דבר בעתו ח׳Davar BeItto 8
א׳בו יבואר ששכר המצות לע״ל הוא לפי ערך הצער שהשיג ע״י קיומה:
1
ב׳והנה אחי ידעתי גם ידעתי כי לא דבר נקל הוא לחיות זמן רב של עת התגוררתו רק בלחם ומים חמין ומי שאין באפשר לקנות לו דברים לטבל בהם את פתו בודאי עינוי גדול הוא זאת לנפשו אף על פי כן ידע האדם שמדין התורה אין שום היתר לאכול בשביל זה המאכלות אסורות ואם יקל לנפשו לאכול הלא ענוש יענש בעונש גיהינם שאין ערך כלל וכלל צער ההוא לצער שסובל מפחיתות מזונו וגם יזכור כי חייו וטובו בעוה״ז ג״כ ביד ה׳ הוא ואם נגזר עליו מן השמים שיהא בעינוי איזה זמן לא יוכל לסלק נפשו מזה כי הרבה סיבות למקום ומוטב לו לענות נפשו בשביל קיום דת התורה מלענות אותה בשארי עינוים כשיעבור על דת התורה ובעובדא דר׳ עקיבא ופפוס בן יהודה (בברכות ס״א ע״ב) שאמר לו פפוס אשריך ר״ע שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים [ע״ש בגמרא והעתקתיו למטה*)שז״ל בגמרא שם ת״ר פעם אחת גזרה וכו׳ שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודא ומצאו לר״ע שהיה מקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה א״ל עקיבא אי אתה מתירא וכו׳ א״ל אמשול לך משל לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וכו׳ א״ל אתה הוא שאומרין עליך פקח שבחיות וכו׳ ומה במקום חיותינו אנו מתייראין במקום מיתתנו עאכ״ו אף אנחנו עכשיו שאנו יושבין ועוסקין בתורה שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך בך אם אנו הולכין ומבטלין ממנה עאכ״ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר״ע וחבשוהו בבית האסורין ותפסו לפפוס בן יהודא וחבשוהו אצלו א״ל פפוס מי הביאך לכאן א״ל אשריך ר״ע שנתפסת על דברי תורה אוי לי לפפוס שנתפס דברים בטלים. והנה הענין מה שספרה לנו הגמרא מעשה זו בכלל הוא כמו שנבאר דפפוס חשב שאם ינהג כהנהגת ר״ע להקהיל קהלות ולעסוק בתורה ד״ז מסבב כל הצרות משא״כ כשנפרוש ממנו [הוא כטענת הטועין שכתוב במלאכי (ג) שאומרים שאין לעבוד לה׳ כי הלכנו קדורנית מפני ה׳ וע״ש בקרא מה שהשיב להם הנביא ע״ז] והשיב לו ר״ע כי לא כן הדבר כי הצרות נגזר מצד עצמו ע״י עונות הראשונים וע״כ אם זכות התורה לא תועיל להציל מן הצרות ק״ו כשנפרוש ממנה וע״כ עשה ר״ע את שלו והקהיל קהלות ועסק בתורה אמרו לא היה ימים מועטים וכו׳ א״ל פפוס מי הביאך לכאן ר״ל שהלא אתה אומר שלימוד התורה מסבב כל הצרות וא״כ אתה שמקיים הציווי בשלימות למה חבשוך כאן אלא הוא האמת אשר אמרתי שהצרות נגזר מן השמים מצד עצמו ואם נפרוש מן התורה יהיה בודאי צרות גדולות יותר מזה א״ל אשריך ר״ע שנתפסת על ד״ת ר״ל ויהיה לך עי״ז זכות גדול לפני הש״י לע״ל אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים ולא יהיה לי עי״ז שום טענה ותביעה לפני הש״י וכעין זה איתא ג״כ במדרש על הפסוק אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו אין אדם בעולם בלי יסורין אשרי מי שמתיסר ע״י לימוד התורה ע״ש. ]וגם צריך האדם להתבונן כי הקב״ה אינו מקפח שכר כל בריה ולפום צערא אגרא מצות התורה שנתן לנו הקב״ה הוא רק לטובתנו ולחיותנו בעוה״ז ובעולם הנצח וכמו שנאמר ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים ולחיותנו כהיום הזה. ובפרט