פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:מ״ו
א׳מקומן של הוראות אלה כאן הוא תמוה. היינו מצפים להן כבר למעלה. אמנם כן, ההוראה שלא להוציא מן הבשר הפסח אל מחוץ לבית מיותרת היתה במצרים, כי בלאו הכי אסורים היו לצאת מן הבית, אבל יתר ההוראות צריכות היו להינתן כבר למעלה. יש אפוא להסיק מכאן, שהוראות אלה מתקשרות היטב אל האמור קודם. קודם נקבע, מי הם אלה שהם חלק מן המשפחה, ובתור שכאלה מותרים בפסח. העבד שייך למשפחה ועל כן מותר בפסח שלה. אבל לא כן בן־נכר ותושב. בהמשך נאסר ראשית לשגר מן הפסח אל משפחות אחרות, מחוץ לבית. אין לשגר מנות לידידים223השוה אסתר ט, כה (המ')., כפי שנוהגים בסעודות חול. ואמנם מוסיף יונתן בן עוזיאל "ולא למשדרא דורנין גבר לחבריה" - אל לך לשגר מן הפסח מנה בשר לחבר. ויתרה מזה, אין לשבור עצם כפי שאמנם נהגו לעשות בסעודה רגילה, כאשר הפרישו מנה לשגרה לידידים (בשביל בני הבית היו חותכים את הבשר מן העצם, אך אין זה יאות לעשות כן במנה הנשלחת אל ידיד).ב׳בבית אחד. מחלוקת תנאים ישנה (פסחים פו ע"א) באשר למשמעה המדויק של המלה "בית" שבכאן. לפי רבי יהודה הרי זה בית ממש, ועל כן פירושו של הכתוב הוא שיש לאכול את הפסח במקום אחד ולא בשני מקומות, ואין איסור על אכילתו בשתי חבורות שבמקום אחד. לעומתו סובר רבי שמעון שמשמעו של "בית" הוא - חבורה, ועל כן אמנם מותר לאכול את הפסח "בשתי מקומות", אבל אסור לאכלו בשתי חבורות. התרגומים מקבלים את דעתו של רבי שמעון והיא נראית גם לנו, וההלכה היא כרבי שמעון 224רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ט ה"א (המ')..ג׳ועצם לא תשברו־בו, "אין חייבים אלא על שבירת עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בו מוח"225שם פ"י ה"ג (המ')., והרי זה הולם את ביאורנו שאיסור שבירת עצם קשור לאיסור לשגר מן הפסח מנות לאחרים. ואולם אין התורה מבחינה בין תכליותד׳אפשריות של שבירת עצם מן הפסח, וודאי שכל שבירת עצם מעצמותיו אסורה226מהרש"ד מווילנא אל תוציאו ותשברו (הערה בכת"י קשה לפענוח המ')..