פירושי רד"צ הופמן על שמות כ׳:כ״ג
א׳ולא תעלה במעלות על מזבחי. גם לאיסור זה ביקשו למצוא טעם בנוסף על האמור בכתוב, וכך כותב שד"ל. 'גם זה נראה לי להרחיק שיעשו ציורים באבני המעלות, ולא רצה לגלות הטעם האמיתי הזה ואמר בו טעם אחר, שלא תיגלה עליו הערווה על ידי חרחבת הפסיעות'. אך לדעתו אין לחפש טעם מצוה נוסף כאשר טעמה מפורש בכתוב כאמור למעלה199כן בכתה"י, וראה יומא סז ע"ב (המ').. ברצוננו להוכיח שלא היו מעלות־מדרגות במזבח שגובהו היה שלוש אמות. להלן (כז, ו ואילך) מתואר מזבח זה בפרוטרוט, ובוודאי לא היה הכתוב מעלים את המדרגות, אילו היו כאלה. הן אפילו בכסאו של המלך שלמה מזכיר הכתוב שהיו בו 'שש מעלות' (מלכים א, י, יט). ובאשר למזבח שבבית שני, אנו יודעים בביטחה שלא היו בו מעלות־מדרגות כי אם כבש, אף כי היה גבוה בהרבה משלוש אמות. ואמנם שייך לומר לגבי עליה במדרגות גדולות שיש בה משום 'קרוב וגילוי ערווה' גם אצל אנשים הלבושים מכנסיים, וכדברי רש"י ע"א. 'אף על פי שאינו גילוי ערווה ממש, שהרי כתוב 'ועשה להם מכנסי בד' וגו' מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערווה הוא'. וכלל אין הכתוב מלמד כאן, שגם לא־כהנים רשאים להקריב, אך מכיוון שאהרן עדיין לא נתמנה לכהן אי אפשר לדבר כאן על כהנים. מובן הוא,שהפנייה 'ולא תעלה' מופנית אל מי שרגיל להקריב קרבנות, ועל כל פנים היה מותר ללא־כהנים להקריב בשעת היתר־הבמות. ומכאן שפרשתנו דנה גם בזמנים כאלה, ראה למעלה, מן הנכון הוא שתופנה אל כלל ישראל. ואגב יצוין, שגם בס' דברים מופנים ענייני הקרבנות בדרך כלל אל כל ישראל.