פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ח:א׳
א׳(ה) ביקורו של יתרו ומינוים של שופטים (יח, א־כז)ב׳השבט הקיני, אליו השתייך יתרו, אמנם התגורר מאוחר יותר בין העמלקי (שמואל א' טו, ו), אך לא היה דומה כלל ועיקר לעם זה של שודדים וכופרים. בעוד שעמלק התנפל על ישראל - כשכוונתו לאייב אותו ית' - כדי להשמידם, בא יתרו כדי ליתן שבח לאלוהי ישראל וכדי להביא בעצתו החכמה תועלת לעמו. הוא בא למחנה ישראל שבהר ה' יחד עם בתו, היא אשת משה, ושני בניהם (הפסוקים א־ה). משהודיע למשה על בואו, יצא הלה לקראת חותנו ושניהם בירכו זה את זה לשלום. משה סיפר ליתרו את הנפלאות שעשה ה' עם ישראל, ויתרו שמח עליהן, נתן שבח לאל והכיר בו כאל עליון (הפסוקים ו־יא). אחרי כן הקריב זבחים לה', ואהרן וכל זקני העם השתתפו בסעודתם (פסוק יב). כאשר משה ישב, למחרת היום, מבוקר עד ערב כדי לשפוט את העם שעמד סביבו, שאל יתרו על פשר מעשה זה, ומשהסבירו לו משה, הביע את דעתו שמלאכת שפיטה שכזו אי־אפשר לה להיעשות על ידי אדם אחד, ועל כן יעץ למשה להעמיד מתוך העם אנשים אנשי חיל אשר יעסקו בשיפוט בנושאים השונים, ואלו הוא - משה - ישפוט רק במקרים הקשים באמת (הפסוקים יג־כג). ואכן עשה משה כעצת חותנו, וזה חזר אל מולדתו (הפסוקים כד־כה).ג׳במכילתא ע"א וגם בתלמודים (זבחים קטז ע"א, ירושלמי מגילה פרק א, הל' יג) מובאות שתי דעות באשד למועד בוא יתרו אל ישראל במדבר. לפי דעה אחת היה זה קודם מתן תורה בסיני, ולפי האחרת היה זה אחרי נתינתה. ראב"ע57לפסוק א (המ'). מכריע כדעה השניה ומבאר, שהתורה הקדימה תיאור ביקורו של יתרו לכאן, כדי להזהיר את ישראל שלא להילחם בקיני שגרו עם עמלק, משום שאביהם, הוא יתרו, היטיב עם ישראל. והשוה שמואל א' טו, ו. ראיותיו של ראב"ע הן מן הפסוקים יב ו־טז, מפסוק ה - "הר האלהים" - ולבסוף מדברים א, ו ואילך. גם רשב"ם58לפסוק יג. מכריע כדעה זו ומסביר את הקדמתה של פרשה זו ברצון "שלא להפסיק פרשות של מצוות". לפי רש"י59פסוק יג ד"ה ממחרת (המ'). ניתנה עצת יתרו - גם לפי הדעה שיתרו בא לפני מתן תורה - רק אחרי מתן תורה, "מוצאי יום הכיפורים היה". רמב"ן מקשה על הדעה שיתרו בא רק אחרי מתן תורה, כיצד זה שמשה לא סיפר לו על אירוע מופלא זה (ולכאורה גם קשה שמשה השאיר את אשתו ואת שני בניו אצל חותנו בשעת מתן תורה), והוא מכריע, שיתרו אמנם קודם מתן תורה בא, והוא גם מפרש את כל הפסוקים על־פי דעה זו, אלא שאין הוא פותר את הקשיים העולים על פיה בדברים א, י ואילך. אפשר אפוא להסכים עם דבריו, אך יש להסביר את הפסוקים כד־כו העוסקים במימוש עצתו של יתרו ופסוק כז המתאר את שובו אל ארצו כ"מוקדמים", משום שדברים אלה התרחשו למעשה רק אחרי מתן תורה, וכפי שמשתמע מדברים י, ו. ואכן, בזמן הקצר שבין מלחמת עמלק ומתן תורה (היו אלה רק ימים אחדים; השוה טז, א,כז; יז, ט; יח, יג) לא היה אפשר לממש את עצת יתרו; וראה גם מלבי"ם60לפסוק כד (המ')..ד׳יתרו, השוה דברינו למעלה ב, יח.ה׳את כל־אשר עשה, כל הנפלאות שעשה ה' למשה ולישראל.ו׳כי־הוציא ה', ובמיוחד שגאל ה' את ישראל מעבדות מצרים, וכדברי רש"י על־פי המכילתא. "זו גדולה על כולם". ומכיוון שזה היה הנס הגדול ביותר, הוא מוזכר בנפרד ועל כן בא כאן השם ה', משום שעל ידי נס זה, הגדול ביותר, נתפרסם שמו של ה' בעולם כולו; והשוה למעלה ז, ה; ט, טז61במובן שהמבקרים, אשר אינם יודעים לבאר את השינוי מן השם אלוהים לשם ה' אלא על ידי שיוך למקורות שונים, חייבים לעשות כן גם כאן, דהיינו לייחס את הרישא למקור B בעוד שהם מייחסים את הסיפא למקור C. אך קשה להבין, מה ביקש "העורך" להשיג בהוסיפו דווקא שם ממקור אחר. לנו מוכיח גם פסוק זה, כמו רבים אחרים, שאותו המקור משתמש בשני השמות הקדושים, וכי השינוי משם אחד לחברו אינו אבן־בוחן להפרדה למקורות שונים..