המצות שאדם מקיים אותם בצער גדול בודאי יהיה שכרו גדול מהקב״ה בעוה״ז ובעוה״ב עד מאוד. וראה נא משאחז״ל (בסנהדרין דף צ״ג) לענין נבוכדנצר שזכה למלכות הוא ובנו ובן בנו וידוע רוב גדולתו שכל מלכי ארץ נכנעו תחת ידו וגם השליטו הקב״ה על כל חיתו ארץ כמו שאחז״ל רכב על ארי וקשר תנין בראשו. וכל זה בשביל ארבעה פסיעות שרץ בשביל כבוד הקב״ה [ע״ש בגמרא גוף המעשה] ואמרו שם אם בשביל ד׳ פסיעות כך שילם הקב״ה לאותו רשע אבותיהם של אלו שרצים לפניו כסוסים על אחת כמה וכמה. ולאו דוקא האבות ה״ה בכל דור ודור המתחזקים לקיים רצון הקב״ה בנפשם ומאודם. ואיש כזה המייסר ומענה את עצמו זמן רב בזה רק מפני ציווי הקב״ה שאינו רוצה לעבור על רצונו ית׳ מי יוכל לשער את גודל כבודו ושכרו שיקבל מאת הקב״ה ועליו נאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש וגו׳. וכאשר יתבונן האדם באמת בענין הזה עד כמה מתעלה מדרגתו עבור זה לא ירגיש כלל שום צער מעינוי מזונו ויצייר בנפשו אלו היו נותנין לו חמשה רו״כ עבור כל אכילה ואכילה היה מתרצה לאכול פתו הרזה והדלה בשמחה רבה עבור הרוחתו וכ״ש בזה שאין קץ למתן שכרן של מצות ויפה שעה אחת קורת רוח בעוה״ב מכל חיי העוה״ז. יעבור כל פעם ופעם שכופה יצרו ומקדש נפשו בשביל מורא יוצרו יזכה לשכר גדול הצפון לע״ל ליראי ה׳ וכמו שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכמו שנבאר אי״ה בפרקים הבאים מפסוקים ומאמרי חז״ל את גודל שכרו וגדולתו האיש הזה לע״ל. והעיקר שצריך האדם לזכור תמיד מאמר התנא (באבות פ״ב) ודע מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. והכונה כי בדרך בו״ד שכשמתנה עם איזה אדם וגומר עמו על איזה עסק שיעמיד לו על זמן פלוני ופלוני ואח״כ אירע שלא היה לו מעות על העסק ההוא והוצרך ללות ולמשכן את עצמו ע״ז. ולבסוף היה הדרך ג״כ רע ומר מאד ובקושי גדול באה לו העמדת הסחורה לזמן המוגבל מ״מ לא יתוסף לו על המקח מאומה מחמת זה. ואלו אצל השי״ת אינו כן הכל מתפללים והכל עובדים להש״י זה בא לו הדבר קצת בקושי יותר כגון שהוא דר במקום רחוק מבהמ״ד יותר מחביריו ואעפ״כ הולך לביהמ״ד. כשיבוא הזמן לקבלת השכר נמנה למעלה הפסיעות שהלך יותר מחביריו כמו שאחז״ל בסוטה וכל שכן שישוער למעלה במדה ובמשקל פעולת גוף המצוה או הפרישה מן העבירה אם בא לו הדבר בריוח או בקושי וישולם לכל אחד ואחד לפי הערך שהתחזק עצמו לפעול בעולם בשביל רצון השי״ת. וזהו שאמר התנא ודע לפני וכו׳ ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ר״ל הלא בעה״ב שלך הוא הקב״ה והוא הצופה ומביט אפילו על צעדיך [וכמו שכתוב וכל צעדיו יספור] וכ״ש על כל מעשיך לשלם לך השכר לפי ערך מפעלותך וכמו שאמר התנא לפום צערא אגרא. ולא יקופח מזה אפילו כמלא נימא.
2
ג׳ואיתא במדרש עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ומכרזת ואומרת מי פעל עם אל יבוא ויטול שכרו. והכונה במה שאמר פעל עם אל הוא כי בעת שהאדם הוא בצער גדול וביסורין ואעפ״כ הוא מתחזק לעבוד השי״ת נחשב לו אז כאלו הוא מתחסד עם הקב״ה. וכמו שאמר הכתוב כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, והיינו שאמר מי פעל עם אל היינו שעבודתו להש״י בא לו בצער ונחשב לו כאלו פעל עם אל יבוא ויטול שכרו.
3