פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ט:י״ג
א׳לא־תגע בו יד. לפי רשב"ם וראב"ע39וכן רוב החוקרים החדשים. מוסב "בו" על הנוגע בהר או העולה בו, כלומר לא בידך תגע בזה הנוגע כדי להמיתו, אבל המיתהו מרחוק, אם בסקילה ואם בירייה40תמוהים דברי המכילתא " 'לא־תגע בו יד' - לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים". ואולי הכוונה למזבח או לארון, ועל כל פנים זוהי הוראה שקשה להציבה בפסוק זה..ב׳ירה יירה. לדברי הגמרא 41סנהדרין מה ע"א ומעין זה גם במכילתא ע"א (המ'). הרי זו הדחייה מגובה שתי קומות הקודמת לסקילה. ודאי שאין זה עולה בקנה אחד עם דברי רשב"ם וראב"ע שהבאנו. אך דומה שאין דברי הגמרא שם מתכוונים לומר פשוטו של מקרא אלא מדרשו. בטעות יסודו הוא הניסיון של רש"ר הירש בפירושו לתורה לאחד את שני הדברים, כלומר לראות גם בדברי הגמרא משום פשוטו של מקרא, באומרו. "המשלים של ירה בבניין קל הוא לעולם החפץ המושלך, ולא האדם שעליו משליכים אותו, ואם הכוונה לאדם, מוסיפים את מלת היחס ל.... גם כאן אין פירוש ירה יירה בחץ אלא השלכה מעל גבעה על ידי דחיפה (דחייה - סנהדרין מה ע"א)". הפועל יר"ה בבניין קל עם המושא שיורים בו, בא - מלבד בפסוקנו - עוד שלוש פעמים, פעם ביחסת־אל42כאן המחבר ז"ל לא סימן מראה־מקום, ואני מצאתי ג' פעמים - שמואל ב' יא, כד; תהלים יא, ב; דברי הימים ב' לה, כג. ופעמיים ביחסת־את (במדבר כא, ל; תהלים סד, ה). גם יונתן בן עוזיאל בתרגומו מבין שמדובר בירייה בחצים - "גירין דאישא ידרקון ביה", אלא שלפי זה מדובר במיתה בידי שמים, אם על ידי אבני־ברד ואם על ידי חיצי־אש, ומסתבר שהאמור להלן "פן יפרץ בהם ה"' (פסוק כב) הביאו לתרגם־לפרש כך. ואולם אין הכרח בכל זה וכפי שנראה להלן. מכל מקום יש לראות במשפט "לא תגע... ירה יירה" מאמר מוסגר הבא לפרט את דרך־הביצוע של "מות יומת"43140b) Ewald, (68, 5) Gesenius)..ג׳אם־בהמה אם־איש הוא אפוא המשכו של "מות יומת", ופירוש הדבר, שיש למנוע את העליה אל ההר גם מן הבהמות; השוה לד, ג.ד׳במשך היבל, השוה "במשך בקרן היובל" (יהושע ו, ה), ו"יובל" זה הוא לפי מפרשים אחדים קרן של איל, וכפי שכבר העיד רבי עקיבא, שבארצות ערב קוראים לאיל "יובלא"44רש"י ע"א על־פי ראש השנה כו ע"א (המ').; והשוה באורנו לויקרא כה, י. אצל חכמינו ז"ל45ביצה ה ע"ב ורש"י שם ד"ה ת"ש (המ'). מצויים שני ביאורים לביטוי "במשך היובל". האחד - 'שימשוך בהסתלק שכינה מן ההר ויאריך התוקע את קולו כמנהג התוקע באחרונה. לשון אחר - שימשך (יפסיק) התוקע מלתקוע; והכי מפרש לה במכילתא. במשוך היובל - בפסוק היובל. וכ"לשון אחר" זה גם מתרגמים השבעים, ובזה מסולקים הקשיים. ברם, לשון הכתוב ביהושע (ו, ה) אינו מאפשר לפרש תיבת "משך" ב"פסק". ראב"ע ע"א סובר, כי קול השופר שבכאן "הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו... וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים. והנה לא היה מקרן כבש... כאשר יתקע משה בשופר, אז נתן להם רשות לעלות, וזה היה אחרי רדת משה ביום הכיפורים וציווה לעשות המשכן".ה׳המה יעלו בהר. יש שמצאו משום סתירה בין פסוקנו זה לבין הפסוק טז שבו נאמר, כי ביום השלישי היה "קל שפר חזק מאד", ואף־על־פי־כן הזהיר הקב"ה את העם פעם נוספת שלא לעלות על ההר, כלומר קול שופר זה לא היה סימן להתיר לשוב לעלות. ויתירה מזו. לא מצינו בשום מקום שהעם נצטווה, או לפחות הותר, לשוב ולעלות להר. ראב"ע ע"א מביא את דבריו של ר' שמואל בר חפני, ש"המה יעלו בהר" פירושו. אהרן ובניו ושבעים הזקנים, ומסכים עמהם. ואולם שד"ל סובר, שאמנם ב"המה" הכוונה לכלל ישראל, אלא שכלל זה מתפרש אחר כך במפורט. "אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל", כלומר לא כל העם כולו כי אם נציגותו, והרי זה מעין כלל ופרט. ויש להוסיף לביאור זה שאין "במשך היבל" שבכאן זהה עם "וקל שפר חזק מאד" שבפסוק טז46אלא אם כן רוצים לקבך??? את תרגומו של Luther וכמה חוקרים נוצריים ההולכים בזה בעקבותיו שלפי פירושו של "המה יעלו" וגו' הוא - הם צריכים־מצטווים לעלות וכו', ו"המה" הם רק הזקנים שהיו מעבר לגבול ההגבלה בשעת אמירת הדיברות, אך כל זה נראה לנו מאולץ מאד; והשוה p.283) Kurtz).. ואולם כפשוט ביותר נראה לנו פירושו הראשון של רש"י ש"משך" הוא קול שופר מתמשך, שהיה הסימן להיאסף העם. אמנם לאחר מכן לא מסופר שבאמת נשמע קול שופר כזה, וצריך להניח שבסוף מתן־תורה, לאחר שהקב"ה נתן את כל המצוות, עד סוף פרק כג, אכן הושמע. אפשר שתחילה ביקש ה' ליתן את כל המצוות הללו לישראל הוא עצמו, כעשרת הדברים הללו, וכי אחרי זה צריך היה להינתן סימן כזה שעל פיו יבואו כל ישראל על ההר. אך מכיוון שהעם נחרד ועמד מרחוק, במקום שקול זה לא היה נשמע, נצטווה משה אחרי מתן־תורה לקרוא אל ההר את נציגי העם - במקום העם כולו - כדי להשלים שם את כריתת הברית. ואולי יש מקום לומר, כי "המה יעלו בהר" פירושו - לבוא אל (ולא על) ההר, כי כך משתמע מן "ולא עליתם בהר" שבפרשת ואתחנן47דברים ה, ה (המ')..