פירושי רד"צ הופמן על שמות ב׳:כ״ד
א׳וימת וגו'. יירמז בזה שהמסופר מכאן ואילך התרחש תחת שלטונו של מלך אחר מזה שהוזכר למעלה (א, ח), וידיעה זו נחוצה להבנת המסופר מכאן ואילך. המלך הראשון דן את ישראל לשיעבוד רק משום פחדו מפי ריבויים הגדול והמהיר, ומן הסתם לא היה מתנגד ליציאתם השקטה מן הארץ. אך במשך הזמן הפכו בני ישראל לעבדים מועילים, והמלך שעלה עכשיו לשלטון, ואשר אינו יודע (או אינו רוצה לדעת) את מקורו של יחס זה אל בני ישראל, דוחה בתוקף את התביעה לשחרורם של עבדיו אלה. דברי פרעה כפי שהם מובאים בפרק ה יהיו בלתי־מובנים לנו בפי המלך הראשון.ב׳ויאנחו. לא היתה זו אנחה כללית דווקא אחר מות המלך, השוה לפסוק יא למעלה. במשך כל שנות השיעבוד, גם קודם וגם לאחר המסופר כאן, נאנחו בני ישראל תחת עול השיעבוד, וכאן לא נאמר אלא שבאותה השעה אלהים שמע את קול אנחתם.