פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:מ״ה
א׳תושב, ובמקום אחר "גר תושב" (ויקרא כה, מז), הוא הנכרי המתגורר בארץ־ישראל. לפי ההלכה220רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ד ה"ז (המ'). מותר לגור בארץ־ישראל רק לאותם נכרים שקיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח, ובתור שכאלה הם נקראים "גרים תושבים"221תמיהני על שאין המחבר ז"ל הביא את דבר גמרא (זבחים פב ע"ב) "'תושב' - זה קנוי קנין עולם, 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים" (המ')..ב׳שכיר הוא הנכרי העובד אצל ישראל כפועל שכיר. גם הגרים התושבים היו בדרך כלל עובדיהם של תושבי הארץ הישראליים ועל כן נחוצה הוראה מיוחדת ללמד שאין הם יכולים להיות שותפים בפסח, חרף שייכותם זו.ג׳לפי רש"י ע"א על פי המכילתא מדובר כאן בערבי מהול או בגבעוני מהול שהוא תושב או שכיר, ואולם כבר רמב"ן מעיר שהגמרא222יבמות עא ע"א (המ'). דוחה דעה זו ומעמידה את הפסוק כמדבר בגר שמל ולא טבל.