פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:א׳
א׳(ג) המכה האחרונה והיציאה ממצרים (יב, א - יג, טז)ב׳יציאת מצרים מתוארת בפסוקים כט־מב דלהלן שהם המשך המסופר עד יא, ח. ברם, תיאור זה כה מוקף מצוות עד שהוא הופך לפרשה בפני עצמה, ועל כן נוספו לו לתיאור הקודם שני פסוקים (יא, ט־י). והנה קודמים לתיאור יציאת מצרים שתי פרשיות שעניינן הוא מצוות (א־כ; כא־כח), ושתי פרשיות שעניינן הוא מצוות באות אחריו (צג־נ; יג, א־כ). פרשת המצוות הראשונה (א־כ) מורכבת משני חלקים - הראשון מכיל הוראות באשר לפסח שיש לעשות אותו בליל י"ד לחודש במצרים (א־יג), ואלו בחלק השני נמסרות הוראות באשר לחג המצות, אותו יש להגוג בעתיד מיום טו לחודש עד יום כא בו (יד־כ). פרשת המצוות השניה חוזרת רק על חלקה הראשון של הפרשה הראשונה בכך, שהיא מוסרת את ביצועה של מצוות ה' אל משה - שאמנם מוסר את הדברים לבני ישראל ואף מדגיש־משנן להם, שעליהם לעשות עבודה זו גם בעתיד בארץ הקודש, ושעליהם להסביר את משמעותה לבניהם. לבסוף מסופר, שאכן עשו־קיימו ישראל את מצוות הפסח כמצווה (כא־כח). בשל חשיבותן של מצוות אלה אין זה צריך להתמיה כלל שהן נמסרות פעמיים, פעם אחת כדבר ה' אל משה ופעם אחרת כאשר משה מצווה אותן לבני ישראל, ומה גם שבפעם השניה יש בה משום תוספת. פרשת המצוה הראשונה שאחרי תיאור יציאת מצרים (מג־נ) משלימה מצוות הפסח, במיוחד באשר לפסח דורות. הפרשה השניה (יג, א־טז) מכילה את מצוות קידוש הבכורות המיידית ואחר כך מצוות המצות ומצוות הבכורות לדורות, ועוד. גם יש להעיר שבפרשה הראשונה (א־כ) מצוה ה' למשה ולאהרן את ענייני הפסח והמצות בצורות שונות. עניין הפסח נמסר תחילה לשעתו - הוא צריך להיעשות מיד. מצוות המצות חלה על פי האמור שם (טו) אצל הדורות הבאים. ואמנם אין להעלות על הדעת, שבני ישראל המתכוננים עתה לצאת למסע במדבר, יצטוו לחוג חג בן שבעה ימים בראשיתו של מסע זה. על כן אין משה מוסר בנאומו אל בני ישראל אלא את מצוות הפסח שיש לקיים כבר עתה (כא־כג). אבל הוא מבהיר מיד (כד־כז) שקרבן זה יידרש גם מן הדורות הבאים, ואולם עדיין אינו מזכיר דבר באשר למצות. רק מאוחר יותר, כאשר בני ישראל מגיעים לסוכות, מוסר משה לעם על מצוה זו, לקראת התנחלותם בארץ ישראל, וראה להלן. בכך מוסבר באורח כללי סדר פרשיות המצוות שביציאת מצרים, ובאשר לפרטים - ראה להלן, במקומם122ושם גם נידרש - בשעת ביאור הפרטים - לעמדת הביקורת..ג׳ואל־אהרן. מכיוון שאהרן הוא שותף פעיל בעשיית הנסים במצרים, מצוין גם הוא בגילויה של מצוה ראשונה זו.ד׳בארץ מצרים. זוהי המצוה היחידה שניתנה להם לישראל במצרים. זמנו של גילוי זה, ייתכן שהיה עוד לפני דברי משה אל פרעה המוזכרים למעלה (יא, ד־ח), אם אמנם "כחצות הלילה" שם הכוונה לחצות הלילה הקרוב.