פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:ב׳
א׳החדש הזה, אולי נאמרו הדברים בראש־חודש ניסן, כדברי המדרש123מכילתא; ראש השנה כ ע"א; תנחומא, פרשת בא, ו (המ').. מכל מקום משתמעת מכאן ההנחה שכבר היו מונים לפי חודשי הירח.ב׳ראש חדשים ראשון וגו'. לשון "ראש חדשים" מקבל את ביאורו על ידי המשך הכתוב - "ראשון הוא לכם" וגו'. ובדין מעיר כאן רמב"ן, כי הכוונה "שימנו אותו (את חודש ניסן - המ') ישראל חודש ראשון, וממנו ימנו כל החדשים, שני ושלישי... שאין המנין הזה לשנה, שהרי תהילת שנותינו מתשרי". כלומר, ראשון הוא למנין החדשים ולא ראשון למנין השנים - עלינו למנות את החדשים מניסן, זכר ליציאת מצרים 124באשר לראשית השנה, הרי לגבי רוב המצוות חודש תשרי הוא החודש הראשון, ראה מאמרנו Der Anfang des Jahres,Abhandlung I, ורק לגבי אחדות מהן זהו חודש ניסן. עיין ריש מס' ראש השנה, וראה בפירושו של רשר"ה לשמות יב, א בסוף. דעתו של Wellhausen, שקביעת ראשית השנה באביב נעשתה רק עם גלות ישראל מארצם, כבר נסתרה במידה מספקת בפרק על החגים, בתוך Magazin 1879. גם מוסבר שם, מדוע נקראים חדשי השנה לעתים לפי מספרים סודרים ולעתים בשמות, כגון "איתנים", "בול", "זיו", "אביב".. וראה עוד הערתו של רמב"ן125בתחילת דבריו לפסוק ב (המ')., "... והיה ראוי שיאמר תחילה, דברו אל כל עדת ישראל לאמר החדש הזה לכם וגו' הפרשה. אבל משה ואהרן הם במקום ישראל, ואמר להם כנגד ישראל לדורותם, וחזר ואמר דברו אל כל עדת בני ישראל במצוות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור". כלומר, הפסוק "דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר"126פסוק ג (המ')., הפותח מצוות פסח מצרים נאמר להם לישראל מיד, אך המצוה הראשונה - קידוש החודש - נאמרה "לכם", למשה ואהרן בלבד, באשר היא לדורות הבאים, ולא היה אפוא צורך לאומרה לישראל מיד. וראה עוד בדברי חז"ל בנדון127ראש השנה כב ע"א (המ')..