פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ט״ז
א׳וגנב... ונמצא בידו. רש"י מפרש "שראוהו עדים שגנבו ומכרו, ונמצא בידו כבר קודם מכירה", ולדבריו מעיר רמב"ן, "ולא הבינותי זה" ומבאר "ונמצא בידו על פי האמור במשנה (סנהדרין פה, ב) "הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו"105כלומר, לרשות הקונה (המ').. גם נחוץ, שהגנב יתייחס אל הנגנב כאל עבד, שהרי נאמר (דברים כד, ז) "כי יימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו, ומת הגנב ההוא", הרי לך ש"ונמצא בידו106ביד הגונב (המ'). צריך שיתקיים קודם המכירה. לפירוש אחר בידי רמב"ן, לפיו "ונמצא בידו" פירושו שהנגנב חייב להימצא ביד הקונה, ללמדנו שחיוב מיתה זה אינו חל אלא אחר שהקונה הביא את הנגנב אל רשותו שלו. שד"ל מעיר כי תחילה פירש "כדעת הכורם". "ונמצא בידו" כאילו נאמר "או נמצא בידו", וכך גם בדברים "והתעמר בו או מכרו", כלומר, הגנב חייב מיתה גם כאשר ימכור את הנגנב וגם כאשר הוא משאירו ברשותו שלו. ואולם הוא חזר בו מדעה זו, משום שאין מקום להניח, שהתורה תדון אדם למוות, אם רק הביא בן־חורין לביתו והעביד אותו, אבל אם ימכרהו לאחרים, אז נגמר המעשה הרע ואבדה חירות האיש ההוא לצמיתות, כי מי שקנה אותו קנה אותו בדמים וחושב שבדין הוא משתעבד בו, כי כספו הוא107שד"ל, עמ' 343 (המ').. אנו נוסיף על דבריו - אילו היה הגנב חייב מיתה גם בלי שימכרנו, לא היתה התורה צריכה להזכיר "ומכרו", כי בוודאי יהיה חייב מיתה במקרה זה. ועוד, להלן בגניבת בהמה108להלן פסוק לז (המ'). אנו רואים שהעונש הופך חמור יותר עם מכירת הגניבה, והמכירה עצמה היא שם תנאי מהותי לעונש. מכאן שגם בענייננו יש לפרש "ומכרו" בדווקא.ב׳ונמצא בידו. לעומת זאת קובעת המכילתא ע"א "ונמצא" - ואין מציאה אלא בעדים. כלומר, עדים שראו את הגניבה ביד הגונב אותו בשעה שזה מכרו. וזה שצריך עדי גניבה מוכיחה המכילתא מן הנאמר בדברים, וגונב איש ומכרו", למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו"109כד, ז., אין לי אלא עדים על גניבה וכו'. ומכל מקום ודאי הוא ש"כי ימצא איש" שבס' דברים מוסב על הפסוק כולו, כלומר גם על הגניבה וגם על המכירה, כשם שכאן מוסב "ונמצא בידו" הן על הגניבה והן על המכירה. והתיבה "בידו" באה על שום "וגונב", וכמו שנאמר להלן "אם המצא תמצא בידו"110כב, ג (המ').. לא די בכך שהאדם הנגנב יימצא בידי גונבו, או בכך שהעדים מעידים על המכירה בלבד, אבל צריך שיעידו גם על הגניבה וגם על המכירה. זאת נמצינו לומדים מן התיבה "בידו", שאלמלא כן היה די בפועל "ונמצא" וכמו שגם בס' דברים שם רק נאמר "כי ימצא". היינו "מתרגמים" את האמור כאן כאילו נאמר ונמצא במעשה ידו בשעת מעשה111Er wird bei der Tat ertappt,oder ergriffen, הוא נתפש 'על חם' בשעת מעשה, ושני המעשים במשמע (המ').. רמב"ן בביאורו השני מבאר כי "בידו" מוסב על הקונה, דהיינו שהגונב אינו חייב מיתה אלא לאחר שהנגנב נמצא בידי הקונה אותו, ובאה תורה ללמד שלא רק רצח נענש במיתה אלא גם גזילת החירות מאדם עונשה מוות, ברם - במיתה בלבד.