פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ט:א׳
א׳(ג) מתן תורה בסיני, ספר הברית וכריתת הברית (פרקים יט־כד)ב׳א. מתן תורהג׳בה בשעה שה' הטיל על משה את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, בה בשעה אף הודיעו, "בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה"1ג, יב (המ').. ועתה, משאמנם באו - אחרי שנגאלו ממצרים - אל ההר שנועד לעבודת האלהים, עמדו מלאי ציפיה והמתינו לציוויויו ית', כיצד לעבדו. ברם, לא עבודת ה' רגילה של הקרבת קרבנות היו בני ישראל אמורים לעבוד בהר סיני. אל נכון הצטיידו בבהמות רבות הראויות להקרבת קרבנות, ועוד תבעו "זבחים ועולת" נוספים מפרעה לפני היציאה ממצרים, שהרי אמר משה "ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־ה' עד־בואנו שמה"2שם, כה־כו (המ')., והם אף לא יכלו לתאר לעצמם עבודת ה' בדרך אחרת. אך, שלא כציפייתם, לא היה בציוויו של ה' אל משה אף רמז קל שבקלים להקרבת קרבנות. "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את־בריתי"3יט, ה (המ')., רק זאת דרש ה', ותו לא כלום. עבודת ה' של ישראל נקבעה להכיל שני מרכיבים - לשמוע בקול ה' ולשמור בריתו. מאוחר יותר מזכיר ירמיהו (ז, כב־כג) לבני זמנו הצהרה ראשונה בלתי־צפויה של הקב"ה באמרו. "כי לא־דיברתי את־אבותיכם ולא ציויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים, עד דברי עולה או זבח. כי אם־את־הדבר הזה ציויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם". העם הצהיר על נכונותו4שם, ח (המ')...... ומיד נצטוו להתכונן.... ובאה אמירת הדיברות לעם5מלים אחדות נקרעו מכתב־היד (המ')..ד׳תוך כדי מראות יוצאים מן הכלל - על ידיו ית' עצמו. אך מכיוון שהעם המבוהל והנחרד הצהיר על העדפתו לשמוע את דבר ה' מפי משה6כ, טז (המ')., נאמרים החוקים והמשפטים מכאן ואילך למשה בלבד והוא חוזר ומביא אותם לפני העם, אשר שב ומצהיר על נכונותו לקיימם. אחר כתב משה את כל הדברים על ספר ונכרתה באורח חגיגי ברית בין ה' ובין עם ישראל תוך כדי זביחת עולות וזבחים שלמים, משה זורק את מחצית הדם על המזבח, קורא באזני העם מתוך ספר הברית שכתב, וזורק את מחציתו השניה של הדם על העם, ונציגי העם יכלו להתקרב אל האלהים וליהנות מזיו השכינה7כד, ג־יא (המ').. אחר ציווה ה' למשה לעלות אליו, לבדו, אל ההר כדי לקבל את לוחות האבן ואת יתר המצוות, ומשה נשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה8שם, יב־יח (המ')..ה׳החוקים והמצוות שבפרקים כ־כג נרשמו כולם בספר הברית, שמשה כתבו למחרת ההתגלות בסיני. אנחנו רוצים להכיר עתה חוקים ומצוות אלה מקרוב, אך אנו רוצים להתבונן גם במסגרת ההיסטורית... ואנו משאירים את הפתיחה לסוף9גם כאן נקראו, וראה להלן (המ').ו׳(א) ההכנות למתן תורה (יט, א־טו)ז׳בחדש. לפי רוב המפרשים - בראש־חודש, באחד לחודש. ואכן קשה לתאר, שהתורה תנקוב רק בחודש ולא ביום האירוע, היום שהגיעו למדבר סיני, בעוד שלמעלה (טז, א) היא נוקבת בדייקנות את היום עצמו, וזאת לגבי אירוע חשוב פחות בהרבה - הגעת העם למדבר סין. לשון "ביום הזה" שבכאן לא תהיה לו כל משמעות, אם לא יהיה פירוש "בחדש". בראש חודש, כאמור10רק (Hengstenberg (Beitraege טוען, שבשום מקום אין פירושו של "חודש" - ראש־חודש, והוא מדגיש זאת כדי לדחות טוב יותר את דעתו של Hitzig באשר למשמע של "חודש האביב" (יג, ד), ו-Keil הולך בעקבותיו של Hengstenberg. גם Knobel מודה שייתכן הדבר, שהיום בחודש נשאר עלום, וכן גם Reise p.463) .pepsins). אל נכון היה צריך לקרוא ליום הראשון שבחודש "יום החודש", כפי שאמנם נקרא להלן (מ, ב) ואף־על־פי־כן אין התוספת "באחד לחדש" שבפסוק ההוא מיותרת, שהרי יש גם "חודש שני" (שמואל א' ב, כז). "החודש" אינו אפוא אלא לשון קצר במקום "יום החודש" ומשמעו המדויק אינו: "יום הירח החדש", כי אם נקודת־הזמן שבה מתחדש הירח, ובאה התוספת "ביום הזה" כדי לקבוע שהכוונה היא ל"יום החודש" (השוה שם כ, כד).ח׳ביום הזה. לדעת ראב"ע הכוונה לומר שעוד באותו היום שבו יצאו מרפידים, בו הגיעו לסיני, אך הדבר נראה לנו דחוק משום שהמלים "ויסעו מרפידים" נאמרות רק בפסוק הבא11רובם של החוקרים מקבלים את מסורתם של הנזירים שמאז יוסטיניאן, לפיה ההר שבו ניתנה תורה הוא ג'בל מוסא שבמרכז הרי סיני. הנוצרים קוראים לרמה הגבוהה ביותר בדרום: סיני, ולחלק הדרומי הנמוך ביותר - חורב. לרגל ההר הזה, בין בקצהו הדרומי ובין בזה הצפוני, מישורים המתאימים לחניה של ציבור גדול. באשר למקומו של מדבר סיני והר סיני ישנן אפוא בין הגיאוגראפים שתי דעות עיקריות: האחת, זו של Robinson, Roediger, Tischendorf ועוד - ההר ראס־אס־ספספה (כלומר פסגת עצי הערבה) הוא הר מתן־תורה, ומישור אר־רהא הגדול שבצפון־מערבו הוא מקום חנייתם של בני ישראל. ברם־החוקרים החדשים וגיאוגראפים כמו Riter, Strauss ואחרים סוברים, שהמישור אר־רהא זהה עם רפידים, משם נסעו בני ישראל מזרחה, דרך ואדי אש־שייך, ומשם דרך ואדי סבאיה, שנמשך בתחילתו לדרום־מערב ולאחר מכן מערבה ומביא אל מישור אס־סבאיה, ומישור זה שאורכו '12000 ורחבו 1800'-1400'הוא מדבר סיני. סיני הוא אפוא הרמה הדרומית של ג'בל מוסא, בדרום־מזרח מסוספיה, והיא הרבה יותר גבוהה מן הלה (הלה '6432 וההוא 7035'-7030'). בירחונו של Graetz (שנת 1878, עמ' 327) מובאת דעה חדשה זו של Lepsius לפיה סיני זהה עם זרבאל..