דבר בעתו י׳Davar BeItto 10

א׳בו יבואר שלא יפול לבו עליו על עניניו ויהיה שמח וטוב לב תמיד:

ב׳והנה מכל מה שהארכנו עד כה יוכל להתחזק האיש המתנודד שלא יפול לבו עליו ויהיה שמח וטוב לב תמיד כי באמת הימים האלו שהוא מתנודד בעמים הם המובחרים לו שבימי חייו [ולא כאשר נדמה להאיש המתנודד ברעיוניו להפך] שבכל יום ויום עומד הוא בנסיון. וכמו שמצינו בגמרא (סנהדרין כ״ב) לענין פלטי בן ליש דכתיב וילך הלוך ובכה עד בחורים ופירשו חז״ל דבכה על המצוה דאזיל מיניה (עי״ש בגמ׳ ששאול המלך נתן לו לאשה את בתו מירב והוא בעצמו הודה לשיטת דהע״ה שאין קידושיו קידושין ואסור לבוא עליה וכבש את יצרו זמן רב ואח״כ כשמת שאול נלקחו מאתו ובכה על המצוה של נסיון דאזיל מיניה ואף בשעה שאוכל פת חרבה עם קיתון של מים חמין עליו לשמוח יותר מאלו אוכל מעדני שרים. וכמו בסוחר בעת מסחרו כשיודע שמרויח הרבה אינו שם לבו כלל בעת ההיא למאכלו אם טוב הוא. והרבה פעמים מצוי שמסתפק כל היום בטעימה מעט מפני שאצים עליו הקונים ואין לו פנאי להפסיק מעסקו ובעת כזה אינו ניכר עליו כלל עצבון על מיעוט מאכלו ומשקהו אלא אדרבה לבו שמח ומראה פניו צהובות מפני שנפשו יודעת שמרויח הרבה בעת ההוא. וכאשר נשאלהו למה פניך צהובות כ״כ הלא לא אכלת כל היום הוא משיב מי יתן שאזכה שיהיה לי הרבה זמנים כאלו נפשי שמח בהרוחתי ואינה מרגשת כלל ברעבונה. כן הוא בעניננו כאשר יתבונן האמת כי מכל אכילה ואכילה שאוכל פתו הכשרה מקדש נפשו ומתעלה מדרגתו עד אין ערך. אין לו להתעצב כלל מאופן מאכליו כי מה שוה הוא לו מניעת הנאה הקלה מול הרוחתו הגדולה ואדרבה כל מה שבא לו מאכלו בקושי ובדוחק עליו לשמוח יותר שזכה לעמוד בנסיון. וכאשר לבבו יהיה שמח אז גם מראהו יהיה יפה וכמו שמצינו בקרא גבי דניאל וחביריו. שנאמר וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו׳ ויאמר דניאל אל המלצר וגו׳ נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וגו׳ וינסם ימים עשרה ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך. ואף ששם היה בודאי עזר מאת השם ע״ז שהם אפילו פת לא אכלו רק זרעונים מ״מ לא היה הדבר נס גמור [שלא היו סומכים על הנס בענין אכילת פת עו״ג שהיה מותר להם מן הדין [עיין בע״ז בתוספות דף ל״ו ע״א ד״ה אשר] כי שמחת נפשם היה כל כך גדול מזה עד שהיו מתהנים בזה יותר ממאכלי מלכים. והשם לבו לזה גם היום ליזהר שלא להתגאל ולשמוח במה שמקדש נפשו כל יום ויום בודאי יהיה ג״כ מראה פניו טובים ויפים והש״י יהיה לו ג״כ בעזרו כמו שעזר לדניאל וחביריו. ומכתובים האלה של דניאל וחביריו יש לנו הערה גדולה עד כמה גדול כבודן של הנזהרים ממאכלות אסורות בעת ההיא שהלא נחקק מעשיהם בכתובים לשם ותפארת לזכר עולם ואיתא במדרש פ״ה לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח והקב״ה חותם על ידיהם.

