פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ז:ג׳
א׳ויצמא שם. לביאורה של המלה "שם" שבכאן ולהבנת הסיטואציה יש להעיר כדלקמן. מפסוק ו משתמע, שהצור ממנו עתיד ה' ליתן מים לעם, לא ברפידים כי אם בחורב היה. עד להגיעם שמה היה על בני ישראל להסתפק במים שהביאו עמהם מן החניה הקודמת, ולבטוח בו ית' שיעמוד להם בעת מצוקה. ואולם העם החל במריבה מיד כאשר נוכח לדעת, שאין כאן (ברפידים) מעינות־מים. על כך הוכיחם משה ורמז להם להמתין עד לתחנה הבאה, שם ימצאו מים, ולפי שעה נרגעו. אך משצמאו למים כבר בעודם "שם", טרם יקומו למסע לתחנה הבאה, שוב הלינו על משה, כך שמשה לא יכול היה להמתין עוד עד בואם שמה, לחורב, שהרי חשש - "עוד מעט וסקלני", ועל כן צעק אל ה' וביקש ישועה. בתשובה לתפילתו אמר לו ה', להקדים את העם, בלוויית זקנים אחדים, כדי שהללו יראו, שה' כבר הכין מים לעם כשיגיעו, ולא מים מתוך מעין טבעי כי אם מים בדרך נס. ודאי שיכול היה ה' לעשות נס זה גם ברפידים, אך נראה שבעצתו העמוקה עד אין חקר כבר נקבע, שיצאו לישראל מים מן הצור בחורב, ואין הוא ית' משנה עצתו בשל בני־אדם.