פירושי רד"צ הופמן על שמות ט״ז:ל״ו

א׳והעמר. מכיוון שבכל התורה בא לציון עשירית האיפה הביטוי 'עישרון', וזהו אפוא שמה הרגיל של מידה זו, יש להניח ש"עומר" הוא כלי־בית שאף שימש למידה, והוא הכיל בדרך כלל עשירית האיפה ²⁷(Berthau (Zur Geschichte d.Israel,p.72 קבע על פי "קדמוניות היהודים" ג',ה,ג; ח' ב,ט; ט' ד,ד־ה ועוד, שהעומר הוא 198.51 אינטש מעוקב של פריס, דהיינו 3.939 ל'. לעומת זה הגיע על־פי מלכים א' ז, כג־כו; "קדמוניות היהודים" ג' ו,ו ועל פי קביעת התלמוד שהלוג שוה שש ביצים, לקביעה שהעומר הוא 101.43 אינטש מעוקב פריסי, דהיינו 2.012 ל'. והשוה (Zuckermann,Das jued. Mass-system וכן, Hildesheimer Der erste Bericht der Eisenstaedter Rabbinerschule,..ב׳עתה לא נותר לנו לעסוק אלא ביחס בין המן שבמקרא למן של היום. כבר יוסף בן מתתיהו²⁸"קדמוניות היהודים" ג' א,ו. מעיר, ש"עוד כיום מרווה את כל המקום ההוא גשם דומה לזה ששלח אלקים אז כדי להחיות (את העברים) ולעשות חסד עם משה". ראב"ע (לפסוק יג) כותב. "ירקב שם חוי שאמר, כי המן הוא הנקרא בלשון פרס 'תרנגבין' ובלשון ערבי מ"ן ובלשון לעז מנ"א" וכו', כלומר אותו הכופר חוי אלבכי, בן זמנו של רב סעדיה גאון²⁹המאה העשירית לספירה., כבר ניצל את קיומו של המן הטבעי כדי להכחיש את הנס המקראי. בזמן החדש הרבו נוסעים לספר על המן העכשווי - זהו המיץ המתוק של האשל³⁰Tamarisko, שהערבים קוראים לו טרפא - Tamaric mamnifera (המ').. העץ מזיע בלילות הקיץ ועל קליפתו מתהווים גרגרים עגולים לבנים אשר אמנם נמסים בחום השמש. בחודש יולי אוספים הערבים את הגרגרים ומשתמשים בהם כבדבש, ואכן כך הוא טעמם. יש המסבירים את התהוותו של מן זה על ידי עקיצתו של חרק בענפי האשל, אך אין זה הסבר מוסכם. מן זה מצוי בקרבת סיני, אך גם בחלקו הצפוני של המדבר, וגם בפרס ומדי. והנה, גם אם בעניינים מסוימים דומה מן זה למן המקראי, הרי השוני שבין השניים והנפלא שבמן המקראי בולטים כל כך, שכל מאמין בתורת משה יאמין בנס זה, וכפי שכבר ציין ראב"ע לפי המקרא. (א) המן ירד מן השמים יחד עם הטל; (ב) הוא ירד בכמות אשר הספיקה כדי עומר לכל אחד מתוך ציבור של כשני מיליון אנשים מדי יום ביומו, בעוד שכיום אוספים בכל חצי־האי־סיני לא יותר מ-300 ק"ג; (ג) כל אחד לקט עומר אחד; (ד) דווקא בשבת לא ירד; (ה) ביום שישי קיבל כל אחד מנה כפולה; (ו) ביתר הימים התליע הנותר למחרת, בעוד שבשבת הוא נשמר; (ז) טחנו אותו בריחיים וכתשוהו ואפו ממנו עוגות (במדבר יא, ח), דברים שאי־אפשר לעשות במן של היום; (ח) הוא הזין כמו לחם, בעוד שזה של היום אינו מזין. היחס בין המן הנסי והמן הטבעי הוא אפוא כמו היחס בין נס קריעת הים ותופעת גאות ושפל, תופעות טבע דומות, אך אי־אפשר להכחיש את הנס.