פירושי רד"צ הופמן על שמות ב׳:א׳
א׳(ב) חיי משה עד למינויו (ב, א־כה)ב׳בן שמונים שנה היה משה כאשר הטיל עליו הקב"ה את התפקיד הנעלה ביותר שהוטל אי־פעם על בן־תמותה. אילו חיים עשירים מלאי־תוכן ודאי כבר היו מאחוריו. כמה כוח וגבורה היה צריך להוכיח כעלם וכגבר זה האיש שבימי זקנה מובהקת מקבל על עצמו את השליחות הקשה, לגאול את עמו מידי רודן כל־יכול אחרי שיעבוד שנמשך דורות. ואף־על־פי כן אין הכתוב יודע לספר אלא מעט על תקופה זו שבחיי משה. - סמוך אחר הולדתו הוא ניצל בדרך מופלאה מן הסכנה המאיימת עליו; את חינוכו הוא מקבל בארמון המלך; משגדל, הוא בא לעזרת אחיו המשועבדים, בא אגב כך בסכנה גדולה ומציל עצמו על ידי בריחה לארץ זרה. גם שם הוא מופיע כמושיעם של נדכאים וכתוצאה מזה הוא קונה לו את בתו של כהן מדין לאשה, ועמו הוא נשאר ואת צאנו הוא רועה. כל זה מצטייר כתמונת חיים פשוטה ונעלה כאחת. תחילה הענוותנות שביציאה את ארמון המלך והירידה אל העבדים המעונים, לאחר מכן אומץ הלב הגברי שבעמידה לצידם של נדכאים מול הרודן, ולבסוף ההסתגרות בחיים הצנועים של רועה צאן בפינה חבויה ומרוחקת מכול. העובדה, שהוצא דווקא ממקום כזה כדי לעסוק במלאכה הגדולה של השגת חירות לישראל, עובדה זו מראה את כל־יכולתו ואת כל־ידיעתו של הבורא ית', אשר לא כמחשבות האדם מחשבותיו ולא כדרכי בן־תמותה דרכיו. נעלות הן מהבנתנו.ג׳אלמלא נשתמרו לנו תולדותיה של גאולת מצרים על ידי משה רבנו בפרטיהן, ולא היה מגיע לידנו אלא הסיפור על קבלתו של משה לארמון המלך מה פשוט וטבעי היו מתארים לעצמם ההיסטוריונים למיניהם מאורע כביר זה. הן יאמינו שעמדה חשובה ביותר תפש משה בחצרו של פרעה, וכי השיג את שחרורם של בני ישראל הודות להשפעתו האישית הגדולה. אלא, במקום שבו סבור השכל האנושי, שהנה כבר הגיע לקצו של דבר, הרי אין שם לאמיתו של דבר אלא - לכל היותר - תחילת סיפורם הנעלה של מעשי ההשגחה האלוהית. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי"32זכריה ד, ו (המ').. המאורע ההיסטורי הגדול ביותר, בכוח הרוח האלוקית בלבד היה צריך להתרחש, רוח אשר נתגלתה לו לבן־התמותה במקום נידח עלי אדמות, ונתנה בו את העוז לצאת למאבק בממלכת פרעה האדירה - ולסיים מאבק זה בניצחון.ד׳וילך. ביטוי זה בא בדרך כלל כפתיחה למעשים חשובים, מעשים בעלי משמעות רבה, ופירושו בערך - ניגש לעשות דבר מסוים33השוה רמב"ן וראיותיו מפסוקים רבים: בראשית לה, כב; לז, כז; ירמיה יח, יח; הושע א, ג (המ')..ה׳איש מבית לוי. לפי האמור להלן (י, ב) ובבמדבר (כו, נט) הרי שמו של האיש מבית לוי הוא עמרם, בן־בנו של לוי בן יעקב. האשה היא דודתו של זה, יוכבד בת לוי. וגם פשוטו של פסוקנו מראה שהאשה בת לוי בן יעקב היתה, אף כי יש מפרשים34לא ראיתי מי יאמר כן במפורש, אך אולי שמע כן מדברי רמב"ן׃ "בעבור כי יצטרך לייחסם ולהזכיר שמם, מי אביהם ואבי־אביהם עד אל לוי, ועכשיו ירצה לקצר". אך ראה דברי ר"י אברבנאל הטוען שאי־אפשר לפרש כן משום האמור להלן ו, כ (המ'). 'את־בת־לוי' כאלו נאמר בת שבט לוי, כלומר לויה. הללו מגיעים לפירושם הדחוק משום קושי הנובע מחישוב השנים, ועל כך ראה להלן פרק ו. קושי אחר הוא בכך שלכאורה משתמע מן הפסוקים הבאים, כאלו משה הוא בנם בכורם של זוג לויים זה, בעוד שלפי כתובים אחרים35להלן ו, כ; ז, ז; במדבר כו, נט; דברי הימים־א ה, כט; כג, יג (המ'). ברור הדבר, שמרים ואהרן גדולים ממנו בשנים36ואין זה עוזר כלל לשייך את הפסוקים השונים לשני מקורות שונים, שהרי גם כאן בפסוק ד מדובר באחות הגדולה ממשה. ואלו לומר, שמרים ואהרן הם בני עמרם מנישואין קודמים - מותר אולי למתאמים, אבל לא למבקרים.. רבותינו ז"ל פותרים קושי זה בפרשם "ויקח" - עמרם "עשה לה מעשה ליקוחין" וכו'37סוטה יב ע"א בבא בתרא קכ ע"א והשוה רש"י לפסוקנו (המ')., אחרי שפרש ממנה קודם לכן מחמת גזירת פרעה. ועל דרך הפשט אפשר לפרש כרמב"ן38בפירושו לפסוקנו ועל דרך הפשט וכו' (המ'). - "ולא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא היה בלידתם חידוש דבר". נוסיף עוד שאין פסוקנו בא ללמד אלא שגם האב וגם האם מבית לוי היו. ויש להבין את צורת שני הפעלים, "וילך" וגם "ויקח" כעבר רחוק39Plusquamperfekt. - איש מבית לוי נשא לאשה את בת לוי, ומנישואין אלה נולד משה.