דבר בעתו י״דDavar BeItto 14
א׳עוד מענין זה:
1
ב׳והנה יש אנשים שטועין בנפשן לומר שלום יהיה לי ואין עלי לדאוג כ״כ עבור בני כי הלא אנכי שומר מצות ה׳ כדת וכהלכה שאני קורא ק״ש ומתפלל בכל יום ויתר כל המצות שמזדמן לידי לקיימם ואיני אוכל ח״ו לא חלב. ולא דם. ולא נבלה וטרפה. ולא בשר חזיר. ולא גיד הנשה. ומימי לא בא לפי שום חשש איסור ומה איכפת לי אם בני עובר על כל זה הלא אנכי לא צויתיו לכל זה ומעצמו הוא עושה. והנה תשובה כזו הוא רק מפיתויי היצר שמפתה לאדם כדי לתפשו אח״כ ברשתו אבל האמת אינו כן דמי שאינו רואה להשריש בלב בניו אחריו אמונת ה׳ ותורתו ומצותיו ולא איכפת ליה אם בניו הולכין בדרך ה׳ או לא איננו יוצא ידי חובת יהודי כלל*)ודע עוד דאם הבן סר מדרך ה׳ ויבוא לבסוף למשפט לפני כסא כבודו ית׳ אפילו אם כבר זכה אביו לישב ע״י מעשיו הטובים בג״ע ג״כ יגיע לו ממנו צער גדול כי יטלוהו מג״ע ויוליכוהו לגיהנם למען יראה ביסודי בנו כמו שאחז״ל והביא הגר״א דבר זה במשלי (כ״ט) על הפסוק יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך וז״ל כאשר הבן וכו׳ ועוד יסר וגו׳ כי אפילו צדיק אם יש לו בן רשע אזי נוטלין אותו מג״ע לגיהנם. למען יראה ביסורי בנו וזהו יסר בנך ויניחך במקומך וגם הוא יתן מעדנים לנפשך עכ״ל ומי יוכל לשער גודל הצער והדאגה שיגיע לו לאדם עי״ז כי אפילו אם כואב לו לבנו איזה אבר קטן ומתאנח מגודל הכאב ג״כ מדרך טבע האב להצטער מזה הרבה. ובפרט כשיראה אדם שמיסרין את בנו ביסורים קשים ומרים [זה קורע את פיו לגזרים על שבה אבל כמה פעמים שלא בהכרח כלל כ״א ברצון נפשו המאכלות האסורות וזה תולש לשונו וזה שובר את ידו שבה סייע ג״כ להעבירה וכידוע שכל אחד מהמשחיתים נבראו מהעבירה גופא באותו אבר שחטא בה וכגון אם עבר איזה איזה עבירה בידיו נברא כח המשחית להשחית את ידיו וכן בכל האברים וזהו משה״כ תיסרך רעתך וגו׳ ולבסוף מפילין אותו באש. והוא צועק ונוהם בקול מר אוי ואבוי וכמו שכתוב (במשלי) ונהמת באחריתך וגו׳]. כמה יתמרמר אביו אז ויבכה מנהמת לבו ולא יהיה לאל ידו להושיעו מזה מאומה והחי יתן אל לבו כ״ז בעודו בחיים למנוע את בנו שלא יבוא לזה ואז אשרי חלקו וטוב לו. שכל פנת יסוד אומה הישראלית מיום היותם לגוי הוא רק בתנאי זה שקבלו על עצמם שלא יכרת עבודת השם מבניהם ובני בניהם עד עולם וכנאמר בכריתות הברית שכרת אתנו הקב״ה בערבות מואב על קבלת התורה באלה ובשבועה שאם ימצא אחד שיתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך לא יאבה ה׳ סלוח לו וחרה אפי וגו׳ ומסיים שם הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת והיינו שעל הנסתרות לעוברים על התורה בסתר לא הכניסנו בערבות עליהם והקב״ה בעצמו יפרע מהם אבל על הנגלות הכניסנו בברית על שמירת כל התורה ולא אנו בלבד אלא גם על בנינו אחרינו עד עולם וזה היה תחלת יסוד ושורש אומה הישראלית שחיבב הקב״ה את האבות ובחר בהם מכל העולם להוציא מהם האומה הנבחרת סגולה מכל העמים מפני שהם בדרכם הישרה אחזו במדה זו שלא להסתפק במה שהם בעצמם עבדו את ה׳ באמת ותמים אלא להשריש אמונת ה׳ והשגחתו ושמירת חוקיו ומצותיו בלבב בניהם אחריהם וציוו אותם לכל