ג׳בודאי הנזהרים בזה יכתבו גם כן זכותם אצל משיח ואליהו ולע״ל יתגלה מעשיהם לעיני הכל לשבח ולתפארת והוא נכלל בדברי קהלת כמה שאמר סוף דבר הכל נשמע ובפירש התרגום דהכל עתיד לע״ל להתגלות ולהתפרסם לעיני הכל בין העבירות ובין הזכותים וכמה ישמח ויתענג אח״כ מכל פעם ופעם שכבש יצרו ולא התגאל במאכלות אסורות יזכה לכל הככוד הזה שיהיה שמו לפני כל ישראל לאות ותפארת לנצח. עוד צריך לו לדעת דאם הוא מתגורר ביחד עם עוד אנשים שאינם זהירים ממ״א והם יושבים ואוכלים והוא נבדל מהם ונסוג אחור לאכול מאכלו הכשרה הדלה והרזה תחת זה לע״ל כאשר יעשה הקב״ה סעודה גדולה ^*)ואיתא במדרש אותיות דר׳ עקיבא באות כ״ף דמיירי שם לענין הסעודה שיהיה לצדיקים לעוה״ב. וז״ל שם שכל או״א כפי כבודו מלובש מלכות ובכתר מלכות ובעדי מרגליות של מלכים וכל אחד ואחד יושב במלך על כסא של זהב ולפני כל אחד ואחד שולחן של מרגליות וביד כל אחד ואחד כוס של והב מרוקם באבנים טובות ומרגליות שהוא מלא סם חיים וכל מעדני ג״ע לפניהם על השולחן ולפני כל אחד ואחד עומדים ג׳ מלאכי השרת לשמשן וקרני הדר על ראשיהם וזיקים וברקום יוצאים אז מפיהם. וזיו פניהם הולך מסוף העולם עד סופו בזיו החמה שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ושמים ושמי השמים פותחים דלתותיהן וממטירין עליהם טללי בושם של אפרסמון טהור שריחו הולך מסוף העולם ועד סופו ואלף אלפים מלאכי השרת עומדים לפניהם ואוחזים בידיהם כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומרננין לפניהם בסעודה והקב״ה עומד בעצמו שם וכו׳. והביא שם דעל העת ההיא נאמר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו. להצדיקים אשר ידוע שבסעודה ההיא יהיו יחד כל קדושי עליון אבות העולם ומשה רבינו ע״ה ודוד המלך ומלך המשיח וכל הנביאים והצדיקים והחכמים מדורות הראשונים והאחרונים ואז מי ששמר עצמו ממאכלות אסורות יזכה להיות ג״כ בסעודה הזאת. ואותן שלא שמרו עצמן בע״כ יסוגו אחור ויבדלו מחברת קדושי עליון אלו וכמו דאיתא במדרש (ויקרא פי״ג) אריסטוון [פי׳ סעודה גדולה] עתיד הקב״ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע״ל וכל מי שלא אכל נבילות בעוה״ז זוכה לראותה לעוה״ב וגם לאכול ממנה לע״ל עי״ש וכמה הודאות ושבחים יתן אז השומר עצמו להשי״ת על שזיכהו לעמוד בנסיון שלא להתגאל כשאר חביריו שעי״ז זכה לכל הכבוד הזה. ובזכרו זה הענין בלבד די שיהיה שמח וטוב לב תמיד ולא יתעצב כלל.

ד׳והנה בדרך כלל צריך האדם להתחזק עצמו בכל זמן וזמן ואף אם סבבוהו הרבה ענינים ממצוקות הזמן אל יהיה מיצר ודואג אלא יקבל אותם באהבה כי הכל מיד ה׳ הוא שהוא טוב לכל וכדכתיב בתורה בפרשת ק״ש ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואחז״ל בכל מדה ומדה הן מדה טובה או מדת פורעניות הוי מודה לו וצריך לקבולי אותן בשמחה ובאהבה. כי באמת כל נפשות האדם ירדו לנסיון לזה העולם יש שנסיונו הוא בעוני או שארי מצוקות הזמן. ויש שנסיונו הוא ע״י עשירות [וחלק אותם הקב״ה לכל אחד ואחד כפי שידוע לו ערך נפשו ובאיזה נסיון ראוי לה להתנסות לפי ענין התיקון הנדרש ממנה] וכדאיתא במדרש רבה וז״ל אשרי אדם שעומד בנסיון שאין אדם שאין הקב״ה מנסה אותו מנסה לעשיר אם תהיה ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יוכל לעמוד ולקבל היסורין ואינו כועס ואם עמד עשיר בנסיונו ועושה צדקות הקב״ה מצילו מדינה של גיהינם ואם עמד עני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לע״ל. עכ״ל. וא״כ הדבר שכל אדם מתנסה בזה העולם אם נזדמן לו איזה ענין שהוא מצוקה גדולה אל יפול לבו עליו כי רק