דבר בעתו ה׳Davar BeItto 5
א׳בו יבואר סיבת היאוש הבא אחר עשיית האיסור.
1
ב׳ועתה נבאר אופן היאוש הבא אחר עשיית האיסור דהיינו אם כבר נתגאל כמה פעמים באיסור מאכלות אסורות היצר מפתהו ומייאשו בנפשו לאמר מה תועלת יהיה אם לא אוכל עוד כבר אבד שברי ותוחלתי מה׳ ונדחיתי מחיי הנצח ומה לי עוד לעוה״ב איזיל ואיתהני בהאי עלמא. ועל ידי טעות כזה הוא מפקיר את נפשו לגמרי והולך שובב כדרך לבו ועובר על כל התורה בידים ממש. ובאמת טעות גדול הוא מכמה פנים. א) וכי מי שהוא רשע ומפקיר את התורה בידים עונשו הוא רק שמאבד את נפשו מחיי עוה״ב שיוכל עי״ז ליישב את נפשו ולומר אני מתרצה בלא עוה״ב. או שכבר איבדתי עוה״ב. הלא ידוע מכמה פסוקי הנביאים ומאמרי חז״ל שיש גם כן מקום מוכן לפורעניות עבור העונות והפשעים והוא דגיהנם שנברא בעת תחילת הבריאה לענוש בה הפושעים והמורדים כשם שנברא ג״ע לצדיקים [וכמו דאיתא באבות דר״נ שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן ג״ע וגיהנם וכסא הכבוד וכו׳. וכמו במלכותא דארעא שיש מקומות המוכנים להתעדן בם המלך ומשרתיו העושים רצונו. ויש מקומות המוכנים לייסר בם המורדים בו] וא״כ מה לו להרבות מכאובים לנפשו ע״י החטאים שהוא מרבה יום יום. וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהא ריחו נודף יותר. הלא ידוע שכמו בב״ד של מטה כשאדם עובר על לאו דאורייתא כמה פעמים במזיד נידון על כל פעם ופעם בל״ט מלקות בפני עצמו (כמו שאמרו במכות י״ט ע״ש בגמרא) כן הוא ג״כ בדיני שמים בב״ד של מעלה כשהאדם עובר עבירה (אם לא קבל עונשו בב״ד של מטה) קונה לו קטיגור אחד להכאיב את נפשו לעתיד לבוא בגיהנם ובשארי עונשין. וכשהאדם כופל את העבירה עוד פעם אחת נברא לו עוד קטיגור חדש להשחית את נפשו וכן הוא בכל פעם ופעם וזהו שנאמר רבים מכאובים לרשע וגו׳. וא״כ יתבונן בעצמו מה לו להרבות מכאובים לנפשו די לו לסבול המכאובים מהמקטריגים שנבראו ממעשיו הראשונים. כי באמת הלא ידוע שכמה מדורות יש לגיהנם ויש מדריגות רבות בהם לקבל שם העונש שכל אחד גרוע יותר מחבירו דוגמת העונות שיש כמה סוגים בהם. וכי בשביל שפיתהו היצר לחטוא ולהכניסו אח״כ בפתח הראשון יתפתה לו עוד ועוד כדי להכניסו בכל מרור ומדור. וכעין זה מצינו בפרקי דר״א פט״ו שהמלאכים מזרזים להאדם שלא יחטא ויטמא לנפשו את שכבר חטא וז״ל שם על הפסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אמר הקב״ה שני דברים הללו נתתי להם לישראל אחת של טובה ואחת של רעה של טובה היא של חיים ושל רעה היא של מות של טובה יש בה שני דרכים אחד של צדקה ואחד של חסד ואליהו ז״ל ממוצע ביניהם וכשיבוא אדם ליכנס אליהו מכריז ואומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים וכו׳ ושל רעה יש בה ארבעה פתחים ועל כל פתח יפתח שבעה שומרים מלאכים יושבים ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים אלו שבחוץ רחמנים הם ואלו שבפנים אכזרים הם וכשבא אדם ליכנס בפתח הראשון מלאכים הרחמנים מקיימין אותו ואומרים לו מה לך ליכנס בתוך האש הזאת ומה לך ליכנס בתוך העוברי עבודת גילולים שמע לנו ושוב בתשובה אם שמע להם מוטב ואם לאו הרי אומר להם ובהם אין חיים [היינו כאומר להם שמכם לא אחיה חיי עונג טוב לי לפרוק עול] בא ליכנס בפתח השני אומרים לו הרי נכנסת בפתח הראשון אל תכנס בפתח השני מיד מלאכים הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו מה לך להיות מרוחק מתורת אלהים שיהו קורין אותך טמא ובורחים ממך