב בעניני אכילתם ג״כ חלב ודם שמפורש בתורה שחייב איש ישראל האוכלו כרת והאוכל כזית אחת מהן מכרית את נפשו מארץ החיים ואיך יפעל בעצמו להמשך אחרי חבריו השוטים ולהפקיר את נפשו לאבדון נצח ח״ו. וראה אחי והתבונן כמה איסורים חמורים רגילים לעבור האנשים שהופקר אצלם לאכול מאכלות אסורות א) איסור נבילה שהוא לאו מפורש בתורה (דברים י״ד) לא תאכלו כל נבלה וגו׳ כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך. ב) איסור טרפה [שפעמים רבות מצוי שנטרפת קודם מיתתה] שהוא ג״כ לאו מפורש בתורה ושמות כ״ב) ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשרה טרפה לא תאכלו וגו׳. - ג) איסור גיד הגשה [שמצוי כשאוכל בשר אחורים] שהוא ג״כ לאו מפורש בתורה (בראשית ל״ב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הגשה וגו׳. - ד) איסור חזיר שכמה פעמים מבשלים בשר חזיר בקלחת או שמטילין שם שומן שלו. - ה) איסור דם. - ועל כולם מצוי מאוד שעובר ג״כ על איסור החמור של חלב [שאין מסירין אוהו מהבשר וגם מטילין חלב בתוך התבשיל כדי להטעימו] שחייבה התורה כרת עליו [ואפילו אם אינו אוכל רק התבשיל שנתבשל בו האיסורים האלה הוא ג״כ אסור מן התורה משום טעם כעיקר כידוע ואף אם לא נתבשל בשר בתוך התבשיל הלא מטילן בה עכ״פ השומן של חזיר או חלב או שומן של נבילה וטריפה] וכמה פעמים מצוי שעובר בסעודה אחת על כל אלו האיסורים או רובם. וגם צריך לדעת שעל כל כזית וכזית מכל איסור ואיבוד יש לאו בפני עצמו וכאשר נבוא לחשבון יוכל להמצא כעשרה לאוין בכל סעודה וסעודה ובשבוע אחת עולה שבעים ובשנה אחת עולה יותר משלשה אלפים לאוין חמורים וידוע חומר של כל האיסורים שאם יאכל איש הישראלי אפילו כזית אחד מהם במזיד הרי הוא רשע גמור מן התורה ופסול לעדות ולשבועה וכש״כ אם מפקיר עצמו לעבור עליהם בתמידות וכופל אותו פעמים אין מספר כמה יגדל רשעתו וגדול עונו מנשוא. ונקרא בפי חז״ל בשם מומר אוכל נבילות. וכבר אחז״ל (מררש שוח״ט) כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית [ור״ל אף בעת שיתגברו רחמי ה׳ על העולם מ״מ לא ימחלו לו מטעם שהפקיר את רצונו של הקב״ה לגמרי ונעשה חלוט לעבירה זו]. והנה ידוע מה שאחז״ל באבות כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ועוד אחז״ל (ע״ז יט.) כל העובר עבירה אחת בעוה״ז מלפפתו והולכת לפניי וכו׳ ר׳ אליעזר אומר אף קשורה בו ככלב וכו׳ וא״כ האיש שהרגיל עצמו כאלו השנים שהוא מתנודד לאכול מאכלות האסורות ונתקבץ לו עי״ז ככה אלפים לאוין דאורייתא. ומכל עבירה נברא משחית אחד רעדה תאחוז נפשו בזכרו שכמה אלפים מלאכי חבלה לובשין שחורין ומתעטפין שחורים יהיו רצין אחריו ומלפפין אותו להוליכו לגיהנם מקום החושך והמר ושם ישפטו אותו [דהם עצמם שופטים ועונשין אותו שם כל אחד ואחד וכדאיתא בספרים וכמשה״כ תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך] ומי יוכל לשער גודל היסורים והצרות שיסבול אפילו על לאו אחד ועאכ״ו על כמה אלפים לאוין וחייבי כריתות שעבר במשך זמן הזה ע״י מאכלות האסורות ואז ינהום באחריתו ויתמה על נפשו איה היה שכלי איך הלכתי אחרי יצרי ולא התבוננתי על אחריתי שאני עתיד ליתן דין וחשבון על הכל ולא זכרתי את יוצרי שאצטרך לבא אליו לסוף ימי. ואיך אשא פגי אליו וכמשה״כ ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך וגו׳. ויתודה בעצמו אז על עונותיו וכמו שאחז״ל (ערכין כ״ב) על הפסוק עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו וגם ברכות יעטה מורה. מלמד שהרשע מהודה כשם שהמצורע מתודה ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני. וגם איתא שם שמצדיקים עליהם אז את דינם ואומרין לפניו רבש״ע יפה דנת יפה זכית יפה חייבת יפה תקנת גיהגם לרשעים וגן עדן לצדיקים. והכונה שאז האדם רואה בעצמו גודל ההשחתה שפעל למעלה בעולמות העליונים ע״י מעשיו הרעים והגביר בזה מאוד את כח הקליפות והחיצונים וע״כ הוא מצדיק הדין על עצמו. אבל מה יועיל לו אז כי אין תשובה אלא מחיים כידוע. וע״כ האיש המתבונן בכל זה צריך ליזהר ולהתרחק ממאכלים האסורים עוד יותר ממאכלים שיש בהם סם המות ולא יסתכל כלל על אלו המפקירים את נפשם לכל המאכלים המגואלים האלה אף אם הם רבים ועל כיוב״ז נאמר בתורה לא תהיה אחרי רבים לרעות ופירשו הראשונים דלענין רע אין להסתכל על רבים.
4