הדורות שלא יכרת עבודת השם מהם עד עולם (כדאיתא ברמב״ם הל׳ ע״ג) וע״כ באמת בחר הקב״ה אח״ז בזרעם אחריהם מכל העמים והוציאם ממצרים ונתן להם תורתו וייחד שמו עליהם ולקח אותם לי לנחלה עד עולם ונאמר זה בפירוש בתורה וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצים וגו׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳. ועל יסוד זה הזהירה התורה כמה פעמים על מצות ת״ת שמחוייב האב ללמד לבנו שזהו יסוד כל המצות וכן הזהירה לנו כמה פעמים לספר לבנינו את הנסים והנפלאות שעשה הקב״ה לפרעה ולמצרים לעינינו למען לשרש בקרב לבבם אמונת ה׳ והשגחתו וביותר ביארה התורה בפרשת בא שהרבה ה׳ אותותיו במצרים כדי שיהיה לנו מה לספר לבנינו שידעו ויכירו השגחת ה׳ וכמו שנאמר שם כי אני הכבדתי את לבו וגו׳ למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו׳ וידעתם כי אני ה׳. וכן הזהירה התורה להודיע לבנינו ולבני בנינו את ענין קבלת התורה את המעמד הגדול והנורא אשר נגלה הקב״ה על הר סיני ללמד לישראל תורתו ופנים בפנים דבר עמנו ודבריו שמענו מתוך האש. וכמו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב. וגם צותה התורה בפרשת ואתחנן להעריך לבנינו את ערך החוקים שציונו ה׳ לעשות אותם כי הוא לטובתנו וכמו שנאמר ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה כמצרים ויוציאנו ה׳ משם כיד חזקה וגו׳ ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה וגו׳ לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ונאמר בתנאי הגאולה בפרשת נצבים אחר כריתות הברית שהבטיח לנו הקב״ה שאף אם נהיה נדחים בקצה השמים משם יקבצנו ויקחנו לאדמתו. וזה יהיה אם נשוב לה׳ בכל לבבנו ונפשנו אנחנו ובנינו כמו שנאמר שם ושבת עד ה׳ אלהיך וגו׳ אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך וגם אנו מקבלים זה עלינו תמיד בכל יום בברכת אמת ויציב שאחר ק״ש שכל דברי ה׳ נאמנים ונחמדים עלינו ועל בנינו ודורותינו ומה מאוד תכסה בושה וכלימה את פנינו שאנו מקבלין בבל יום מצותיו באהבה ובחיבה עלינו ועל בנינו ודורותינו ואח״כ אין אנו חוששין כלל בבנינו כשסרים מדרך ה׳ והרי אנו כדוברי שקרים לפני הקב״ה בבל יום. וע״כ מן הראוי והמחוייב לכל איש ואיש להשגיח על בניו בכל מה שיוכל שלא יסורו מדרך ה׳ ואז נוכל לומר על האיש הזה שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים באמת [דאל״ה אין קבלתו באמת שאין פיו ולבו שוין בזה ונוכל לקרוא עליו הפסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו׳] ויצא ידי חובת היהודי בעולם ואפילו בהיות בניו בארץ רחוקה שאין יכול לזרזם בפיו עכ״פ יראה תמיד לשלוח להם מכתבים אודות זה שלא ישכחו את ה׳ אלהיהם [הנותן נשמה לכל ומחיה את הכל ואליו יבואו כל בשר ואיך ישאו פניו אליו אם ימרדו בו] ואת אבותיהם אשר הם יהודים מעולם נאמנים לה׳ ולתורתו. ואם יודע ומשער שבנו עלול לסור מדרך התורה באכילת נבילות וטריפות בעת התנודדתו מחמת איזה טעם שהוא בודאי מחוייב מן הדין לשלוח לו ממון לפי יכולתו [וכמו שביארנו בפרק הקודם] כדי שלא יבוא לזה ואז יצא ידי חובת יהודי ואשרי חלקו בזה ובבא.
2