שמע לנו ושוב אם שמע להם מוטב ואם לאו הרי אומר להם בהם אין חיים בא ליכנס בפתח השלישי אומרין לו הרי נכנסת בפתח ראשון ושני מה לך ליכנס בפתח שלישי מיד מלאכי רחמים מקדימין אותו ואומרין לו מה לך להיות מחוק מספר חיים לא טוב לך שתהיה חקוק מהיותך מחוק שמע לנו ושוב אם שמע להם מוטב ואם לאו אוי לו ולראשו. בא ליכנס בפתח הרביעי אומרין לי הרי נכנסת בפתח שלישי אל תיכנס לפתח רביעי מיד מלאכי הרחמין מקדימין אותו ואומרין לו הרי נכנסת לכל הפתחים הללו ולא שמעת וישבת עד עתה הקב״ה מקבל השבים עד עתה הקב״ה מוחל לעונות וסולח ואומר בכל יום שובו שנאמר שובו בנים שובבים אם שמע להם מוטב ואם לאו אוי לו ולמזלו. אמרו האכזרים הואיל ולא שמע תצא רוחו [ר״ל שהם בעצמם מקטרגים עליו למעלה על שנתפתה ליכנס למחיצתם ולא שמע לעצת המלאכים שיעצוהו לטוב וכמו שאחז״ל הוא השטן הוא היצה״ר הוא מלאך המות שמתחילה מסית להאדם ואח״כ עולה ומסטין עליו למעלה על ששמע לדבריו ואח״כ יורד ונוטל נשמתו] שנאמר תצא רוחו ישוב לאדמתו ועליהם הכתוב אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר [ר״ל אחר שחטא פעם ראשון מ״מ הקב״ה ברוב חסדו וטובו מעורר את לבו לטוב עד שלש פעמים שלא יחטא עוד ויאבד את נפשו]עכ״ל הפדר״א:
2
ג׳ב) שהדבר הזה שהוא חושב שכבר אבד שברו ותוחלתו מה׳ ונדחה כבר מחיי העוה״ב הוא נגד האמת וזהו גופא עצת היצר הרע שרוצה לצוד לאדם ברשתו וכבר נמצא טענה א׳ של היצה״ר בדורות הראשונים שעי״ז פיתה אותם לסור מדרך ה׳ והיתה ע״ז נבואה מיוחדת מה׳ ע״י יחזקאל הנביא נגד הטעות הזה שנאמר (יחזקאל ל״ג) כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו. נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאום ה׳ אלהים אם אחפוץ במות הרשע כ״א בשוב רשע מדרכו וחיה. וכן עוד ע״י כמה נביאים הבטיח לנו השי״ת על ענין התשובה וכן מצינו באנשי ננוה שעלתה רעתם לפני המקום ונחתם גזר דינם לרעה וכיון ששבו בתשובה שלמה לפני הבורא קרע גזר דינם ומחל להם כענין שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר וגו׳. וכל פרטי התשובה בענין זה כבר מבואר בספר מח״י פרק כ״ו וכ״ז עי״ש היטב. גם שע״פ אמת הדבר הוא בהיפך מטעות היצר דמי שהכעיס את בוראו פעם אחת בודאי צריך ליתן אל לבו שלא להכעיס אותו עוד עכ״פ ויתנחם על מעשיו הרעים שעשה בראשונה וישוב לפני בוראו ויכנע לפניו ויקבל על עצמו על להבא שלא לשוב לכסלה עוד אפי׳ אם יהיה הדבר נוגע לנפשו ובודאי הקב״ה ימחול לו וילמוד לנפשו ממה שמצינו בפושעים הראשונים (בזמן החורבן) שאע״פ שהיו כופרים ומופקרים אעפ״כ לבסוף קדשו את השם ברבים ועשו תשובה במסירת נפש וירשו גן עדן וכדאיתא במד״ר על הפסוק וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו כגון יוסי משיתא ויוקים איש צרורות. יוסי משיתא בשעה שביקשו שונאים לכנוס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך הוא נכנס והוציא מנורה של זהב א״ל אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו אלא עול זמן תנינא ומה דאת מפיק דידך היא ולא קיבל עליו א״ר פנחס נתנו לו מכס של שלש שנים ולא קיבל עליו אמר לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחד אלא שאכעיסנו עוד פעם שניה מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים [ספסלים של דף עבה שמגררים בו הנסרים] והיו מנסרים בו והיה מצוח ואמר ווי ווי אוי שהכעסתי לבוראי. ועיי״ש עוד מעשה דיוקים איש צרורות כעין זה.
3