פירושי רד"צ הופמן על שמות י״א:ט׳
א׳בסופה של סדרת מופתים בא כאן מעין סיכום של הסיפור כולו, הפרקים ג־יא.ב׳ויאמר. אין "ויאמר" זה עבר רגיל כי אם עבר רחוק121Plusquamperfect., והכוונה היא לדברי ה' המובאים למעלה ז, ג־ד, שכן, לשם מה יאמר ה' דברים אלה למשה ולאהרן עכשיו, כאשר כבר נתקיימו? למען... מופתי. הכוונה למופתים שנעשו עד כה. עכשיו, אחרי עשייתם, צריכים לבוא שפטים אשר אמנם גם הם מופתים בשל אופיים הפלאי.*"כבר למעלה הותרה פרעה במות בכורי ארצו כעונש על סירובו להניח לבני ישראל לצאת משם, התראה־אזהרה שלא היתה צריכה להתבצע מיד. אדרבה, תחילה היתה צריכה להתגלות כל־יכולתו של ה' על ידי מופתים ועונשים קלים יותר, ורק אחרי שכל האזהרות לא יועילו וקול ה' ידום בלא להביא תועלת, רק אז יתרחש העונש הגדול אשר יכניע את עקשותו של הרודן. תשע המכות הראשונות לא היו אפוא אלא הכנות למכה האחרונה, מכת בכורות, אשר הביאה לבסוף לגאולתם של ישראל. תשע מכות מכינות אלה כבר הוכרו על ידי פרשנים יהודים קדומים כשלוש שלישיות הדומות זו לזו במידה ידועה. המכה הראשונה, הרביעית והשביעית הוגדו לפרעה בבוקר כאשר הלך אל הנילוס (ואף אם במכה השביעית - ט, יג - לא נאמר כך בפירוש, הרי יש ללמוד על כך מתוך אנלוגיה עם ז, טו ועם ח, טז). המכה השניה, החמישית והשמינית אמורות היו להתבצע לפרעה בביתו (ז, כו; ט, א; י, א) על כן הן פותחות במלים "בא אל־פרעה". המכה השלישית, השישית והתשיעית יורדות על מצרים ללא אזהרה תחילה.
סדר נוסף במכות אלה אפשר לראות בכך, ששלוש הראשונות נעשו בידי אהרן בעזרת המטה, בעוד שה' מנחית את שלוש האמצעיות בלא הפעלת המטה - את השישית (ט, ח) על ידי פעולה של משה ואהרן. כבר פילון העיר באשר לחלוקתן של מכות אלה, כי שלוש (נעשו) מן היסודות הגשמיים יותר, אדמה ומים, נמסרו לעשיית אהרן, אחי־משה, שלוש (נעשו) מן היסודות המחיות, אוויר ואש, נמסרו לעשיית משה לבדו, אחת - שחין - למשה ולאהרן; שלוש הנותרות שמר ה' לעצמו (ראה Vita Mosis, p. 96 M). חלוקה כזאת גם נמצאת במדרשים (השוה שמות רבה פרשה יב, ד ומקבילות), אלא ששם מוצגת מכת שחין כמבוצעת במשותף על ידי ה', מטה ומשה ואהרן. עוד ראוי לציין, שאחרי המכה הראשונה של השלישיה השניה פרעה מוכן לוויתורים, אחרי הראשונה של השלישיה השלישית מרחיב את הוויתורים, ובסוף תשע המכות המכינות הוא מוכן לוויתור הקיצוני, רק רוצה להחזיק בבהמתם של ישראל כמשכון לשובם.
