דבר בעתו ט׳Davar BeItto 9
א׳בפרק זה יבואר גודל שכר השומר עצמו ממאכלות האסורות:
1
ב׳ועתה נבוא לבאר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות האסורות. ראשון לכל צריך שידע שבכל יום ויום שהוא יושב במקום שאוכלים האיסורים והוא כובש את יצרו עבור מצות הש״י. לבד מה שהוא זוכה לנפשו שנשארת בקדושתה שלא נטמאת. וגם מציל את עצמו מעונשו של גיהנם עוד יקבל שכר לעתיד לבא מכל יום ויום כאלו עשה מצוה בפועל ממש. וכמו שאחז״ל (שבת קי״ט) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאלו עשה מצוה. ומסיק שם והוא שבא דבר עבירה לידו ופירש הימנה. והכא נמי הרי בא לידו בנסיון בכל יום ויום וכבש את עצמו. וגם ידע שלא מצוה אחת יתוסף לו מיום אחד אלא לפי ריבוי האיסורים שנמצא בכל אכילה ואכילה כן ירבו זכיותיו דהיינו אם היו המאכלים מעורבים מנבלה וטרפה וחלב ודם וחזיר יחשב לו בכל פעם מצוה בפני עצמה מכל איסור ואיסור בפנ״ע [דהרי היה יכול לעבור על כולם והוא כבש את יצרו בשביל רצון השם] וא״כ צא וחשוב כמה מצות יתוסף לו בכל שבוע ושבוע ובכל חודש וחודש ובפרט מכל הזמן שהוא מתגורר יתרבה לו כמה אלפים מצות גדולות כאלו. שכמה פרשיות בתורה נאמרו בשבילם ובזה הבדילנו ה׳ להיות לו לעם [וכמו שכתוב בתורה (ויקרא כ׳) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו׳ ולא תשקצו את נפשותיכם וגו׳ והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי] והוא קיים את כולם בצער גדול וידוע שכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד כדאיתא באבות ואחז״ל כל העושה מצוה אחת מקדמת והולכת לפניו לעוה״ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה׳ יאספך. א״כ כמה אלפים מלאכים קדושים יקדמו לפניו להליץ עבורו לע״ל לזכותו לכל טוב [וראה אחי את הנ״מ שיש בין השומר עצמו ממאכלות אסורות ובין שמפקיר עצמו לזה שזה יוצא אחרי משך השנים שהוא מתגורר בחבילות חבילות של עבירות ואלפים ורבבות מקטרגים שנבראו מכל משך הזמן ההוא שהפקיר את מצות ד׳. והוא יוצא ברכוש גדול של חבילות חבילות של מצות ומלאכים קדושים שנבראו בזמן ההוא].
2
ג׳ב) ע״י השמירה ממאכלות האסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה כמו דכתיב (ויקרא כ׳) ולא תשקצו את נפשותיכם וגו׳ כי קדוש אני ה׳. וגם נאמר בפרשת ראה לא תאכלו כל נבילה וגו כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך ובך בחר ה׳ וגו׳ ואחז״ל (יומא ל״ט) ת״ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה מקדשין אותו לעולם הבא וא״כ כ״ש כזה שהוא מקדש את נשמתו כמה ימים ושנים וברוב עמל ותלאה ודאי יתרבה עי״ז קדושת נפשו לע״ל עד למעלה למעלה.
3
ד׳ג) צריך שידע ששמו ניכר למעלה בכל יום לאות ותפארת והקב״ה בעצמו מעיד עליו לפני פמליא של מעלה על מעשיו והנהגתו כמו שאחז״ל (פסחים קי״ג) על ג׳ הקב״ה מעיד בכל יום ואחד מהם הוא רווק הדר בעיר ואינו חוטא [והיינו כיון שהוא אדם פנוי ועלול להכשל בחטא ושומר א״ע ע״כ הוא לתפארת למעלה וכ״ש בענין זה שהוא עיף ויגע ואעפ״כ מתרצה לחיות חיי צער ושלא להתגאל במ״א בשביל ציווי השם בודאי הקב״ה מעיד עליו בכל יום ויום ומתפאר בו ועליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר] ואלו יודע ששמו נזכר לשבח ולתפארת במושב המלך והשרים והמלך בעצמו מחבב שמו ומשבח מעשיו בכל יום ויום כמה שמחה וחדוה היה מגיע לו מזה. וכל שכן כשהוא לפני ממ״ה הקב״ה אשר אין חקר לגדולתו וחייו וטובו בעוה״ז ובעולם הבא תלוי בדרך בודאי צריך להיות שמח וטוב לב בהעלות זה על זכרונו. כי באמת אין אנו יכולין לשער כמה גדול ערכו של האיש הזה אצל אדון עולם ית׳ דכמה וכמה זמנים מצויין שסובל רעבון בשביל מצותיו שאחרי רוב עמלו אין לו במה להשיב את נפשו כ״א בפת חרבה וקיתון של מים. ולא יום אחד ושנים אלא ימים ושנים. וגם שסובל הרבה פעמים עלבון וכלימה עבור זה שחולק עצמו משארי מרעיו ועוד כמה תלאות אשר אין להעלותם על הכתב והוא מתרצה לסבול כ״ז. ואך מפני שהוא חרד לדבר ה׳ שלא לעבור רצונו. וכבר גילה לנו הקב״ה ע״י נביאיו כמה גדול האיש הזה בעיניו אשר חשיבותם הוא באמת נורא מאוד שנחשב איש כזה בעיניו יותר מכל מעשה שמים וארץ. כמו שנאמר ע״י ישעיה הנביא (ס״ו) כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו׳ ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום ה׳ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. והכונה דהלא אנכי בראתי השמים ששם הוא משכן כסאי והארץ שהיא הדום לרגלי וברצוני מתקיימים ובודאי יודע אני את גדלם ואת תכונתם ואעפ״כ תדעו שעיקר מה שאני מביט בעולמי הוא על מי שהוא חרד על דברי לקיימו אף שהוא עני כי הוא העיקר החשוב אצלי יותר מן הכל. ומזה נוכל להבין כמה יהיה גדול ערכו לע״ל.