מנסה ה׳ אותו אם יקבלם ולא יהרהר אחרי מדותיו ובעבור זה יתגדל שכרו מאוד. וכדאיתא במדרש רבה על הפסוק זכור ימות עולם אמר להם הקב״ה כל זמן שאני מביא עליכם יסורים בעוה״ז תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לע״ל והוא כמו שאחז״ל ג׳ מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכולם לא נתנם אלא ע״י יסורים ואלו הם תורה וא״י ועולם הבא שנאמר וכו׳ [וזהו אחד מהטעמים שהיו צריכים אבותינו לירד למצרים ולהתייסר שם בעבודה קשה של המלך כדי שבזכות זה יוכו אח״כ לקבל התורה ולהכנס לא״י כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וכמו שכתבו המפרשים] ועיקר הכל הוא להאמין שכל מה שנזדמן לו הוא רק השגחה פרטית מאתו יתברך והוא רק לטובתינו וכמו שאחז״ל כל מאי דעבדין מן שמיא לטב הוא דעבדין. וכ״ז שכתבנו הוא אפילו אם לפי הנראה אין לו במה לתלות היסורים באיזה חטא כלל כי מדמה בנפשו שאין לו חטא הראוי לעונש כזה וכ״ש אם פשפש במעשיו ומצא בעצמו כמה עונות וחטאים בודאי צריך לקבל היסורים מאהבה כי זה דומה למי שנתחייב לחבירו אלף אדומים ונתרצה המלוה שיפרע לו עבורם אלף פרוטות שבודאי יפרע אותם בשמחה ובאהבה אפילו אם הזמן דחוק לו מאד כן הוא ממש הדבר הזה וק״ו אלף אלפים כידוע מה שכתב הרמב״ן ששעה אחת בגיהינם קשה מיסורי איוב כל ימיו והקב״ה חושב היסורים לטובתו כדי שבמה שקבלן באיזה זמן בעוה״ז ינכה מעונותיו ולא יצטרך לסבול עוד עונש החמור של גיהינם. ועי״ז יפתח לו שער רחב לעוה״ב וכדאיתא כמדרש שמות (פרשה למ״ד) על הפסוק תודעני אורח חיים שובע שמחות אמר דוד לפני הקב״ה תודיעני באיזה פילון [שער] מפולש לחיי עוה״ב אמר הקב״ה לדוד אם חיים אתה צריך יסורים אתה צריך כדכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר. והכונה במה שאמר פילון מפולש הוא שאף שכל ישראל יש להם חלק לעוה״ב מ״מ ידוע הוא שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך להתייסר מתחלה אם מעט ואם הרבה בגיהינם או בשארי עונשים עד שינקה מחלאת עונותיו ואח״כ זוכה לחלקו בעוה״ב ולזה שאל דוד שיודיע לו השי״ת באיזה מדה קדושה יוכל לזכות לבא תיכף בשער רחב בלי מעקשים לחיי העוה״ב והשיב לו הקב״ה שאין דרך אחרת ישרה לזה כ״א ע״י יסורים שעי״ז שמתייסר בעוה״ז הוא מזומן תיכף לחיי עוה״ב כי כבר מנוקה הוא מעונותיו ע״י היסורין וצריך האדם ליתן תמיד הודאה להש״י שמתנהג עכ״פ עמדו במדת החסד שנותן לו חיים ובריאות ברמ״ח אבריו גידיו וכמו שאחז״ל על הפסוק מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו דיו חיים שנתתי לו. וכעין זה איתא בתנד״א אם היה רעב וצמא ועירום ורק שהוא חי וקיים על פני האדמה בלחם צר ומים לחץ יאמר כתיב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל וגו׳ ונתן עול ברזל על צואריך עד השמידו אותך ע״כ יתפאר וישתבח המלך הקדוש שנתן לי חיים ולא השמיד אותי מעל פני האדמה עכ״ל ואם הצדיק עליו מדת הדין באמת ולא הרהר אחר מדותיו של הקב״ה סוף שאין היסורין מתעכבין עליו עוברין הן ממנו וכדאיתא באגרת בראשית וז״ל אם באו עליך יסורין אל תפתח את פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין אלא וסגור דלתיך בעדך שאין היסורים מתעכבין בעולם עוברין הן שנאמר חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. וכמה חשובין מאוד בעלי יסורין אצל הקב״ה שהוא מיחד שמו עליהן אפי׳ כשהן חיין כדאיתא במד״ר ויגש אין הקב״ה מיחד שמו על בריה כשהיא חי אלא על בעלי יסורין וכו׳ עי״ש. והשי״ת יזכנו להבין ולהשכיל את דרכו כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ.