פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:ד׳
א׳מהיות משה. המ"ם של "מהיות" הוא מ"ם־ההשוואה והיא חוזרת אל הפועל "ימעט", ואלו המ"ם של "משה" שייכת אל הפועל "מהיות", כלומר, אם הבית הוא מעט מלהיות משה - הוא מעט מלהיות שייך לשה אחד. ויונתן בן עוזיאל תרגם "ואין זעירין אינשי ביתא ממנין עשרא".ב׳הוא, מוסב על "איש" המוזכר בפסוק הקודם.ג׳במכסת, מלשון כסס, כלומר לחתוך, לחלק, לספור.ד׳במכסת נפשת, לפי ספירה, לפי חישוב הנפשות, כלומר שיתחברו רק שני שכנים כאלה שבני משפחותיהם יחדיו די להם בשה אחד.ה׳איש וגו'. ובחישוב זה צריך להביא בחשבון את הכמות שכל אחד מהם עשוי לאכול, למשל לחשב מנות קטנות יותר בשביל קטנים וחולים. לפי ההלכה מתפרש פסוקנו כך. "ואם ימעט... מהיות", כאשר מתמעט הבית, כלומר כאשר חלק מן המנויים על הפסח רוצה להימנות על פסח אחר, למקרה זה לומד אביי לדעת רבנן מן המלה "מהיות" המיותרת לכאורה, "מחיותיה דשה" (פסחים פט ע"א) ומפרש רש"י129שם ד"ה אם ימעט הבית וד"ה מהיות (המ')., "אם באו לימעט ולימשך מהיות משה - בעוד היותו לשה יתמעטו, מחיותיה, בעודו בחיים". ובברייתא (שם) "נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט".ו׳שה לבית, "מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן ובין שלא מדעתן, אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן" (שם פח ע"א) - איש לפי אכלותכם. "שחטו שלא לאכלו ושלא למנוייו... פסול" (שם סא ע"א).