פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:כ״א
א׳הפסח. נראה שיש כאן משום חזרה על מצוות ה' תוך כדי הוספות אחדות. ויש לשים לב שבפיסקה זו187Dillmann ואחרים טוענים, שפיסקה זו אינה יכולה להיות מדבריו של מחבר הפיסקאות הקודמות, משום שהציוויים שבה אינם תואמים את הציוויים שבהן. לא מדובר כאן בכמות הבהמות שכל משפחה צריכה להקריב ולא בטיבן של בהמות אלה, ואף לא נאמר דבר באשר לבחירתן ביום עשור לחודש. מלבד זה ברור שהצורה "הפסח" בה"א־הידיעה מניחה את הפסח כקרבן שכבר ידוע לעם, ואמנם זה הולם את המקורות B וגם C שלפיהם העם מבקש להשתחרר לשם עריכת חגיגה במדבר. עד כאן דברי Dillmann. ואנחנו טוענים כדלהלן: איך שלא תסביר הביקורת לעצמה את קיומו של הפסח שלפני תקופת משה (השוה Dillmann עמ' 109 ואילך ועמ' 121), ברור שזהו חג אביב, כלומר חג אשר נחוג בזמן ידוע. והנה החג שבני ישראל מבקשים לחגוג, כביכול, במדבר הוא בלתי־תלוי בעונות השנה, שהרי משה נושא ונותן עם פרעה על שחרור העם למטרה זו בזמנים שונים, והמו"מ מתחיל כל פעם מחדש. אלו היה מו"מ זה עולה יפה, למשל בשעת מכת הערוב, כלומר שאמנם היה אז מושג השחרור הזמני, הרי זה לא היה בשום פנים בימי האביב. מן ההכרח אפוא להבין, שחג מבוקש זה היה חג־זבח כללי. והוא אמור היה להיערך במדבר, בעוד שהפסח נשחט במצרים, כפי שיוצא בבירור מפסוקנו. לבסוף, אין כלל להעלות על הדעת שב"וישחטו את־הפסח" מדובר באיזה פסח שלפני תקופת משה, שהרי כטעם לחגיגת הפסח לדורות ניתנת בפסוק כג בפירוש הצלת בני ישראל ממכת הבכורות שבמצרים. אכן מודה Dillmann שהפסוקים כא ו־כז אינם תואמים, לפי הסברו, אבל זוהי אשמתו של "העורך", אשר חוזר בפסוק כא על דברים מתוך מקור B, בעוד שבפסוק כז הוא מוסר את הגרסה של מקור C. והרי זו תרופה אוניברסלית הפותרת כל בעיה מסוג זה. הכתוב מוסר את דברי משה באורח בלתי־ישיר, אף כי הצורה היא צורת דיבור ישיר. כוונתם של פסוקים אלה היא לספר לנו, כי משה ציווה לבני ישראל לשחוט את הפסח. אך מכיוון שהכתוב משתמש רק לעתים רחוקות ביותר בצורת הדיבור הבלתי־ישיר, באים הדברים בצורת הדיבור הישיר. דוגמה מאלפת לתופעה מיוחדת במינה זו היא "אמרי נא אחותי את" (בראשית יב, יג). לשון אחר - אין התורה מוסרת כאן את דברי משה באורח מילולי, אבל היא מוסרת את תוכנם כאשר אותם הדברים שכבר תוארו במפורט בציווי ה', נאמרים כאן בקצרה. "הפסח" הוא אפוא אותו הפסח שבו דובר בציווי ה' למעלה188הפסוקים ג־יא (המ')..ב׳זקני וגו' "עדת ישראל" שבציווי ה' פירושו נציגי העם, וייתכן שזה גם פירושו של "זקני ישראל". אך גם ייתכן ש"זקני ישראל" הוא מונח כולל יותר באשר מתוכם נבחרת נציגות העם - "העדה". נראה אפוא ש"זקני ישראל" שבכאן הם רק זקני העדה; השוה ויקרא ד, טו.ג׳משכו, כמו לכו, השוה שופטים ד, ו; ה, יד; כ, לז.189והשוה תרגום אונקלוס: "איתנגידו" - המשיכו (המ'). מסתבר שבני ישראל החזיקו עדריהם מחוץ לעיר, ועל כן היה צריך ללכת מרחק כדי לקחת שה לפסח.ד׳למשפחתיכם יש להבין במובן הצר של המלה, כמו "בית־אבות" שלמעלה פסוק ג.