חלוקה זו של המכות לשלוש קבוצות, ובכך גם אחדות הסיפור כולו, ניכרת גם בכך, שבתחילתה של כל שלישיה מתבשר פרעה עניינם של העונשים - תכליתן היא להביא אותו לידי הכרת ה' אמיתית. כבר ר"י אברבנאל הראה, כיצד השלישיה הראשונה נועדה להצביע על קיומו של ה', השניה - על ההשגחה העליונה, והשלישית - על היכולת המוחלטת של ה'. על כן אמר משה בהתראה על המכה הראשונה (ז, יז) "בזאת תדע כי אני ה'". כיוון שפרעה לעג ואמר (ה, ב), "מי ה' אשר אשמע בקולו", הרי שעכשיו עליו להגיע להגיע להכרה בקיום ה' אלהי ישראל. במכה הראשונה של השלישיה השניה אומר שליח ה' בהתראה (ח, יח) "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה... למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ". על ידי ההבדלה בין מצרים ובין בני ישראל המודגשת היטב גם במכה הבאה (ט, יד) הראה לפרעה שישנה השגחה עלי־אדמות הגומלת לכל אדם כפעלו. ולבסוף אומר משה בהתראה על המכה השביעית, זו הראשונה בשלישיה השלישית (ט, יד), "בעבור תדע כי אין כמוני בכל־הארץ". יכולתו המוחלטת של ה' ושלטונו בכל כוחות הטבע הנשמעים לפקודתו בלבד, גם בהם היה על פרעה להכיר לבסוף.
הראינו שמלבד המכות שבוצעו בידי הקב"ה בעצמו, נמסר ביצוע המכות לשני האחים במידה שוה. אך כאשר למטה הפלא יש להעיר כדלהלן: כאשר אומר משה לאהרן (ז, ט) "קח את־מטך", מונח כמובן מאליו, שמשה מסר לידי אחיו אשר אמור היה להופיע לפני פרעה כנביא־משה, לשם ביצוע האותות גם את "מטה־האלהים" (ד, כ; יז, ט). שהרי אין להניח שלמטהו של אהרן, אשר עליו לא סופר עד כאן מאומה, ייוחס הכוח המופלא לא רק ליהפך לנחש כי אם גם לבלוע את מטותיהם של החרטומים. בהכרח היה זה מטה אשר הקב"ה נטע בו כוח מופלא, ודבר כזה מסופר רק על מטהו של משה רבנו... אלא מכיוון שאהרן עומד לפני פרעה וכבר החזיק במטה־האלקים לא יכול היה משה לומר לו אלא "קח את־מטך". ובכלל יש לומר, שמשמע "מטך" כמשמע "המטה אשר בידך", וכן גם להלן (ח, א) "ידך במטך" במקום "מטך", ובפסוק שלאחריו רק "ידו"; והשוה גם ז, יט ו־ח, יג. היינו - המטה מיוחס לזה, שבידו הוא נמצא. דבר זה מוכח בבירור גם מבמדבר כ, ז־יא. בפסוק ז שם נאמר "ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אוהל מועד... וירא כבוד ה' אליהם" ומיד אחר כך נאמר "קח את־המטה" וגו' ובפסוק ט "ויקח משה את־המטה מלפני ה' (כלומר באוהל מועד) כאשר צוהו". ודאי שהיה זה מטהו של אהרן אשר הונח במשכן "למשמרת לאות לבני מרי" (שם יז, כה) ואשר אותו צריך היה להראות גם עתה לבני ישראל שרבו עם משה (כ, ג) לשם אזהרה. ואף כי משה החזיק בידו את מטה אהרן, נאמר (שם שם יא) "וירם משה את ידו ויך את־הסלע במטהו פעמיים". הרי לך "מטהו" במשמע "מטה אשר בידו". (Jeschurun 1917,p.373)."
סדר נוסף במכות אלה אפשר לראות בכך, ששלוש הראשונות נעשו בידי אהרן בעזרת המטה, בעוד שה' מנחית את שלוש האמצעיות בלא הפעלת המטה - את השישית (ט, ח) על ידי פעולה של משה ואהרן. כבר פילון העיר באשר לחלוקתן של מכות אלה, כי שלוש (נעשו) מן היסודות הגשמיים יותר, אדמה ומים, נמסרו לעשיית אהרן, אחי־משה, שלוש (נעשו) מן היסודות המחיות, אוויר ואש, נמסרו לעשיית משה לבדו, אחת - שחין - למשה ולאהרן; שלוש הנותרות שמר ה' לעצמו (ראה Vita Mosis, p. 96 M). חלוקה כזאת גם נמצאת במדרשים (השוה שמות רבה פרשה יב, ד ומקבילות), אלא ששם מוצגת מכת שחין כמבוצעת במשותף על ידי ה', מטה ומשה ואהרן. עוד ראוי לציין, שאחרי המכה הראשונה של השלישיה השניה פרעה מוכן לוויתורים, אחרי הראשונה של השלישיה השלישית מרחיב את הוויתורים, ובסוף תשע המכות המכינות הוא מוכן לוויתור הקיצוני, רק רוצה להחזיק בבהמתם של ישראל כמשכון לשובם.