4
ה׳ד) עי״ז שהוא שומר עצמו ממאכלות האסורות זוכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו שגם לזרעו אחריו יהיה נזכר תמיד הזכות הזה כדאיתא בספרא. ומה אדה״ר שלא נצטוה אלא מצוה אחת אלו היה זהיר בה וכו׳. היושב בין הפיגולין ובין הנותרות עאכ״ו שזוכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו. וגם זוכה עי״ז כשיבוא לביתו וישא אשה יתברך מה׳ ממנו בנים צדיקים יראי אלהים גבורי כח לעמוד ביצרן וכמו שנאמר אשרי איש ירא את ד׳ במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו [דהיינו שיהיו גבורים להתגבר על יצרו וכמו דאיתא באבות איזהו גבור הכובש את יצרו] דור ישרים יבורך והוא מדה במדה דתחת שהוא מתגבר על יצרו תמיד מפני שהוא חפץ במצוה הש״י זוכה לצאת ממנו בנים ברוכי ה׳ דור ישרים וגבורים לעמוד ביצרן. והשומר עצמו ממאכלות אסורות בעת כזה הוא בודאי בכלל ירא ה׳ וחפץ במצותיו וגבור האמיתי שהוא רואה להאיסור תמיד והרבה פעמים הוא רעב ומתאוה לו והוא מתגבר על יצרו ומתאפק מחמת הש״י.
5
ו׳ה) גם ידע שעבור זה שמתגבר על יצרו אפילו אם הוא איש פשוט שאינו ת״ח יזכה להיות אור ה׳ עטרה בראשו לע״ל כמו על גדולי התורה ובמו שאחז״ל (מגילה ט״ו) עתיד הקב״ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים. וליושב על המשפט זה הדן דין אמת. ולגבורה זה המתגבר על יצרו. משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. שערה אלו ת״ח שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ובתי מדרשות. הרי דהמתגבר על יצרו זוכה לעטרה כמו ת״ח שמשכימין ומעריבין בבתי מדרשות.
6
ז׳ו) גם ידע שבזה שהוא נשמר ממאכלות האסורות הוא מזכה לעוד הרבה מחביריו המתגוררים שם אתו שילמדו ממעשיו ואם לא יועיל להם הרבה עכ״פ מעט בודאי יועיל שלא יהיו מופקרים לגמרי וידעו שדרכם אינה נכונה עכ״פ כשיראו שנמצאו אנשים מחבריהם ששומרים שם הדת כתקונה ולפרקים יתנו לב להטיב דרכם וזכות הרבים יהיה תלוי בו ובפרט אם יראה אנשים תמימים שיוכל להמשיך אותם גם כן בדברים לקיים התורה אשרי חלקו. ואיתא בזוהר חדש פרשה לך אמר ר׳ אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ״ל ממה דכתיב ומלכי צדק מלך שלם תני ר׳ חייא בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו (אינו ר״ל קרבן ממש אלא שהוא מקרב אותם ומביאם בהיכל ה׳ ומספר שם גודל זכותם וכאשר נזכר במקום אחר) הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק מלך שלם זה ירושלים של מעלה הוציא לחם שהקדים ויצא לקראתו ואמר לו שלום בואך עכ״ל. היוצא מכל מה שכתבנו בפרק הוה שזכות השומר עצמו ממ״א בעת הזה גדול מאוד וזוכה להרבה והרבה דברים וכנ״ל. ועל כולם ידע שמתקדש בזה שם שמים לעיני ישראל וגם לעיני האומות כשיראו שעד כמה מתחזקים היהודים לשמור דת אלהיהם שבשמים. ואשרי להנברא ששם השם מתקדש על ידו. מחלקו יהיה חלקינו ומגורלו יהיה גורלינו.
7