פירושי רד"צ הופמן על שמות ט״ז:כ״ג
א׳הוא אשר דבר חוזר אל הדיבור הקצר שלמעלה, פסוק ה15לפי המבקרים שייך הפסוק ה למקור C, ואלו פסוקנו - למקור A, ועל כן הם חייבים להניח שבמקור A השמיט "העורך" דיבור זה, או שחוקת השבת מופיעה במקור זה כבר קודם לכן. ועל כל פנים עליהם להודות, שבפסוק ה אכן משה נצטוה על ענין השבת, שאם לא כן, אין להבין פסוק זה כלל.. לפי חכמינו ז"ל16סנהדרין נו ע"ב (המ'). נצטוו ישראל על השבת כבר בהיותם במרה.ב׳שבת, לפי ראב"ע "היתה ראויה להיות שבתת... וכאשר חסרו התי"ו האחת פתחו הבי"ת", וכמו אחת מן אחתת; השוה ביאורנו לויקרא כג17ראה שם עמ' קמא במהדורה העברית (המ')..ג׳את אשר תאפו. לפי ראב"ע מוסב ביטוי זה על העומר אשר יצרכו בערב־שבת, ואלו "את כל־העודף" מוסב על המן הנועד להיאכל בשבת עצמה. אך אל נכון מעיר רמב"ן ע"א, "שאם כן, יאכלוהו בשבת חי, מבלי שיאפו או יבשלו בפרור ועשו ממנו עוגות, כמנהגם". על כן יש לבאר, יחד עם מפרשים אחרים, וביניהם גם רש"י, כי "את אשר תאפו" מוסב על שני העומרים שליקטו, וכוונתו לומר - אפו כל כמה שברצונכם לאפות, "ואת כל־העודף", כלומר כל מה שאינו שייך למזון היום, "הניחו לכם למשמרת עד הבקר'.ד׳אפו, במקום "אפו" (א' בחטף־פתח)18221d) Ewald). וטענתו של Dillmann ש"הניחו" שבכאן משמעו כזה של "והכינו" שבפסוק ה, פשוט אינה נכונה, שכן "והכינו" שם פירושו להכין בדרכי ההכנה השונות: אפייה, בישול וכיו"ב, ולפי חכמינו ז"ל "הכינו" פירושו - הזמינו (עיין ביצה ב ע"ב ורש"י שם ד"ה והכינו (המ')..