חלוקה זו של המכות לשלוש קבוצות, ובכך גם אחדות הסיפור כולו, ניכרת גם בכך, שבתחילתה של כל שלישיה מתבשר פרעה עניינם של העונשים - תכליתן היא להביא אותו לידי הכרת ה' אמיתית. כבר ר"י אברבנאל הראה, כיצד השלישיה הראשונה נועדה להצביע על קיומו של ה', השניה - על ההשגחה העליונה, והשלישית - על היכולת המוחלטת של ה'. על כן אמר משה בהתראה על המכה הראשונה (ז, יז) "בזאת תדע כי אני ה'". כיוון שפרעה לעג ואמר (ה, ב), "מי ה' אשר אשמע בקולו", הרי שעכשיו עליו להגיע להגיע להכרה בקיום ה' אלהי ישראל. במכה הראשונה של השלישיה השניה אומר שליח ה' בהתראה (ח, יח) "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה... למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ". על ידי ההבדלה בין מצרים ובין בני ישראל המודגשת היטב גם במכה הבאה (ט, יד) הראה לפרעה שישנה השגחה עלי־אדמות הגומלת לכל אדם כפעלו. ולבסוף אומר משה בהתראה על המכה השביעית, זו הראשונה בשלישיה השלישית (ט, יד), "בעבור תדע כי אין כמוני בכל־הארץ". יכולתו המוחלטת של ה' ושלטונו בכל כוחות הטבע הנשמעים לפקודתו בלבד, גם בהם היה על פרעה להכיר לבסוף.
הראינו שמלבד המכות שבוצעו בידי הקב"ה בעצמו, נמסר ביצוע המכות לשני האחים במידה שוה. אך כאשר למטה הפלא יש להעיר כדלהלן: כאשר אומר משה לאהרן (ז, ט) "קח את־מטך", מונח כמובן מאליו, שמשה מסר לידי אחיו אשר אמור היה להופיע לפני פרעה כנביא־משה, לשם ביצוע האותות גם את "מטה־האלהים" (ד, כ; יז, ט). שהרי אין להניח שלמטהו של אהרן, אשר עליו לא סופר עד כאן מאומה, ייוחס הכוח המופלא לא רק ליהפך לנחש כי אם גם לבלוע את מטותיהם של החרטומים. בהכרח היה זה מטה אשר הקב"ה נטע בו כוח מופלא, ודבר כזה מסופר רק על מטהו של משה רבנו... אלא מכיוון שאהרן עומד לפני פרעה וכבר החזיק במטה־האלקים לא יכול היה משה לומר לו אלא "קח את־מטך". ובכלל יש לומר, שמשמע "מטך" כמשמע "המטה אשר בידך", וכן גם להלן (ח, א) "ידך במטך" במקום "מטך", ובפסוק שלאחריו רק "ידו"; והשוה גם ז, יט ו־ח, יג. היינו - המטה מיוחס לזה, שבידו הוא נמצא. דבר זה מוכח בבירור גם מבמדבר כ, ז־יא. בפסוק ז שם נאמר "ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אוהל מועד... וירא כבוד ה' אליהם" ומיד אחר כך נאמר "קח את־המטה" וגו' ובפסוק ט "ויקח משה את־המטה מלפני ה' (כלומר באוהל מועד) כאשר צוהו". ודאי שהיה זה מטהו של אהרן אשר הונח במשכן "למשמרת לאות לבני מרי" (שם יז, כה) ואשר אותו צריך היה להראות גם עתה לבני ישראל שרבו עם משה (כ, ג) לשם אזהרה. ואף כי משה החזיק בידו את מטה אהרן, נאמר (שם שם יא) "וירם משה את ידו ויך את־הסלע במטהו פעמיים". הרי לך "מטהו" במשמע "מטה אשר בידו". (Jeschurun 1917,p.373)."