פירושי רד"צ הופמן על שמות א׳:ז׳
א׳ובני ישראל וגו'. הסיבה שהניעה את מלך מצרים לשעבד את בני ישראל, היתה ריבוים של אלה מעבר לשיעור הרגיל. כאן נתקיימה הבטחתו ית' ליעקב "לגוי גדול אשימך שם" (בראשית מו, ג).ב׳פרו וגו'. השוה רשב"ם. גם על פוריותם הרבה של בני ישראל במצרים כבר סופר בבראשית (מז, כז), ואין הכתוב חוזר ומספר עליה כאן אלא לשם הכנה לקראת המסופר לאחר מכן.ג׳הארץ. הרי זו ארץ גושן, כפי שמפורש בבראשית מז, כז.ד׳אתם. הפועל 'מלא' גורר אחריו יחסת־את9באשר לביקורת המקרא, שכידוע מייחסת את החומש לכמה וכמה מקורות, הרי אין חולשתה ניכרת בעליל יותר מאשר בספר שמות, וכך כבר בתחילתו. לפי Knobel, שעמו מסכימים שאר המבקרים בעיקרי הדברים, הרי שייכים מכל פרשת שמות ל"מסורת היסוד" רק הקטעים א, א־ז; שם, יג־יד; יב, כג (מ"ויאנחו") עד פסוק כה בלבד. והנה, אלו באמת כך היה, יישאר "ויעבידו מצרים" וגו' ללא כל נימוק. גם לא יוסבר כלל, לשם מה חוזר הכתוב ומספר "ובני ישראל פרו" וגו', שהרי אי־אפשר היה אז למצוא סיבה לכך שהשיעבוד בא כתוצאה מפוריותם הרבה של בני ישראל. ועוד, לפי זה לא ידובר ב"מסורת היסוד" כלל על אודות מלך מצרים, כלומר, שיעבודם של בני ישראל נעשה לפיהם ביוזמת עם מצרים, ואף על־פי־כן חוזר לאחר מכן, בתיאור המכות, גם ב"מסורת היסוד" פעם אחר פעם משפט מעין "ויחזק לב פרעה" (ז, יג) וגם החזרה על שמותיהם של בני ישראל (בשלושה פסוקים!) תהיה בלתי־מובנת ב"מסורת היסוד", שכן לדעת רוב המבקרים שייכים רק פסוקים מעטים אחרי מו, ח־כז ל"מסורת היסוד" של ספר בראשית. אנחנו נראה בכל מקום ומקום שאין כל קושי אשר יכריח לקבל את ההנחה בדבר קיום שני מקורות או יותר, ואף נראה, כיצד המקורות (המדומים) השונים מניחים זה את זה כידועים ויהיו בלתי־מובנים אחד בלעדי רעהו..